ג'ק, בלאק
ג'ק באוור הגיע בדיוק ברגע שבו אמריקה חיכתה לגיבור, אבל הסוכן של היום הוא כבר לא אותו סוכן של תחילת העשור. מה בין "24" לבין המהלכים הפוליטיים בארה"ב ואיך קשור ברק אובמה לביטול הסדרה?
עצור את הסדרה או שאני יורה. ג'ק באוור צילום: יח''צ
- בן זגגי חושב שהתסריטאים עשו החלטה אמיצה
הופעתו של סוכן היחידה למלחמה בטרור (CTU), ג'ק באוור, הגיעה בדיוק ברגע שבו אמריקה חיכתה לגיבור. ב-6 בנובמבר 2001, כאשר החלה העונה הראשונה, עדיין הייתה המדינה מוכה וחבולה, פחות מחודשיים אחרי שמחבלי אל-קאעידה תקפו בניו יורק ובוושינגטון. זה היה הזמן המתאים ביותר ללוחם אמיתי שיציל את ארצות הברית מכל איום חדש.
במסגרת המשימה שיש בפניו מדי עונה, לא בחל באוור - בגילומו של קיפר סאתרלנד המצוין - משימוש באמצעים שנויים במחלוקת, ובראש ובראשונה עינויים של חשודים כדי לעצור את "הפצצה המתקתקת". ארגון הורים אמריקאי למעקב אחרי תכנים טלוויזיוניים מצא כי בחמש העונות הראשונות של הסדרה נרשמו לא פחות מ-67 סצנות של עינויים, יותר מכל תוכנית אחרת.
על אף הביקורת הנוקבת בנוגע להפעלת הכוח המסיבי מצד סוכני היחידה למלחמה בטרור, אי אפשר שלא לקשור בין האירועים בסדרה לבין ההתנהלות של ממשל בוש. מרדף אחרי פעילי אל-קאעידה כדי ללכוד אותם חיים או מתים, העברת חשודים למדינות שבהן מותר לענות, הקמת מתקן המעצר בגוואנטנמו ואפילו הציתותים לאזרחים תמימים - כל אלה נעשו בשם "המלחמה בטרור" תוך דריסה מוחלטת של זכויות אזרח.
בעקבות דיוויד פאלמר. ברק אובמה
צילום ארכיון: אי-פי
נשיא שחור, בית לבן
אבל דווקא שביתת התסריטאים בסוף 2007 ובתחילת 2008, שהביאה לדחייה בשנה של שידור העונה השביעית, היוותה את קו פרשת המים. העונה החדשה עלתה לאוויר ב-11 בינואר 2009, תשעה ימים בלבד לפני השבעתו לנשיאות של ברק אובמה, שכבר הכריז כי אינו מתכוון להמשיך את המדיניות השנויה במחלוקת של קודמו ואסר על ביצוע של שיטות חקירה נוקשות.
כבר לא רלוונטיים. צוות "24" יח''צ
העונה השביעית הראתה כי גם יוצרי "24" הבינו את המציאות המשתנה. פתאום ג'ק באוור, הגיבור שהציל לא פעם את אמריקה, נאלץ לעמוד בפני ועדת חקירה של הסנאט על ביצוע עינויים וגם ה-CTU כבר אינה פעילה יותר. על אף שבאוור נאלץ במהלך העונה להשתמש בכוח מופרז, הוא כבר לא מסתיר את חיבוטי הנפש שלו. זה הרגע שבו גם הצופים הנאמנים של הסדרה הבינו כי באוור של 2009 הוא כבר לא אותו סוכן של תחילת הסדרה.
על אף שבחירתו של אובמה סימנה את תחילת הסוף של הסדרה, אפשר לומר כי דווקא ל-"24" היה תפקיד בהכנסתו לבית הלבן. נשיא שחור הוא לא משהו שצופי הטלוויזיה והקולנוע לא היו רגילים לו, אבל נראה כי דמותו של דיוויד פאלמר (בגילומו של דניס הייסברט) - תחילה כמועמד, לאחר מכן כנשיא ובסופו של דבר כנשיא לשעבר שנורה למוות - היא זו שנתנה דחיפה לרעיון כי מפקד עליון אפרו-אמריקאי אינו דבר רע. פרט מעניין הוא שדווקא יריבו
של אובמה בבחירות, סנאטור ג'ון מקיין, היה זה שזכה להופעת של שניות אחדות בתור אחד מאנשי הצוות של CTU בעונה החמישית.
בכלל, הדימוי של הנשיא במהלך הסדרה היה מרתק. היוצרים סיפקו לנו שני נשיאים שחורים - דיוויד פאלמר ובהמשך אחיו דווין - ובשתי העונות האחרונות יש לנו גם נשיאה אישה (מישהו אמר הילארי קלינטון או שרה פיילין?). בנוסף קיבלנו נשיא מושחת שמוכן לפגוע באזרחים תמימים של ארצו למען קידום האינטרסים האמריקאים באסיה. אכן מעמדו של הנשיא מעולם לא היה נמוך יותר, טוב, אולי חוץ מניקסון.
למעט העונה השלישית, שבה הופיע קרטל סמים מקסיקני מסוכן שאינו רחוק מהאכזריות המתרחשת כיום מדרום לארצות הברית, כמעט כל העלילות שהוצגו בסדרה היו דמיוניות. אבל כפי שהוכיחה הסדרה לא פעם מאז תחילתה, הדמיון והמציאות יכולים להתערבב. ואז, ברגע האמת, שוב תעלה השאלה: מה ג'ק באוור היה עושה ואיפה הוא עכשיו?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם