ראשי » רייטינג » קולנוע

רחובות ללא מוצא: ביקורת על "רחובות ברוקלין"

למרות הכוונות האקשניות (וריצ'רד גיר), "רחובות ברוקלין" נותר סרט שטחי, נוסחתי ובעיקר לא מותח

בתחילת העשור, אנטואן פוקוואה היה אחד הדברים המרעננים בהוליווד. ב-2001 הוא הביא לדנזל וושינגטון אוסקר עם "יום אימונים מסוכן". אבל מאז נדמה שפוקוואה הולך והופך מכוח לבמאי הכי צפוי בהוליווד. תנו לי סרט של פוקוואה ואתן לכם מראש את שלושת הכוכבים הצפויים לו. סרט אקשן מהנה עם הרבה כוח אש ומעט שאר רוח.

ואכן, "מרענן" זה הדבר האחרון שאפשר להגיד על "רחובות ברוקלין", סרטו החדש של פוקוואה. אני תוהה איך נראתה ישיבת הליהוק של הסרט. מישהו אמר "צריך שוטר על סף פרישה שיוצא למשימה אחרונה שתתגלה כמשימת חייו ותיתן משמעות לכל הקריירה המזופתת שלו", ומישהו ענה לו "ראיתי את ריצ'רד גיר עושה את זה ב'העדר' בוא ניקח אותו?", וכך זה בוודאי נמשך.

עבריין לשעבר שמשמש כשתול והמצפון שלו נקרע בין העולמות - דון צ'ידל עשה את זה ב"הבוגד". אדם שנדחק לפינה בגלל קושי לפרנס את משפחתו ופונה לדרכים לא חוקיות? אית'ן הוק ב"לפני שהשטן ידע" ("רעיון מצוין! זה גם יתכתב עם דמותו ב'יום אימונים מסוכן'"). ברון סמים כריזמטי שנקשר לשוטר הסמוי? ווסלי סנייפס ב"עיר החטאים" ("רעיון מצוין! הדמות משתחררת מהכלא אז זה גם יתכתב עם דמותו כווסלי סנייפס שעומד להיכנס לכלא במציאות"). ההפקה מוכנה לצאת לדרך.

אז שאר רוח, מקוריות ויצירתיות אל תחפשו ב"רחובות ברוקלין". במקום זה קבלו סרט נוסחתי עם קלישאות עתיקות. כמה עתיקות? כמו איש חוק בודד (גיר) שמוצא מרגוע בחיקה של זונה עם לב זהב (שנון קיין).

הקאמבק הלא מרשים של פוקוואה לזירה המשטרתית מוצא אותו מתמרן בין סיפוריהם של שלושה שוטרים: סאל (הוק) שמתקשה לממן את משפחתו המתרחבת ונאלץ לחפש מקורות הכנסה חדשים, גם אם פליליים; אדי (גיר) שנמצא ימים אחדים לפני פרישתו ודווקא אז דברים משתבשים סביבו; וטנגו (צ'ידל) שוטר סמוי הנאלץ לבחור בין מחויבותו לחוק ולמקצוע לבין נאמנותו לאיש שהציל את חייו, קז (סנייפס), שהשתחרר זה עתה מהכלא וחוזר להיות האמרגן של הפשע המאורגן.

לכאורה אין דבר משותף לשלושת השוטרים. הם נתקלים במהלך הסרט פעמים ספורות זה בזה, אך סיפוריהם מתנהלים במקביל בנפרד. אלא שאלו קווים מקבילים שנועדו להיפגש במוקדם או במאוחר (מאוחר מאוד במקרה דנן). אלו שלושה צדדים של אותו הסיפור: איש החוק האומלל המוכפש המקריב את חייו; סיפור שהוא גם סיפורו של כל שוטר באמריקה כבישראל. כל אחד מהגיבורים

נקרע בין מחויבותו לתג המשטרתי ולמה שהוא מסמל, לבין מחויבותו למשפחתו, לחבריו ולעצמו. הבחירות שיעשה כל אחד מהם יגדירו אותו כאדם. התוצאות שלהן יגדירו את מה שחושבים עליהם יוצרי הסרט כבני אדם.

סידני לומט - אפרופו "לפני שהשטן ידע" - היה יוצר דרמת מוסר משובחת מהחומרים האלה. אבל אצל פוקוואה זה חורק. נדמה ששלושה גיבורים ראשיים בתוך שלושה סיפורים שמתנהלים רוב הזמן במנותק זה מזה הם מעמסה שכבדה עליו. הוא מתקשה לנוע ביניהם, לא כל שכן לדלג באלגנטיות מעל משוכות התסריט הבעייתיות, כמו הנוסחתיות ואי הסבירות.

למרות משחק טוב של שלושת השחקנים בתפקידים הראשיים, "רחובות ברוקלין" לא עובד. הוא לא עובד כדרמת מוסר כיוון שהטיפול שלו בדילמות המועלות בו שטחי, והוא לא עובד כמותחן משטרתי מכיוון שהוא פשוט אינו מותח. הוא שאמרתי: שלושה כוכבים.

רחובות ברוקלין, אנטואן פוקוואה, ארה"ב 2009

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...