"אני מאוהב בעצמי ואני מאושר": ארז דה דרזנר מדבר
לא מצטער על האגרסיביות ב"האח הגדול", אבל רוצה שתבינו שזו התנהגות שנובעת כתוצאה מליקוי השמיעה. לא סובל את גו-אל, אבל בדיעבד מתברר לו שגם האחרים היו לא פחות מבאסים. לא רוצה יותר להיות דוגמן, אבל חולם להיות שחקן כמו סטאלון. ארז דה דרזנר (31) פותח את הלב במונולוג מרגש, ויהי מה
באנרגיות חיוביות. ארז דה דרזנר צילום: עידו איז'ק
בנות בדרך כלל גילו כלפיי רגישות בעניין הזה, אבל זה עדיין היה קשה מאוד. כדי להתחיל עם בחורה הייתי צריך לבוא לאמא שלי, להגיד לה "אמא, את יכולה להתקשר לבחורה ההיא, להגיד לה שנדלקתי עליה ולשאול אותה אם היא מסכימה לצאת איתי לדייט?", תאמין לי שהרגשתי עם זה על הפנים. זה ממש העמיד אותי במצב לא נעים. יום אחד הביאו אלינו הביתה מכשיר פקס - וזה היה פשוט אקסייט. תרשום את זה - אקסייט. התחלתי לשלוח פקסים לבנות, כתבתי להן "בואי נלך לסרט" ודברים כאלה, והן היו שולחות לי תשובות. אין, זה היה... טוב, אתה כבר יודע מה אני הולך להגיד.
הפעם הראשונה שבה ראיתי את מיכל הייתה ביום העצמאות בעתלית. היה שם פיקניק, ברביקיו כזה של קהילת החירשים. כשראיתי אותה אמרתי לאח שלי, שמארגן טקסים של מלכות יופי, "תומר, תראה איזו יפהפייה, היא צריכה להיות מלכת יופי". אחר כך ניגשתי אליה ואמרתי לה "אני לא יודע מי את, אבל את צריכה להיות מלכת יופי. אני מאמין בך ומאחל לך בהצלחה". אבל אז היא עדיין הייתה עם חבר שלה, ורק חייכה אליי. אחרי שנתיים שמעתי שהיא נרשמה לתחרות יופי, אז הגעתי לשם - והיא באמת זכתה במקום הראשון. ניגשתי אליה מאחורי הקלעים, אמרתי לה "זוכרת אותי? זוכרת מה שאמרתי לך?", והלכתי הביתה.
שנה וחצי אחר כך היא טסה לתאילנד עם חבר שלה, זה היה לפני שהיא התנדבה לצבא, ובאותו זמן היחסים שלה עם חבר שלה התחילו להסתבך. כשהיא חזרה משם היא פתחה כרטיס חדש בפייסבוק, והגעתי אליו במקרה. שם התחיל הקשר האמיתי בינינו. בהתחלה היא הייתה מאוד קשה איתי - אבל אהבתי את זה. יש לה אינטליגנציה רגשית מאוד גבוהה, וזה הטריף אותי עד שכרון חושים. יש לנו גם הרבה דברים משותפים: שנינו יצירתיים, אוהבים אמנות ואוהבים סטייל. מיכל, אגב, למדה עיצוב אופנה בשנקר, והיא ממש אוהבת את "סגנון", היא חולה על המוסף הזה. היא אוספת את כל הגיליונות. יש לה ערימות של "סגנון" בבית.
מיכל היא כמוני, אבל אנשים אחרים, כאלה ששומעים, לא מבינים שהמגבלה שלי גורמת לי להיות מופנם וסגור רגשית. אני לא נותן לאנשים להיכנס לעולם הפנימי שלי. זה מה שגרם לי לחוסר אינטראקציה עם האנשים בבית "האח הגדול": הרגשתי מאוד חריג, מאוד שונה, ורציתי להתעלות עליהם או לפחות להיות כמותם.
תמיד הרגשתי שונה. ארז דה דרזנר
צילום: עידו איז'ק
גם האגרסיביות הזאת, שאמרו שיש לי, מגיעה מליקוי השמיעה. קשה לי לתקשר עם אנשים, זה יוצר אצלי תסכול - ומה לעשות, ככה זה יוצא ממני. האמת היא שבאתי לתוכנית כדי לראות את עצמי, לחזור הביתה ולתקן את מה שצריך - ואני חושב שבאמת יצאתי משם אדם יותר טוב ויותר רגוע. אדם שיכול לנהל דיאלוג לפני שהוא קובע עובדות. באמת, זה נכון: יש לי היום את הכלים לתקן את היחסים שלי עם הקרובים אליי. צורת ההתייחסות שלי לאינטראקציה עם אנשים השתנתה. אני פחות אגרסיבי. כשלמישהו יש איזו בעיה איתי, אני לא לוקח את זה למקום של אגרסיביות ושל פגיעות שנובעת מהמגבלה שלי. אז מה אם אני לקוי שמיעה? אני מאוהב בעצמי ואני מאושר.
לא סובל אותו. גואל פינטו בייגל
היו דיירים שאמרו עליי שאני אגואיסט וסוציומט, אבל עד היום מתסכל אותי שהם לא אמרו לי את זה בפנים. רק ישבו וריכלו עליי מאחורי הגב. המתמודד היחיד שאמר לי הכל בפנים היה אלירז - אבל אני לא התחברתי אליו מההתחלה בגלל שהוא התחבר לגו-אל.
אני לא סובל את גו-אל. איך שראיתי אותו בפעם הראשונה, היה בו משהו שדחה אותי - וגם כשניסיתי להתקרב אליו, הוא העיף אותי, אולי בגלל שבאיזשהו מקום הוא ראה בי את עצמו. גם בי יש את הסלקטיביות הזאת, את הנטייה למיין אנשים לפי קבוצות. אבל גו-אל, מצדו, חשב שזה יהיה כמו בעונה הראשונה, עם הסטריאוטיפים של המזרחים והאשכנזים, ולכן הוא נצמד למעיין ולאלירז, ושיחק משחק מאוד מלוכלך. הוא אפילו אמר בעצמו "אני לא יכול לתת לאנשים
להיכנס לחיים שלי". הבעיה הכי גדולה שלו היא שקשה לו לתת אמון באנשים. הוא נותן אמון רק בכלב שלו, שהוא החבר הכי טוב שלו.
את המושג "אנרגיות חיוביות" גיליתי בפריז. הייתי שם במסע דוגמנות של שלושה חודשים, ושם הכרתי לעומק את האמנות, את המסעדות ואת האופנה. עברתי שם מאודישן לאודישן, לא תמיד זה היה קל, וגם לא היה לי מספיק כסף. כדי להרוויח את הלחם והחלב שלי הגעתי יום אחד לבית ספר של יהודים צרפתיים, ניגשתי למנהל ואמרתי לו "בבקשה, תן לי עבודה! אני אלמד את הילדים את שפת הסימנים!". הוא הסכים, ושם הבנתי בפעם הראשונה מה זה אנרגיות חיוביות. אחר כך הגיעה האמנות, תרבות האוכל, אופנת הוינטג' - כל אלה היו בשבילי אנרגיות חיוביות.
חולם להיות שחקן. ארז דה דרזנר
צילום: עידו איז'ק
להתלבש יפה עושה אנרגיות חיוביות, ולכן אני משקיע בעצמי הרבה מאוד, ומאוד מודע לאסתטיקה. יש לי בבית כובעים של כומר, שוטר, מלח - כמו בפורים, אבל אצלי זה כל יום. הכי אני אוהב יד שנייה, וינטג', אני קונה מציאות בפריז, במילאנו, בניו יורק, בווסט ביץ', בשוק הפשפשים, בכל מיני מקומות. המטרה שלי היא לא להיות מעצב אופנה, אלא קובע טעם. יודע מה? אני לא פוסל את זה שאפתח בוטיק אופנה בקרוב של בגדי וינטג'. בוא, אני אעשה לך מחיר טוב.
נכנס דוגמן - יצא ארז דה דרזנר. ב"האח הגדול" צילום מסך
תמיד חלמתי להיות מפורסם. עוד מהילדות רציתי להיות סלבריטי. יותר נכון, רציתי להיות שחקן קולנוע כמו סילבסטר סטאלון, כי מאוד התחברתי לדמות של רוקי. היום אני מנסה לקחת באיזי את כל הבלגן סביבי, כל הדיבורים עליי. המון אנשים מדברים עליי עכשיו מאחורי הגב כל הזמן, ואני לא יכול לשמוע אותם - אבל העיניים שלי זה דה איי אוף דה טייגר. אני רואה מה קורה בכל מקום. מבעד לחלונות, דרך פתחים, דרך מראות - הכל אני רואה.
מה לעשות, מאז שנולדתי אני שומע רק דציבלים. אני לא יכול לשמוע את ההברות של המלים שאנשים אומרים. אני רק יכול להרגיש את הקצב שלהן דרך כל מיני דברים. מכשיר שמיעה לא עוזר לי, כי יש לי בעיה בעצב השמיעה. המכשיר מגביר את הווליום, אבל לא קולט את ההברות. המזל שלי הוא שאני מדבר כמו שצריך - בעיקר בזכות אמא שלי, שהכריחה אותי ללכת לשיעורי דיבור. היום אני חושב שאני מדבר בסדר, אבל יש לי מבטא צרפתי. אין לי מושג למה. אני רק יודע שזה מה שכולם אומרים לי.
עכשיו, בכל אופן, אני רוצה את 15 דקות התהילה שלי עד הסוף. ויהי מה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם