מחוברים
20 שנה אחרי שנכנסו לפנתיאון עם שדרי האן-בי-איי והקאובויז ההונגרים, חבורת "כבלים" מתאחדת באופן חד פעמי לשיחה מצחיקה ונוסטלגית. על הפחד מקהל של איינשטיין, ההערצה של מושונוב וההפסדים של שיסל. קטעים מהמפגש הנדיר שישודר מחר בקשת. לא תוכלו להתנתק
אם יש משהו שאיינשטיין אוהב, חוץ מהתה והלימון והספרים הישנים, זה טלוויזיה. חיבתו לכדורגל מדביקה אותו למסך במשך לא מעט שעות, אבל סביר להניח שבין המשחקים (המוצלחים למדי, העונה) של אהבתו הישנה, הפועל תל אביב, איינשטיין מזפזפ לא מעט. על כן זה סמלי למדי שהפעם האחרונה שבה נכח באתר צילומים הייתה בזה של הסרט "כבלים" ב-1992.
הפארודיה על מהפכת הטלוויזיה הרב-ערוצית, שבימים ההם רק התחילה לשטוף את ישראל, הציגה מגוון אדיר של דמויות קריקטוריסטיות עם שפה ייחודית עד כדי גיחוך, שיצרה כמה מטבעות לשון ("סמפדוריה, בראבו על הלאנצ'יה!").
מאז הפך הסרט האוונגרדי לפריט חובה בקרב מעריצי איינשטיין וחובבי הומור ישראלי בכלל, מבלי שרבים יודעים שהייתה זו היצירה האחרונה של חבורת לול בגרסתה המצומצמת. בתפקיד השחקנים: איינשטיין, צבי שיסל ומוני מושונוב. בתפקיד הכותבים, הבמאים והמפיקים: איינשטיין, שיסל ומושונוב.
"'כבלים' היה בעצם הסרט האחרון שבו השתתף אריק וגם הפעם האחרונה שבה זכינו לראות את האיש עושה קומדיה", מסביר גורי אלפי, מעריץ אדוק של הסרט וקומיקאי בחסד בזכות עצמו. "לרגל הוצאת הדי-וי-די של הסרט, שהוא הפרויקט שבו איינשטיין הכי גאה, ואולי גם בגלל החברות המיוחדת שעומדת מאחוריו, הסכים אריק באופן די מפתיע להתראיין בטלוויזיה. אני מודה שהתרגשתי כשהם הזמינו אותי לשיחה ביתית ואינטימית", מסכם אלפי בסרט שהיה התוצר הסופי של השיחה הזאת, "אבל השתדלתי לשמור על פאסון, בדגש על ההשתדלתי".
מפגש הפסגה של איינשטיין שיסל-מושונוב, מחוזקים באלפי, ישודר מחר (שישי) ב-21:30 בערוץ 2. "זו אותה האהבה" מציג את החבורה מפוכחת ובוגרת יותר-בכל זאת, עברו מאז 18 שנה - אבל הקסם הלולי ממש לא פג. אלפי דיבר איתם על התקופה ההיא, על החברות האינסופית, על תהליך היצירה וגם על השאלה, מדוע "כבלים" הפך לקומדיה הטלוויזיוניות האחרונה בקריירה של איינשטיין עד כה.
לאורך הסרט ישולבו קטעים שהפכו לקאלט מתוך הסרט המקורי, סיפורים מפרויקטים נוספים של השלושה, וכן צילומים נדירים ואישיים שלהם יחד, כפי שטרם נחשפו עד כה. הנה כמה מהסיפורים ומהדיאלוגים האלה בחשיפה ראשונה.
גורי: "כמה כבד לך להיות כל הסמל הזה שאתה?".
אריק: "אז אני אשאל אותך: אם היו אומרים לך את מה שאתה אמרת עכשיו, מה היית אומר?".
גורי: "אבל איך אתה מסביר את זה ש'כבלים', אני לא יודע אם גם לעומת הדברים האחרים שעשית בחיים, יש לכם אליו פינה
אריק: "אני, אישית, הייתה לי הרגשה של איזושהי בשלות כזאת. עשינו בעבר דברים לא רעים, אבל הרבה מתוכם, אתה יודע, היו די בינוניים. כבר היה לנו יותר ניסיון, עברו שנים מאז התוכניות של לול, אז ככה קצת התבגרנו וידענו יותר מה טוב ומה לא".
סיפור המסגרת (סיפור מאוד כללי, יש לציין) של "כבלים" מגולל יום בחייו של נהג מונית (איינשטיין) שבביתו מותקנים שידורי טלוויזיה בכבלים - המהפכה הגדולה בתחום התקשורת של תחילת שנות ה-90 בישראל . איינשטיין, נדהם מהשפע הרב, מזפזפ בין ערוצי הטלוויזיה לצד חברו (מושונוב) שמציגים בפני הצופים את מרכולתם (דמויות בגילומם של איינשטיין ומושונוב).
בין הסצנות הזכורות ישנה הפארודיה על הסרטים האיטלקיים התקופתיים של שנות ה-40, המערבון ההונגרי, תחרות היריקה החופשית, אולפן האן-בי-איי של ערוץ הספורט, סרט המאפיה ושיר הרוק הצרפתי, חלק מפרודיה על ערוץ אם-טי-וי.
"כבלים" היה שונה מסדרות הטלוויזיה של חבורת לול, שהפכה את חבורת היוצרים הצעירים לכוכבי ענק ב-1970. תקליטיו של איינשטיין מאותן שנים, שלא לדבר על סרטי הפולחן "שבלול" ו"מציצים", נרשמו בין רגע כקלאסיקות והיוו אקורד סיום ראוי בהחלט לקריירת הבידור של מנהיג החבורה, אורי זוהר, שחזר בתשובה בשנת 1977.
אריק: "אורי היה ה... מה אני אגיד?".
שיסל: "בולדוזר".
אריק: "מה זה בולדוזר - גם שחקן, גם במאי, גם מפיק. ואז הוא הלך לירושלים, זאת אומרת, העדיף את אלוהים עלינו, ואנחנו נשארנו באיזשהו מקום יתומים".
את מקומו של זוהר בגלגול המשפחתי והמרוכך של החבורה תפס 15 שנה אחר כך מוני מושונוב, שהצטרף לקלטות הילדים "כמו גדולים" וגם, כאמור, ל"כבלים".
"אף פעם לא דיברתי עם אריק על זה", מספר מושונוב בסרט שישודר מחר, "אבל אני זוכר את עצמי רואה אותו בהופעות כקהל. אני לא רוצה להביך אותו, אבל הוא בפירוש היה גיבור ילדות שלי. בצילומים היה כיף לדעת שיש אח גדול שאפילו לא אומר לך מה לעשות. אז אני חושב שאריק מילא את הפונקציה".
אריק: "ואני בן יחיד".
מוני: "אז אנחנו האחים שלו, אתה מבין?".
אריק: "ואני ראיתי אותו כמו ילד".
"האם יש סיכוי שנפגוש שוב את החבורה עוקצת ופוגעת על המסך? או במילים אחרות: למה בעצם לא להמשיך ולעשות עוד'כבלים'"?
"מה אני אגיד לך?", מתפתל איינשטיין, "זה שילוב של עצלות עם... אני לא יודע להסביר".
מוני: "הוא יודע, הוא יודע להסביר, זה לא נכון. זה מכיוון שבסיטואציה הזאת אנחנו צריכים זמן ואורך רוח".
אריק: "כן, זה סוג של התחייבות".
שיסל: "גם כל מה שעשינו עד היום, אם זה מ'הלולים', אם זה מ'כבלים' - תמיד הפסדנו כסף. כלומר, זה עלה לנו יותר ממה שקיבלנו".
מה שבטוח הוא שאנחנו קיבלנו הרבה. "ראיתי את הסרט כמה פעמים מאז", איינשטיין מסכם, "וזה עומד במבחן הזמן. בעצם, זה הרבה יותר טוב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם