מצלמה משלהן: במאיות הקולנוע הגדולות
לרגל יום האישה הבינלאומי, ואחרי הזכייה הגדולה של קתרין ביגלו באוסקר על הבימוי - אנחנו חוזרים ומביאים את רשימת הבמאיות, שהצליחו לפרוץ מחסומים, כנגד כל הסיכויים. מאידה לופינו וג'יין קמפיון ועד סופיה קופולה
אלא שהמציאות מראה תמונה קצת פחות אופטימית. אמנם ישנן הרבה יותר יוצרות קולנוע ביחס לאחוזן הקטן בשנות ה-60 (והרבה יותר נשים בעמדות מפתח, במיוחד בתעשייה ההוליוודית), אבל הן עדיין לא כבשו לעצמן מעמד שווה לגברים, השולטים בתעשייה, מרוויחים ממנה ומשפיעים על תכניה (במזרח הרחוק, למשל, לא מצאנו אף לא במאית קולנוע אחת מוכרת).
בעידן שבו כוכבות קולנוע ונשות מדיה, כדוגמתה של אופרה וינפרי, כבשו פסגות, נראה שבכל זאת, ראוי לשמור על אופטימיות ולקוות שיותר ויותר נשים תאכלסנה את עמדות המפתח מאחורי המצלמה. ואחרי הזכייה של קתרין ביגלו באוסקר על הבימוי ("מטען הכאב"), מותר להיות אופטימיים אפילו יותר.
לרגל יום האישה הבינלאומי, אנחנו מציגים לכם מחווה לבמאיות-יוצרות: חלקן הפנימו את הקודים הגבריים, חלקן העלו לסדר היום סוגיות שהגברים זנחו, חלקן יצרו ייצוגים חתרניים של נשים בקולנוע - כולן הצליחו לפרוץ את המחסומים בדרך לעשייה.
קתרין ביגלו - ציירת מוכשרת שהפכה לבמאית קולנוע קשוחה ביותר, בעיקר תודות לבחירה בז'אנרים "גבריים" ("נקודת פריצה") כמו מותחנים ("פלדה כחולה"), מד"ב ("ימים משונים") וסרטי מלחמה ("K-19"). השנה יצרה את "מטען הכאב", סרט העוסק בחוויה הגברית בעת מלחמה, כולל האדרנלין, הניתוק הרגשי וההתמכרות, וזכתה באינספור פרסים. האחרון שבהם הוא האוסקר, ובכך עשתה היסטוריה כאישה הראשונה שזוכה בפרס זה.
אידה לופינו - השחקנית ההוליוודית הדעתנית, שהפכה לאישה הראשונה שזכתה לביים סרטים בתעשייה השוביניסטית האמריקאית. ביימה לפחות שבעה סרטים בשנות ה-50 ולאחר מכן עברה לביים בטלוויזיה. כפורצת דרך במלוא מובן המילה ראוי להביא ציטוט מפיה: "I'd love to see more
לני ריפנשטאהל - כנראה בימאית הקולנוע המושמצת ביותר בהיסטוריה בשל שיתוף הפעולה שלה עם היטלר ועם המשטר הנאצי. למרות ערכם התעמולתי המצמרר, מהווים "ניצחון הרצון" ו"אולימפיה" שני אבני דרך בקולנוע התיעודי.
ורה צ'יטילובה - הבימאית הצ'כית בוגרת בית הספר FAMU בפראג, בת דורם של מילוש פורמן ואיוואן פאסר, ונציגה מובהקת של הגל החדש הצ'כי. שילבה אקספרימנטים ויזואליים עם הומור רב ונלחמה כל הקריירה בצנזורה מטעם המשטר. סרטה החשוב ביותר הוא "Daisies" מ-1966.
לריסה שפיטקו - בימאית מחוננת שפעלה בברית המועצות ושיא יצירתה הוא "Ascent" המשובח, סרטה האחרון, שזיכה אותה בדב הזהב בברלין. שפיטקו, שהייתה נשואה לבמאי אלם קלימוב, נהרגה בתאונת דרכים בגיל 41.
קירה מוראטובה - בימאית רוסייה אקספרימנטלית ומרתקת, זוכת ה"אוסקר" הרוסי על "Passions". ידעה צנזורות רבות בארצה ולמרות זאת המשיכה ליצור ויוצרת עד עצם היום הזה.
שירלי קלארק - מראשונות האנדרגראונד בקולנוע האמריקאי העצמאי. סרטה התיעודי "Portrait of Jason" הוא תעוזה במיטבה.
מיה דרן - אינטלקטואלית ניו יורקית ממוצא יהודי-רוסי, שיצרה בשנות ה-40 מספר סרטים קצרים, אקספרימנטליים ומשפיעים.
ברברה לודן - שחקנית תיאטרון וקולנוע, אשתו של איליה קאזאן וכוכבת בסרטיו, חביבת הארט-האוס של שנות ה-60, שהפתיעה עם "Wanda", סרטה העצמאי, בעל האופי החתרני-פמיניסטי.
איליין מיי - תסריטאית הוליוודית שנונה, שהפכה לבימאית, הזכורה בעיקר בזכות מותחן הפשע שלה "מייקי וניקי".
קים לונגינוטו - בימאית סרטים תיעודיים אנגליה שעושה בסרטיה מחקר אנתרופולוגי מעמיק על נשים בעולם, כמו "Sisters In Law" על עבודתן החשובה של שתי שופטות בבית משפט בקאמרון אשר באפריקה המערבית.
אנייס ורדה - הנציגה הנשית בגל החדש הצרפתי, שזכתה להוקרה על סרטים כמו "קליאו מ-5 עד 7", שנחשב לאחד מסרטי הדגל של ההתחדשות הקולנועית בשנות ה-60.
ליליאנה קאוואני - הבימאית האיטלקייה שזעזעה את העולם עם יצירתה המדהימה ונטולת העכבות, "שוער הלילה".
לינה ורטמולר - בימאית הקולנוע האיטלקייה המוערכת, בת דורם של ברטולוצ'י וסקולה, שזכתה להיות האישה הראשונה שהייתה מועמדת לפרס האוסקר כבמאית, על סרטה המופתי, "שבע יפהפיות".
ג'יין קמפיון - קול קורא מאוסטרליה הרחוקה, הבימאית ששמה סוגיות של הגדרה עצמית נשית כמוטיב בסיסי בסרטיה, ביניהם יצירות מופת כמו "מלאך אצל שולחני" ו"הפסנתר". השנה חזרה, אחרי שש שנים שלא ביימה סרט באורך מלא, עם הדרמה הפיוטית "כוכב בהיר".
אניישקה הולנד - בוגרת FAMU ותסריטאית לאנדז'יי ויידה, הפכה לבימאית בינלאומית שנעה בין ביתה הפולני לצרפת ולארה"ב. בין סרטיה המפורסמים: "אירופה, אירופה" ו"ליקוי מאורות".
פני מרשל - בימאית הוליוודית מובילה. בין סרטיה המצליחים - "ביג" ו"ליגה משלהן".
קתרין ברייה - סופרת, תסריטאית ובימאית קולנוע מבריקה, אולי אשת הקולנוע החשובה ביותר בצרפת בעשרים השנים האחרונות, שהעלתה סוגיות אפלות של מיניות נשית בסרטיה השערורייתיים "רומן", "לאחותי!" ו-"Perfect Love".
קלייר דני - אוואנגארדיסטית ואינטלקטואלית, מהשמות הבולטים בקולנוע הצרפתי של עשרים השנים האחרונות, עם סרטים כמו "Beau Travaille" ו"ננט ובוני".
אנייס ז'ואי - שחקנית קולנוע ותסריטאית, שהפכה לבימאית מצליחה עם סרטיה "על אהבה וטעמים אחרים" ו"תסתכלו עלי".
סאלי פוטר - בימאית הקולנוע האנגלייה החשובה שהעלתה סוגיות של עצמאות נשית, ביטוי עצמי, וזהות מגדרית בסרטיה "אורלנדו" ו-"The Tango Lesson".
ג'ולי טיימור - בימאית תיאטרון מצליחה, שהפתיעה עם עיבודה למסך של יצירתו הפחות מוכרת של וויליאם שייקספיר, "טיטוס אנדרוניקוס", ועם הביוגרפיה המרגשת של הציירת פרידה קאלו.
איימי הקרלינג - בימאית אמריקאית מובילה בתחום הקומדיה, שפרצה עם השלאגר "תראו מי שמדבר".
נורה אפרון - התסריטאית של "כשהארי פגש את סאלי" ועוד כמה סרטים חשובים, שהפכה לבמאית קומדיות רומנטיות מצליחה בהוליווד. אחרי כמה שנים שלא ביימה חזרה השנה עם "ג'ולי וג'וליה".
רוז טרושה - בימאית האינדי שחשפה בפני העולם את הווייתן התרבותית-חברתית של קבוצת לסביות. ממובילי הצד הנשי של הקולנוע הקווירי החדש בארה"ב.
מירה נאיר - הבימאית ההודית המוערכת שעקרה לארצות הברית ונחשבת בצדק לאחת הבמאיות המובילות בעולם היום, עם השתהות על נושאים הכרוכים בהגירה ומעמדן של נשים במעבר מחברה מתפתחת לחברה מפותחת. בין סרטיה החשובים, "סאלם בומביי" ו"חתונת מונסון". דווקא השנה התרסקה עם מטוסה של "אמיליה".
דיפה מהטה - הבעמאית ההודית-קנדית שרכשה הערכה רבה בזכות טרילוגיית האש-אדמה-מים, העוסקת בסוגיות של קולוניאליזם, דת, מעמד האישה בחברה ההינדית, הומוסקסואליות ועוד.
סוזנה בייר - הבימאית המוכרת ביותר מממלכת דנמרק שהצליחה עם סרטיה "אהבות פתוחות" ו-"Brodre".
אנט קיי אולסן - הבימאית הדנית הפחות מוכרת אך המוצלחת בהרבה, שזכתה לשבחים על סרטה הניאו-ריאליסטי, "הפרעות קטנות" ועל דיוקני הנשיות במשבר שלה ב-"In Your Hands".
אן פונטיין - בימאית צרפתיה עכשווית מצליחה. בין סרטיה "ניקוי יבש" ו"בידיו".
איזבל קויחט - הבימאית הקאטאלנית שהחלה את הקריירה במולדתה, ספרד, אך פרצה לזירה בינלאומית עם הדרמה המרגשת שלה "הסוד שמעבר למילים". זכתה באינספור פרסים על סרטיה בפסטיבלים ברחבי העולם.
קלי רייכרדט - בימאית אינדי אמריקאית, שנשארת בשוליים ועושה שם סרטים ריאליסטיים, מאופקים, זוכי פרסים לרוב. "Old Joy" מתאר שני גברים במסע של חיפוש הדדי; סרטה האחרון בינתיים הוא "Wendy and Lucy" בכיכובה של מישל וויליאמס, שזכה במולדתו לשבחים רבים.
אן סנדברג - בראש החץ של הבמאיות הדוקומנטריות באמריקה היום. יחד עם ריקי סטרן ביימה שלושה סרטים, כולם פוליטיים, לוחמניים ומשכנעים, כשהאחרון ביניהם, "The End of America" הופך קרביים בתארו כיצד אמריקה הופכת פשיסטית.
לין רמזי - בימאית קולנוע בריטית מבטיחה בעלת חזון ויזואלי מרגש. שני סרטיה עד כה, "Ratcatcher" ו-"Morvern Callar", זכו לאינספור פרסים בפסטיבלים מוערכים.
מירנדה ג'וליי - בימאית אינדי חדשה שהרשימה עם סרטה הראשון "אני, אתה וכל השאר".
קורטני האנט - סרטה הראשון, "Frozen River", דרמה ריאליסטית, מהודקת ומשכנעת על אשה קשת יום שהופכת מעורבת בהברחתם של עובדים זרים, זיכה אותה, בצדק, בשתי מועמדויות לאוסקר: לה על התסריט ולמליסה ליאו המעולה על משחקה.
סמירה מחמאלבאף - בתו של במאי הקולנוע האירני המוערך, מוחסן מחמאלבאף, יצאה מהביצה באקט חריג והחלה לביים יצירות מרשימות כמו "הלוח" ו"התפוח", באחת המדינות הכי לא מתקדמות בתחום מעמד האישה.
סופיה קופולה - מי שהתחילה כבת-של, פרצה בקריירה עצמאית שבה היא עוסקת במצוקות הקיומיות של נשים מערביות צעירות, מאלה שגרות בפרברים ה"מושלמים" של אמריקה ועד אלה שהולכות לאיבוד בטוקיו. בסרטה האחרון הרחיקה לנשות צרפת ערופות הראש.
לוסיל הדזחלילוביץ' - צרפתייה שעד היום ביימה רק סרט אחד, "Innocence", אבל הוא מעורר תקווה שאחרים יבואו בעקבותיו.
אסיה ארג'נטו - שחקנית ובתו של במאי האימה, מפתחת קריירה משל עצמה כבמאית בועטת, מינית ופרובוקטיבית, כמו שמוכיח "Scarlet Diva".
מישל אוחיון - ילידת קזבלנקה, ישראלית לשעבר, שעושה חיל באמריקה כבימאית סרטים תיעודיים. סרטה "Colors Straight Up" על קבוצת ילדים מרקע קשה שמוצאת מפלט בקבוצת תיאטרון, אף היה מועמד לאוסקר.
היכנסו לאתר האוזן השלישית לפרטים נוספים על הבימאיות.
הכותב הינו עובדהאוזן השלישית.
לכתבות נוספות באתר האוזן השלישית, היכנסולכאן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם