ראשי » רייטינג » אמנות ובמה » תיאטרון

לחיי האכזבה: ראיון עם דניאלה וירצר

אז נכון, דניאלה וירצר לא נמצאת כרגע בשיא הקריירה שלה. וכן, היא מתפרנסת גם מדברים שאינם משחק אבל אם תשאלו אותה, התקופה הזאת היא דווקא מתנה, כי היא אילצה אותה לחשוב בפעם הראשונה מה תעשה כשתהיה גדולה. והתשובה? שחקנית

לפני שלושה שבועות גילתה דניאלה וירצר שצילמו אותה ממלצרת בקפה "התחתית" ויש אייטם באינטרנט. כמה ימים מאוחר יותר הגיע העדכון בביוגרפיה של וירצר עד מוסף "הארץ". גם הפעם ההתייחסות כללה משחק מילים סביב שמו של בית הקפה כדימוי למצב הקריירה של השחקנית.

אבל המלצרות היא רק הספיח לעובדה המשמעותית באמת: קריירת המשחק של וירצר, שרק לפני שנים ספורות הייתה על מסלול המראה בטוח, לא נמצאת כרגע בימיה הגדולים. ווירצר יודעת שבמקצוע הזה - לחוסר הצלחה יש תג מחיר מיידי. התשלום, כמו תמיד, מתבצע בעיקר במדורי הרכילות.

"בגלל זה חשוב לפתח אישיות חזקה", היא אומרת, "ולהבין שלהיות שחקנית זה לא מה שמגדיר אותי בתור בנאדם. אני דניאלה, אני חברה של אנשים, אני בת, מעניין אותי מוזיקה ואופנה ובעלי חיים. אם אני אתחיל להאמין למה שאנשים מבחוץ מכתיבים, אני אאבד את עצמי. חוץ מזה, אין מה לעשות, כדי להיות שחקן אתה חייב להבין שזה משהו שאתה באמת רוצה, עם כל הדברים שבאים איתו".

והבנת את זה?
"כל אחד מתעורר מדי פעם בבוקר ואומר 'אני באמת רוצה לעשות את מה שאני עושה?', הרי אני עושה את זה מאז שאני זוכרת את עצמי. אז האם אני באמת אוהבת את זה, ואולי אני שם כי אני כבר רגילה? אני חושבת שבמהלך השנתיים האחרונות זה הכי התחזק אצלי והגעתי למסקנה שאני ממש אוהבת את זה.

תשמעי, דוד שלי זה שמוליק עצמון, הוא 60 שנה במקצוע, והוא תמיד היה אומר לי 'אם את יכולה לעשות משהו אחר, תעשי'. ניסה להציל אותי. אבל הבנתי שאני לא יכולה. המקצוע הזה הוא רצף של עליות וירידות, יום אחד יש עבודה, יום אחד לא, את לא תמיד תעשי דברים מדהימים, את צריכה גם להתפרנס, אין מה לעשות, את לא יכולה לחיות רק מהצגה, אבל זה חלק מעסק. אם את לא יכולה להתמודד עם זה, לכי".

אז עכשיו היא עושה הצגה בצוותא ובונה על פיילוט לסדרה שאולי מתישהו יימכר לגוף שידור. אחר כך היא מבקשת להוסיף לרשימה גם צילומי אופנה לקטלוג של רזיאלה. שמונה שנים אחרי "לחיי האהבה", יש לווירצר, שמיוצגת על ידי דנה ליטוין, חוויות מעולם הכוכבים הנולדים, על הצלחה שהגיעה מהר מדי, בגיל צעיר מדי ולא השאירה לה מקום להבין מה קורה איתה בעצם ולאן מועדות פניה.

כעת, עושה רושם, היא מנצלת את הפרופיל הנמוך שנכפה עליה כדי לנסות להתחיל שוב, הפעם ברגוע. עם או בלי קשר, היא נראית עכשיו יפה מתמיד. אגב, יותר פנים מול פנים מאשר על המסך. השיער שלה אסוף, פנים חיוורות ועדינות, אוזניים מנוקבות לכל אורכן, משובצות עגילי זהב צפופים.
 

כבר חמש שנים היא עושה פילאטיס ובשנתיים האחרונות גם יוגה. יש לה הליכה זקופה ועם הקוקו והחולצה שתלויה עליה, היא נראית מהצד קצת כמו רקדנית.

"אני חושבת שהדרך שעברתי בשנים האחרונות תורמת לי היום כי אני מרגישה שאני הרבה יותר מכווננת לגבי הדברים שאני אוהבת לעשות", היא אומרת. "התבגרתי קצת ואני יותר מכירה את עצמי. אני מרגישה יותר בשלה. אני יודעת שיש כאלה שיגידו 'אה, היה לה פיק ועכשיו היא בהתכנסות', אבל אני רואה את עצמי עכשיו במקום הכי פורח שהיה לי עד היום, דווקא מתוך ההצגה והפיילוט, כי אלה דברים שעשיתי עם אנשים שאני מאוד אוהבת, אנשים אינטליגנטים ומוכשרים שמאפשרים לי להוציא את עצמי החוצה. אני גם לא ממש רואה איזה משהו שעשיתי לאורך השנים שהיה 'הדבר'. אני חושבת שמחכים לי עוד דברים גדולים".

מה עם התקופות של אחרי "לחיי האהבה" ו"הבועה" ? היה שם בוודאי סוג של היי.
"כן, זה היה מאוד חזק. 'הבועה' בכלל, לעבוד עם איתן פוקס ועם גל אוחובסקי, הייתה אחת החוויות הטובות של החיים שלי. אבל אלה דברים שבאו מאוד בקלות והתהליך שעשיתי אחרי זה היה ממקום של איך אתה נשאר שחקן ולא הופך להיות משהו חולף. אתה פתאום מבין שזה מקצוע שלאו דווקא תמיד מלטף ועבודות לא תמיד יבואו בקלות ומתוך מאה אודישנים תקבל 99 פעמים 'לא'. אמרתי לך, הייתי צריכה את הזמן הזה כדי להבין שאני באמת צריכה להיות שם".

זאת הייתה "אגדת דשא" שהביאה את הנאחס?
"זה באמת לא נעים לראות משהו שאתה עושה שהוא לא הכי כיף או איכותי, אבל אתה לומד מזה לעשות את הבחירות שלך".

בימים כתיקונם "אגדת דשא" - סדרת מאחורי הקלעים של עולם הכדורגל, ששודרה בערוץ 10 - היא לא משהו שראוי להתעכב עליו, שכן לא ביצירת מופת עסקינן. לא ביצירה בכלל. זה היה, איך לומר, משהו מאוד בוסרי שלא ברור איך הגיע כמות שהוא למסך והאם מישהו בערו ץ 10 צפה בדבר לפני שהחליט על שיבוץ בתשע בערב. הפלופ היה גדול.

וירצר, בעוונותיה, נקלעה לתפקיד הראשי, כשהיא מחליפה את יעל שרוני לאחר שזו עשתה לעצמה ולקריירה שלה טובה גדולה כשנחלצה מהפרויקט בדקה ה-90. היום שרוני נחשבת לשחקנית עסוקה עם פרס השחקנית הטובה על "סרוגים".

בדיעבד , "אגדת דשא" שיבשה את התנופה בקריירה של וירצר, אבל היא מעדיפה לסכם את ההתנסות בתובנות מעולם הרוח על למידה וכו', ומסבירה שה ע יום היא משתדלת לבחור נכון את מה שהיא עושה. "מצד שני", היא מוסיפה, "אין מה לעשות, את לא תמיד תעשי דברים שהם א"א, אבל אני בטח לא אשב בבית ואבכה על זה. גם משהו לא נהדר זה לא טרגדיה, זה קורה לכולם. זהו. נגמר, עבר, אני לא מתחרטת ולא חושבת על זה. אני היום במקום אחר".

למה אי אפשר להגיד "זה היה נורא, התבאסתי שעשיתי את זה, הייתי בשיא וזה הרס לי". לא יותר פשוט?
"אני לא חושבת שזה מה שהרס".

מה כן הרס?
"אני חושבת שזה קשור. לא יודעת, מה זה 'הרס'. את יודעת מה, זאת הייתה מתנה, מה שהיה צריך לקרות בשביל שאני אעצור ואגיד, רגע, אני צריכה למצוא את המקום שלי. הייתי בכזה עומס בתקופה הזאת שלא הרגשתי את הגוף שלי. הייתי ממש חולה על הסט. פיזית.
 
עבדתי 20 שעות ביום. נכון, אף אחד מאיתנו לא מאוד אהב את זה, והגוף שלי באיזשהו מקום כל כך מחובר לנפש והוא הגיב לעומס ולמה שהיה שם שלא עשה לי טוב. עבדתי עד החתונה של אחי, היה לי יום חופש ולמחרת קרסתי.
 
הגעתי למיון ואמרו לי 'את לא הולכת לשום מקום'. בשניות הראשונות נבהלתי, אחר כך אמרתי 'וואו, איך הגעת למצב הזה? תורידי לחץ, את לא מגיעה למקום הזה יותר'. אחרי שסיימתי את הצילומים טסתי לבד לשבועיים לתאילנד. לא רציתי לשמוע מאף אחד.
 
בקיצור, ברור שזאת לא הייתה סדרה טובה, זה לא סוד, אבל אני לא בנאדם שייתקע על זה שהוא עשה סדרה לא טובה אחת מתוך הרבה דברים אחרים שנהניתי לעשות, וזה כנראה היה הדבר הנכון בשביל שאגיד, רגע, אולי איבדתי את עצמי".

על אף שהיא עמוסת לקחים ותובנות של שחקנית שנושקת לפנסיה, וירצר בסך הכול בת 26. היא גדלה ברמת גן, למדה בתל אביב בעירוני א', במגמת תיאטרון, הייתה "היפה", זאת שמקבלת תפקידים ראשיים וכולם יודעים שתצליח, מוסט לייקלי.

בגיל 18 עשתה את "לחיי האהבה", הצבא ירד מהפרק, ובמקום, הלכה ללמוד בניסן נתיב. מיד אחרי הגיע "הבועה", פלוס סשן סקס בהשתתפותה, שעד היום ספיחים ויזואליים מעוררים שלו צפים ועולים בכל חיפוש תמים של שמה בגוגל.

"מה, הציצים שלי?", וירצר לא נרעשת. "נראה לי שכל שחקנית שיצא לה לחשוף חתיכת גוף עוברת את זה. זה לא ממש מטריד אותי". כמקובל , גם היא גורסת שחשיפה נפשית לעתים קשה מזו הפיזית. "יש סצנות ב'מסכים' שהיו לי יותר קשות ואינטימיות, מאשר לעשות את הסצנה אצל איתן פוקס, שפינק אותי בכוס יין והכול מאוד רגוע והסט סגור".

עם זאת, אם בהיותה סמל סקס עסקינן, היום וירצר חשה נשית יותר מבעבר. "הייתי ילדה וניסו לעשות ממני משהו שלא הרגשתי איתו תמיד הכי טוב. לוקחים הרבה בחורות אומרים להן 'תצטלמי, תהיי סקסית'. עכשיו , את כולה בת 18 ולא מבינה מה זה אומר בכלל. שיתפתי פעולה עד נקודה מסוימת".

אחרי "הבועה" הגיעה "אגדת דשא" והדבר האחרון היה תפקיד בעונה השנייה של "מסכים". בין לבין היא עשתה קצת תיאטרון, "קפה ערבה" בבית ליסין ו"סיפור פשוט" בתיאטרון חיפה. הנטייה להשוות את ההתפתחות המקצועית שלה לזו המשגשגת של יעל שרוני או טלי שרון - גם הן בוגרות טלנובלות שבחרו, כמוה, במשחק על פני קריירת אגם רודברג רבגונית - עושה לה עוול, שכן שרוני ושרון, שתיהן מבוגרות ממנה ובהתאם, אולי, אורך הרוח והבשלות.

היום היא מתכוננת לקראת ההצגה "לילה בתל אביב", הפקת מקור של צוותא שתעלה בשבוע הבא, שם היא משחקת לצד גיא לואל ופיני טבגר. ההצגה, שנכתבה בידי חנן פלד, מתארת שלושה סיפורים שונים המתרחשים בתל אביב בלילה אחד.

כבר יותר משנה שווירצר גרה לבדה, עם שני חתולים, בדירת סטודיו בשכונת פלורנטין בתל אביב. הוריה התגרשו כשהייתה בת 14 וכיום שניהם מתגוררים בחו"ל. אמה באוסטרליה, אביה בפולין ואיתו יש לה קשר הדוק במיוחד.

לטענתה היא לא מרגישה כאן לבד, בעיקר בזכות שני אחיה, אדם בן 25, סטודנט למדעי המדינה, ומיכאל, בן 29, סו-שף . חבר אין. עניין של סדר עדיפויות. "נורא בא לי עכשיו להתרכז בעבודה, להתרכז בעצמי, וחשוב לי לא להתפשר ולהפוך לאישה החזקה והעצמאית הזאת שמאוד הייתי רוצה להיות, ואני בצעדי תינוק בדרך אליה כבר כמה שנים", היא מנמקת.

עניין האישה העצמאית חזר כמה וכמה פעמים במהלך שיחתנו. ההשראה, היא מפרטת, מגיעה בצורת איילת זורר. "אני מאוד אוהבת את הדרך שאיילת עשתה. אני חושבת שגם לה היו כאלה קטעים של יותר בפרונט וקטעים שהיא לקחה אחורה. יש בה משהו מאוד אוע תנטי שאני אוהבת. חוץ מזה, כשחקנית, אני רוצה להיות קצת יותר בטוחה בעצמי לפעמים ויותר טובה, אבל זה קורה עם הזמן. היום אני מאמינה לעצמי הרבה יותר מאשר פעם".

שמונה שנים אחרי, איבדת משהו מעצמך, משהו בדרך שהיית רוצה לשחזר?
"ברוך השם, אני לא מתגעגעת לכלום ואני לא חושבת שהייתי רוצה לחזור לתמימות של פעם. יש משהו נעים בלהיות מפוכח, בהבע נה שגם אם לא היה לך אודישן מעולה הדבר הראשון שאתה עושה אחריו זה לוקח את הטע קסט, זורק לפח ושוכח. פעם זה היה נראה לי יותר חיים ומוות. היום לא".

אם ניפגש בעוד חמש שנים ואת עדיין תעשי הצגה בצוותא?
"גיא לואל בן 38 והוא עדיין עושה הצגה בצוותא והוא כל כך גאה ומאמין בה. היא מצע חיקה, כתובה טוב, אנחנו נהנים, קיבלתי מתנה. אגב, גם טלי שרון עושה הצגה בצוותא".

וגם טלוויזיה.
"מה,'סרוגים'? מגניב . יצא לה טוב. מה, אני צריכה לשבת מהצד ולהגיד, היא גם עושה סדרה? אנשים רואים אותנו לפעמים בתור חבילה אחת, אבל אני בקושי מכירה אותה. יצא לי לדבר איתה כמה פעמים ולהבין שהיא בחורה מקסימה, אבל אנחנו מאוד שונות, היא יותר מבוגרת ממני, עברנו תהליכים שונים בקריירה שלנו. אני יכולה להגיד לך שההצגה הזאת עזרה לי להבין שאני במקום הנכון. אני זוכרת שבהתחלה, לפני שהלכתי לפגוש את דור צוויגנבאום, הבמאי, אפילו קצת חששתי".

מה , חרדת ביצוע?
"מוזר, אבל יש לי לפעמים קטעים שאני פוחדת יותר שיגידו לי 'כן' מאשר 'לא', כי את יותר מתרגלת ל'לא' וכשפתאום אומרים לך 'כן', את צריכה להיערך ולבצע. זה מקצוע שבוחן כל הזמן כמה אתה חזק בתור בנאדם וזה מלמד את האגו ענווה".

מה את למדת?
"להגיד לעצמי 'זה בסדר, לא הכול מגיע לך'".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...