ראשי » רייטינג » אמנות ובמה » תיאטרון

"גטו" פרפקטו: ביקורת על ההצגה "גטו"

סיפורו של התיאטרון בגטו וילנה הפך ליצירת מופת בבימויו של עמרי ניצן ואנסמבל השחקנים המדהים

"גטו" הוא לא תופעה רגילה בתיאטרון שלנו. בפירוש אין די בכך שנאמר כי מדובר בהצגה מצוינת. הרושם שהוא מותיר על הצופה הוא הרבה יותר מזה - רושם של תיאטרון מפעים ושל חוויה אנושית מצמררת.

זה לא בלבד שמחזהו של יהושע סובול לא איבד מכוחו 25 שנים לאחר עלה לראשונה, אלא שבבימויו הטוטאלי של עמרי ניצן הוא גם זוכה לחיים מרתקים, שאף מדגישים את עוצמתו.

סיפורו של הניסיון ליצור תיאטרון יהודי בגטו וילנה הוא אכן סיפור מדהים, והצורה שסיפור זה מסופר, וגם מוצג, חורגת הרבה מעבר להיותו עוד מחזה על השואה. זה מחזה שמדבר קודם כל על אמנות התיאטרון כביטוי לאצילותה של נפש האדם, אך גם ככלי להישרדותו.

זה מחזה שחורג מגבולותיה של פרשה היסטורית, מרתקת כשלעצמה, ומאיר בצורה לא פחות מרתקת סוגיות חשובות בהווה שלנו. זו מורכבותו וזו גם גדולתו.

כל מרכיביה של ההצגה הכבירה הזאת מצטרפים לשלמות נדירה. הבימוי רב ההמצאה והדמיון, עיצוב הבמה המדהים של רוני תורן, התנועה (עוז מורג) ובעיקר להקת השחקנים שעושה עבודה מופלאה ומגויסת בכל נפשה.

כך כוכב ההצגה, למשל, איתי טיראן הנפלא, שמציג דמות מורכבת ביותר של קצין נאצי, וכך גם נתן דטנר, ראש הגטו, דמות מרתקת בפני עצמה; רמי ברוך, היהודי החלקלק, בתפקיד מרשים; אניה בוקשטיין המרגשת בשירתה; אלי גורנשטיין, מנהל הספרייה ההומניסט; גדי יגיל, מנהל התיאטרון; חני פירסטנברג בתפקידה

המופלא כבובת פיתום; וכן עודד לאופולד ועזרא דגן.

זה זמן רב שלא חזינו באנסמבל מבריק כל כך של שחקנים. אבל גדולתו של הבימוי היא לא רק בליהוקם ובהדרכתם של השחקנים הנפלאים האלה, אלא בעיקר בתזמור המדהים שלהם ובהפעלתם בחלל הבמה, באחת ההצגות היותר מורכבות ומרשימות שנראו כאן.

אולי מפליא שמחזהו החשוב של סובול הוזנח בתיאטרון שלנו שנים רבות כל כך. אפשר שאחת התשובות לכך היא מידת התובענות שהוא מעמיד בפני היוצרים. עמרי ניצן נענה לאתגר הזה והגיש לנו יצירת מופת בלתי נשכחת.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...