עונת החתונות: על "עד החתונה"
למרות שאין בה דרמות גדולות או מאורעות חריגים, "עד החתונה" די בולטת בנוף הטלוויזיה המקומי. עם סיפורים מרגשים, דמויות משנה חזקות ורגש אמיתי שפועם בתוכה, עונתה השנייה מוכיחה שלפעמים החיים זה באמת הכל
''עד החתונה'' , שלישי, 21:00, ערוץ 2
חוזקה של הסדרה בעיני היה דווקא בדמויות המשנה שלה, שהיו פחות פלקטיות ממשולש הדמויות המרכזיות שנפלו לתוך המאפיינים הסטריאוטיפים של הבחור המקסים (רן), המניאק (יוחאי) והמתוסבכת (איה).
"מטומטמת", חשבתי בזמנו על איה. לא הבנתי איך הבחורה הורסת בשיטתיות את כל מערכת היחסים שלה עם רן (אוהד קנולר), אמנם בשביל חתיך הורס כמו יוחאי (יפתח קליין) אבל עדיין.
אפילו בליהוק, בו פגעו בול עם כל שאר הדמויות, האמנתי שעשו טעות עם איה. במקום ללהק שחקנית קורנת וחמודה הביאו את טל ליפשיץ הרזה, ששידרה אינטליגנטיות פרווה ועוררה בי בעיקר רגשות פיטום.
כן, איה הייתה הדמות בעונה הראשונה שהכי פחות התחבבה עליי. לא הצלחתי להבין איך זה שכל הגברים נופלים שדודים לרגליה. ואולי זה היה המשפט של אתי (מירי בוהדנה) לגביה שהדהד באוזני, על זה שהיא "מסוג הבחורות שמתחתנים איתן".
לא מדכאת את צופיה. ''עד החתונה''
יוני המנחם
קיבלה הפוכה
והנה אתמול (ג') התחילה העונה השנייה של "עד החתונה" והכל התהפך לצלה של החתונה ההפוכה של אתי ורן בה הגישו את האוכל לפני החופה. אתי זוכה בגבר ההורס שרק רוצה להתמסד ואיה נשארת בבית ההורים שלה בפתח תקווה, ממורמרת.
אלא שרגע לפני שבירת הכוס, רן עושה צלצול ניתוק לאיה שלאחר מכן הופך לצלצול מלא בכיס של בועז (שמיל בן ארי), אביו של רן.
אאוץ'. לא נעים. פתאום, אחרי שבמשך עונה שלמה קיוויתי שאיה תעלה כמה קילוגרמים ובאותו הזמן תפתח אישיות חמודה שתגרום לי לאהוב ולהבין אותה, הצליחה איה לנגוע אפילו בלי להתכוון.
נורא רזה, נורא טובה בלסבול. טל ליפשיץ צילום: גולי כהן
"דווקא בלסבול אני טובה. למה אתה חושב שקוראים לי איה?" היא ענתה לאייל (יונתן עוזיאל, החתיך ההורס החדש של הסדרה) אחרי שאמר לה שהיא לא תצטרך לסבול לראות אותו בעירום מאחר שהביא בגדים להחלפה מהבית.
אבל מסתבר שלא רק איה טובה בלסבול. יוצרי הסדרה, אבנר ברנהיימר וענת שנהב-וייצמן, ללא ספק יודעים לעשות את העבודה בבניית דמויות שנוגעות בנו עם הסבל והשמחה שלהן יחד.
כל צוות השחקנים עושים עבודה נפלאה ומדויקת כשאתמול בלטו לטובה דווקא אותן הדמויות שבעונה הראשונה חיבבתי פחות. ממש רציתי לחבק את תמי (מיקי קם) בעודה יושבת ומפרקת את התסרוקת המגוחכת שעשו לה לחתונה וגם מירי בוהדנה הצליחה להוכיח סופית את יכולות המשחק שלה כשגילתה שהנייד של רן צלצל "במקרה" לאיה.
הפרק הראשון אתמול של "עד החתונה" הראה שאין צורך במאורע גדול כדי לייצר דרמה. מספיק צ'ק שמן שנכתב בשמך ע"י בת הזוג שלך (כמו במקרה של צמרת ואיתן) שגורם לך להרגיש כמי שנכשל בתפקידו כגבר המפרנס, או צלצול ניתוק מאקס ביום החתונה שלו.
נדמה כי נקודת החוזק של
"עד החתונה" בתיאורה האמין והמימטי שמחקה את המציאות, היא גם נקודת החולשה שלה. לצד דמויות עגולות ודיאלוגים אמיתיים, הסדרה נשארת דרמה קטנה העוסקת בסופו של דבר במערכות היחסים בין אנשים ולא מחדשת יותר מידי.
אולי יהיו כאלו שיגידו שמדובר בעוד סדרה בכיינית ומשעממת, שלא לומר "אשכנזית". אכן, חבל שדווקא דמותה של אתי ומשפחתה נופלים לסטריאוטיפ של האישה והמשפחה המזרחית שעיקר עניינה התמסדות ופריון. אבל שלא כמו בדרמות משפחתיות ישראליות שהורגלנו אליהן, "עד החתונה" לא מדכאת את צופיה.
הסיטואציות בסדרה מטופלות בחן ובהומור עדין ואין ספק שכמו במציאות, הכל עוד יכול להתהפך. כך יכולים הצופים לפתע למצוא עצמם מגלים הזדהות דווקא עם דמויות שאתמול לא ממש חיבבו. אולי גם מי שפעם אהבו, כמו דמותו של רן, יכולה להיראות כעת כדמות האנמית מבין בני הזוג.
בנוף הטלוויזיה הישראלית של היום, אין ספק, ש"עד החתונה" מצליחה למנף את הצלחתה גם בעונה השנייה עם דמויות ראשיות מלאות יותר ודמויות משנה שתופסות מקום נכבד יותר וטוב שכך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם