המגיפה השחורה
אומרים שאפריקה פשוט לא מזיזה לעולם בכלל. זהו שקר גס. את הישבן היא מזיזה לו יופי. טרנד #006: אפריקה זה השחור החדש
הכל התחיל באפריקה. כולל הכל. לפני קצת יותר מעשרת אלפים שנה השמיע שם האדם את צלילי המוזיקה הראשונים שלו, יצר את יצירות הבכורה שלו בציור ובפיסול, המציא את הריקוד ואת הפרפורמנס ובאופן כללי ברא את בסיס התרבות האנושית כפי שאנחנו מכירים אותה. כל השאר למעט המילה הכתובה הם פיתוחים ופרפראזות. ועכשיו רגע לפני מונדיאל 2010, הכל חוזר לאפריקה.
כבר ראינו את הטרנד הזה. הוא היה איתנו בשנות ה-70, עם פלישת האפרו ביט למועדונים (זה נגמר ב"בוני אם" ), אחר כך גם בפופ של שנות ה-80 ("גרייסלנד" של פול סיימון סימן את כניעת המיינסטרים) ואז בהאוס השבטי של שנות ה-90. אפשר לזהות מחזורי טרנד דומים גם באופנה, באמנות הפלסטית ואפילו בקולנוע. פתאום כולם נזכרים ביבשת ששכחנו. והנה זה קורה שוב.
"אפריקה היא ארץ אכזרית. היא תיקח את לבך ותטחן אותו לאבק - ולאף אחד לא יהיה אכפת" (אלספת' האקסלי)
עם העובדות לא מומלץ להתווכח: במהלך 2009, דיווח כמעט כל מגזין אופנה שמכבד את עצמו על שובם של המוטיבים האפריקאיים אל מסלולי התצוגות ומאז דאג כמעט כל מעצב-על ומעצב-תחת לשלב אפרו-משהו ביצירותיו. גם עולם האמנות נכבש בשנים האחרונות בידי יוצרים אפריקאיים
את הטרנד אפשר ממש לטעום על רחבות הריקודים. הרכב ההיפ-הופ הכי היפסטרי של הרגע מגיע מדרום אפריקה (Die Antwoord "התשובה" בתרגום מאפריקנס), מרים ואמאדו מעיפים אלבומי פלטינה מסביב לעולם, מקצבים אפריקאיים חודרים בהמוניהם לכל ז'אנר דאנס אפשרי ורמיקס ל"יה
קה יה קה" של מורי קאנטה הוא כנראה רק שאלה של זמן. זה קורה בשוליים, זה קורה במיינסטרים ואל תתפלאו אם בקרוב גם הרינגטון שלכם יתופף בקצב הקונגה. אומרים שאפריקה פשוט לא מזיזה לעולם בכלל. זהו שקר גס. את הישבן היא מזיזה לו יופי.
"האדם האנגלו-סקסי נאחז היום בארצות הברית כמו שהוא נאחז פעם בדרום אפריקה: בייאוש" (ג'יימס אדוארד אולמוס)
אתם יכולים לצבוע את האפריקאים בכחול ולמתוח אותם לגובה שלושה מטרים וחצי, אבל הם עדיין יהיו אפריקאים. מרבית המבקרים ראו את הקריצה הפסבדו שמאלנית של "אווטאר" לאינדיאנים של אמריקה אבל גזל המשאבים הטבעיים מזכיר הרבה יותר את מה שהתרחש ביבשת השחורה במאה השנים האחרונות. גם "מחוז 9", סרט המד"ב המפתיע של העשור, מתרחש בדרום אפריקה של העתיד הקרוב ועשיר באלגוריות למצבה המחורבן כאן ועכשיו.
הקולנוע ההוליוודי ואולי גם התרבות המערבית כולה מתקשים לגעת בתרבות האפריקאית בלי לחשוף את הפרדוקס: מצבה של אפריקה עגום בגלל עידנים של ניצול וביזה שנטלו ממנה את אוצרות הטבע והתרבות שלה, והפכו הרבה מאוד אנשים לבנים לעשירים מופלגים על חשבונה.
אפשר לעשות על זה סרטים ולהפיק סביב זה מוזיקה שמחה-עצובה בעלי מוטיבים שבטיים אבל שוב זה רק עוד חזיר קפיטליסטי ורדרד ושמנמן שירוויח מזה.
"באמצע המאה ה-20 עדיין קראו לאפריקה היבשת המסתורית. ואני שואל: מסתורית בשביל מי? בטח לא בשביל הבראדרז שחיו בה. היא הייתה מסתורית בשביל אנשים לבנים. היום גם הארלם מסתורית בשבילם" (כריס רוק)
המונדיאל לא יציל את אפריקה. גם לא שוברי קופות בהוליווד. היא לא תיוושע גם אם העולם כולו ינענע איברים במקצבים שבורים ומהירים. כי עם כל הכבוד לטרנד המחזורי, הוא יחלוף ואנחנו שוב נשכח את אפריקה עד לאסון ההומניטרי הבא.
טבעם של טרנדים הוא להתרכז בכל מה שמגניב מייצר באזז ומכיל פוטנציאל לצריכת יתר המונית. במקרה של אפריקה זה לא באמת יכול לעבוד. הטרנד הזה צפוי להתפוגג מיד בתום הקיץ כי אפריקה פשוט לא מגניבה בכלל. אפריקה היא מקום שבו אנשים מתים מרעב וממחלות. היא מקום אלים, נואש ומושחת. במידה רבה היא יבשת אבודה. וזה מה שהופך את הטרנד האפריקאי לאירוני ולעגום כל כך: כדי להעלות את היבשת המורעבת על מפת התודעה הגלובלית יש להמשיך ולשדוד את מורשתה התרבותית. ואת זה אנחנו הרי כבר עושים לפחות מאה שנה. במונחים של טרנד זה נצח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם