בכיוון הנכון: על אלבום הבכורה של צח דרורי
"בכיוון הרוח" של צח דרורי הוא אלבום מרגש, מסקרן ונדיר. גיל רוביו חושב שמדובר באלבום הבכורה היפה ביותר שנוצר בישראל מאז הראשון של אביתר בנאי
הספינה שלנו שטה ללא כיוון ויכולת שליטה, הקברניט שיכור (איזו יכולת נבואית ואקטואלית), אך אנחנו המלחים נמצאים במקום אחר. מעדיפים לשיר על פריחה ואהבה - כשהחרטום נמצא על סף תהום לא ברור. תחושת הדריכות התעצמה בכניסה של כלי המיתר והנשיפה ובקולות הרקע. רשמתי את שם השיר והמבצע על פתק, רק כדי לשמר את התחושה שאתה "חייב" לשים יד על השיר הזה ולברר מה עוד יש למבצע שלו להציע.
לשמחתי, התגובה הרגשית שלי לשיר לא היתה ייחודית. כמה שומרי-סוד שעבדו עם דרורי על הכנת האלבום היו שותפים לתחושה שמבעבע כאן פרוייקט מוזיקלי נדיר שעתיד להשאיר חותם. איש מהשותפים לשמיעה הראשונית של ההקלטות לא יכול היה להישאר אדיש. קיבלתי לידי את שני חלקיו של האלבום והכיבוש הדרורי הושלם. השירים התנחלו כמעט בכל דקת האזנה פנוייה שלי ובעיקר התנחלו אצלי בתודעה ובלב.
צח דרורי
צילם: אסף רייז
צעד אמיץ הוא להציע למאזינים מפגש ראשון איתך כיוצר באלבום כפול. מצד שני, כשאתה בוגר מרוב הזמרים הנולדים, ובעיקר כשאתה עתיר ניסיון הן כמוזיקאי ובעיקר כאדם על פני האדמה, הצורך של דרורי להביא את כל המטען הגדול הזה די מובן לי.
מבצעת שני שירים. דניאלה ספקטור אלין לב הר
זה מחכה לך
קום וקח את זה
קום ולך את זה
("סוסים")
ההתחברות הכל כך מיידית שלי לשירה של דרורי, למילים, לתובנות ולשאלות שלו, אולי נובעת מהתחושה שאנחנו נמצאים באותה
נקודה בחיים. דרורי כותב מתוך פרספקטיבה של זמן, של בגרות, אך גם מתוך מודעות שהמסע טרם הושלם. הוא כותב על פרק שחלף ועל זה שעתיד לבוא. "סוסים" הוא מהשירים הנדירים הללו שאתה מרגיש בזמן אפס שכאילו נכתבו אליך ישירות. כמו המנון אישי שתרצה לצעוק לתוך הרוח, בעיקר כדי שיהדהד אליך חזרה.
בא הזמן לפיקחון, זמן לבחירה. בא הזמן של זה. כולנו בעצם נמצאים במקום שנדרשת בו החלטה כדי שלא נאבד את מה שצפוי לנו. זה לא משנה מהי הבחירה הספציפית שאנחנו נדרשים לה אבל את "זריקת העידוד" הזו ראוי שניתן לעצמנו, כמו את השיר, במינונים גבוהים.
מזכיר אותו. אביתר בנאי
יח''צ
דרורי כותב במעגלים. הוא מתאר את הסובב אותו בקשת גדולה של רבדים. האלוהות, הטבע, החברה הישראלית והאנושית, חבריו הקרובים, אהובתו הנעדרת, הוא עצמו. באותו האופן, הנמענים של השירים שלו מתפרשים ממנו בגוף ראשון והחוצה. המילים עמוסות בשאלות, בתובנות, בספקות ובהחלטות. דרורי עצמו מספר שכל חווית כתיבת המילים חדשה לו והוא מופתע מעוצמת התגובה של המאזינים והחיבור הרגשי שהם מוצאים אליהן.
הצד הוותיק יותר שלו הוא דווקא המוזיקה והעיבוד. ב"ארגז הכלים" המוזיקלי של דרורי יש כל כך הרבה עושר, ואולם הייחוד הוא ביכולת שלו ליצוק את כל אלו לשירים במינון מדוייק להפליא. היכולת להניח זה לצד זה את העכשווי עם הקלאסי, האקוסטי עם האלקטרוני. הבניה של המצלול לרוחב ולעומק. במקום להעמיס, השימוש בכל אחד מהאלמנטים הוא מאופק ומחוכם.
כך הפסנתר ב"אם תבוא", כלי הנשיפה הבוהקים ב"אי שם", האלקטרוניקה שמצליחה ממש לדבר ב"אנשים", הקונטרה-באס המדוייק של יהוא ירון ב"שדה חיטה". אפילו המיקום של כניסת הגיטרה האקוסטית ב"דימיון". ומעל כל אלו עומדת הבחירה של דרורי לוותר על השירה שלו עצמו בחלק מהשירים באלבום לטובת ארבע זמרות, מהטובות והבולטות של התקופה האחרונה: יעל קראוס, רות דולורס-וייס, גל פרנקל ודניאלה ספקטור (שמבצעת את שניים מהשירים היפים באלבום - "אם תבוא" ו"רגעים").
"כיוון הרוח" מתאר אדם שנמצא בנקודת זמן עוצמתית. הוא בטווח שבין המשתנה והזורם לבין העקבי והיציב. בין הנחל והסלע. אדם שזקוק למצפן, מידות, מקל וחרב. אדם שהזיכרון והשכחה מרבים להעסיק אותו, גם במקומות שהשכחה היא סוג של חוף מבטחים שמעניק שחרור מדאגות. אדם שמאמין שהאהבה תמציא לו את הדרך, שתלמד אותו את כיוון הרוח והים. כזו שתחזיר אותו לשקט. כל מי שיש לו עיניים רואות ולב מרגיש יכול לחלוק עם דרורי את התחושות הללו ולכן אלו האנשים שיתחברו למוזיקה שלו, לרוח הפרטית שלו ולמצפן שהוא מציע.
"לא תאבד דבר
אם רק תבין
שזה לא שלך
וגם לא היה".
("דימיון")
"כיוון הרוח" הוא לטעמי אלבום הבכורה הטוב ביותר של יוצר ישראלי מאז הראשון והמופתי של אביתר בנאי והוא עומד כתף אל כתף עם "מה אעשה עכשיו" המצויין של קרולינה כאחד מהאלבומים הטובים והמעצבים של המוזיקה הישראלית בתקופה האחרונה. לא פחות.
גיל רוביו כותב באתר קול הקמפוס - סטודנטים כותבים ומשדרים מבית הספר לתקשורת במסלול האקדמי של המכללה למנהל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם