בהזדמנות! סרט זוועה: על "הזדמנות שנייה"
"הזדמנות שנייה", שזיכה את סנדרה בולוק באוסקר, הוא סרט צדקני ופשטני כל כך עד שלעתים מתעורר הרושם שמדובר בפארודיה. למרבה הצער זו לא
והתוצאות לכך בהתאם: אם הפועל רעננה ומכבי אחי נצרת מתאימות להופעה בליגה הבכירה, אזי גם "הזדמנות שנייה", מהירודים שבסרטי השנה החולפת, יכול בהחלט להשתלב ברשימת הצטיינות פילמאית.
בעצם, החטא של האקדמיה ההוליוודית גדול יותר מזה של לוזון שלנו. שכן חברי האקדמיה שם החציפו פנים כנגד אלוהי הטעם הטוב (נעזוב טוב הטעם הסביר) והרחיקו לכת עד כדי הענקת פרס האוסקר בקטגוריית המשחק המצטיין לגברת בולוק על ביצועיה הנלוזים בסרט זה.
ולמה לא להרחיק לכת עוד יותר. לפני שלושה שבועות, באותה יממה שבה קטפה בולוק את הפסלון המוזהב, היא זכתה גם בתואר השחקנית הגרועה לעונת 2009 וזאת בגין הופעתה בקומדיה "הכול אודות סטיב". נראה כי גם חברי הפאנל המחלק תואר זה פיקששו הפעם בגדול. שהרי בולוק באמת זכאית לו, אבל על הופעתה הבלתי ניתנת לעיכול ב"הזדמנות שנייה" ולא בקומדיה ההיא.
על מה בכלל הרעש (או ההסרחה, אם לשמור על לשון דיפלומטית נקייה)? בולוק היא מעצבת פנים מבוקשת בממפיס, טנסי, עירו של אלביס פרסלי. היא נוצרייה אדוקה ושמרנית המצביעה למפלגה הרפובליקנית ושוחרת רק טוב.
יום סגריר אחד, בעודה נוהגת את המכונית המשפחתית, היא מבחינה בנער מגודל, שחור עור, המשתרך בצד הדרך, כשהוא עטוף בביגוד קייצי ורועד מקור. בולוק, כמצוות הפונדמנטליסטים, אוספת אותו לביתה הנאה, מאכילה, משקה ומלינה אותו, ומרגע זה הכול כבר היסטוריה.
הנער המאוד כבד הזה יתום מאב וננטש על ידי אמו המסוממת (אדריאן לנוקס מ"חוק וסדר"). הוא דגם מהלך של שורד, שתאריך התפוגה של חייו אינו יכול להיות רחוק ממש. אלא שהנצרות מצווה על מאמיניה לחתור לטוב וכך קורה שהאהבה המשפחתית הלבנה שאופפת לפתע את האסופי, ביג מייק כינויו, גורמת לצדדים חיוביים באישיותו הנכלמת לצוץ החוצה והם מתורגמים מיד להצטיינות בזירת הפוטבול האלים.
אם "פרשס", שעדיין רץ בבתי הקולנוע בארץ, עוקב אחר גימנזיסטית עבה ושחורת עור הנטושה לבדה בעולמנו הטורף, "הזדמנות שנייה" מציע פתרון הפוך - חמלה וסעד לשחור בתנאי שבתוך תוכו הוא יהפוך את עורו ויהיה ללבן.
בולוק,
לא העלילה הבלתי מתוחכמת של "הזדמנות שנייה", המבוסס ברובו על מקרה שאכן אירע במדינת הדרום טנסי, היא שמוציאה מהכלים אלא העמדה הצדקנית, המצקצקת בלשון והמתהדרת ביתרונות האמונה הדתית שבוקעת מכל סצנה בסרט.
הסרט אינו מתבייש להקים לחיים מחודשים את הוליווד בפאזה הכי מיושנת שלה, ממש כאילו מדובר בהמשך ישיר לסרטים "בדרכי אלך"(44') ו"פעמוני סנט מרי"(45') שבהם גילם בינג קרוסבי התם את הכומר צ'אק או'מלי.
למעשה, מסקנתו האופרטיבית של "הזדמנות שנייה" היא שעולם המצוקה של שחורי אמריקה אינו אלא פלטפורמה להופעתם של החסד והצדקה הנוצריים. ככל שהשחור יהיה עמוק יותר בבור כך יעלה ערכו של הלבן המחלץ אותו מיוון מצולה.
במקרה המפורט כאן הנער החבול מכל עבר מתמיד להישאר מנומס כלפי האדם הלבן ואינו חדל מהבעת תודה לכל הטורחים סביבו. איפה סכנדר קובטי, במאי "עג'מי", שיכול היה ללמוד דבר אחד או שניים על אודות המשוואה המיסיונרית המנצחת של יחס-גורר-יחס.
מעת לעת, מציף את הבד הבזק מהיר מהעבר הכאוב שמשרטט את עברו הכאוב כל כך של הנער ביג מייק שנזרק וננטש על ידי החברה השחורה שלתוכה הוא בקע. יתרונו הגדול של ביג מייק, כך מאבחנת בקול אמו המאמצת בולוק - צלב זהב תלוי דרך קבע על צווארה - נעוץ ביכולתו הפנומנלית לשכוח את עוולות העבר. הלוואי על הפלסטינים הגישה הזאת.
הנוצרים הפרוטסטנטים, חיוורי העור ועתירי המזומנים כמובן, בעיקר אלה הגודשים את מדינות הדרום בארצות הברית, הם פלח האוכלוסייה השמרני ביותר באימפריה הזאת. לא חשוב עד כמה אדוקים הם יהיו באמונתם בצלוב המושיע, ובקטע הזה הם משחקים אותה עד הסוף, לא פחות משמעותית בעיניהם היא משימת קידוש הקיים והסדר הקפיטליסטי הישן.
מהבחינה הזאת "הזדמנות שנייה" משקף היטב את המצוי. דוגמה קולעת לכך היא משימתה הראשונה של בולוק לאחר איסוף ביג מייק אל הנווה השאנן שלה. קודם מקלחת, אחר כך ארוחה טובה ושינה מספקת. ומה עושים למחרת בבוקר, לאחר שהאסופי מוכיח את כישורי הצייתנות שלו? מעבירים אותו את טקס החניכה האולטימטיבי המאפשר את כניסתו לעולמם של הלבנים.
בולוק מסיעה את ביג מייק לקניון המקומי. שם בפעם הראשונה בחייו נחשף הנער המגודל לסודות הפולחן החשוב ביותר - השופינג, והעקרונות השגיבים העומדים מאחורי פילוסופיית הצריכה. לא להאמין, אבל הסרט הזה אכן מתנהג באופן ישיר ובלתי מתוחכם. שכן אחרת ניתן היה בקלות להניח כי מדובר בפארודיה מרושעת על אודות החיבור בין נצרות, שמרנות וקפיטליזם מנצח.
כאמור "הזדמנות שנייה" מבוסס על מקרה שאכן אירע וביג מייק (בגילומו של קווינטון ארון) הפך בשנים האחרונות לכוכב פוטבול במכללה דרומית. לפני כמה חודשים הוא אף נבחר בדראפט המקצועני והצטרף לקבוצת בלטימור. ג'ון לי הנקוק, שבשנות ה-90 חיבר תסריטים לסרטי קלינט איסטווד ("עולם מושלם", "חצות בגן הטוב והרע"), כתב וביים את "הזדמנות שנייה" שהוא סרטו העלילתי הרביעי.
לפני חמש שנים היה זה הנקוק שביים את הפיסאקו של 2005 - הגרסה החוזרת ל"אלאמו" (עם דניס קוויד ובילי בוב טורנטון), מיתוס מצדה של טקסס וסביבתה הדרומית.
הנקוק, כך עולה מסרטו החדש, נטול כל רצון לתחכום, והוא מתרכז אך ורק בהפצתה של הבשורה הנוצרית הגואלת. עד כדי כך הוא עיוור כלפי אופציית הטיעון המורכב שהוא מלביש את קבוצת הפוטבול של ביג מייק, הקרוסיידורס (הצלבנים ) שמה, במדים ירוקים, הצבע המאחד את האסלאם כנגד הנצרות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם