החלום הגיע, כמו בכי טוב ומרגיע: ראיון עם יוסי בבליקי
שני עשורים אחרי "חייל אמריקאי במיטה", פונץ' מצליחה לשבור את מחסום הקול עם ארבעה אלבומים שיצאו במקביל. הקהל אמנם לא שכח את הלהקה שנולדה בלבנון ונעצרה רגע לפני המהפכה של רוקסן, אבל יוסי בבליקי, המנהיג והסולן, עדיין מעדיף להופיע בחנות ספרים בבאר שבע במקום בקיסריה
(שיר למדינה שבדרך, מתוך "אלבום המצעדים", יוסי בבליקי)
יוסי בבליקי יושב במרפסת האולפן שלו באוף שינקין בתל אביב, חדרון קטן בבניין המיועד להריסה. בקבוק עראק ניצב על דרבוקה שמתפקדת כשולחן. לגופו טי-שירט עם תמונת האלבום "צודק כמו גשם" של קובי אור, עיתונאי הרוק הוותיק. הוא מברך ומרוקן עוד כוס של מי חיים. הלילה הוא מבסוט. שומע לראשונה את גרסת הדמו של האלבום החדש שלו, "אגרוף", יצירה שכולה סיפור ארוך המחולק לפרקים. הוא לא בטוח כלל שיוציא אותו.
"הוא ארז את המזוודות, וביום שהוא נחת התחילה שם מלחמה. תוך כמה ימים הוא חזר לארץ והצטרף לקבוצת לוחמה שהנהיג מדריך הלוחמה דניס האנובר ("דניס הישרדות"). רצו להכשיר בחורים צעירים לנקות את הרחובות, כוח יהודי כזה. כששמעתי את הסיפור המיתולוגי הזה, ידעתי שיש פה משהו מאוד מעניין. המקום שאתה בורח ממנו, זה המקום שתפגוש בתחנה הבאה",
15 שנים המתין הרעיון. פרויקטים אחרים תפסו את הבמה. אבל השנה הכל התפוצץ. בינואר השנה הוציאה משפחת פונץ' ארבעה אלבומים - יבול מרשים לתאגיד של לוחמי חופש ששחרר בממוצע אלבום אחד בשבע שנים: הדפסה מחודשת של "אלבום המצעדים", תקליט הסולו של בבליקי מ-96', שדורג בכל רשימה כאחד מאלבומי הרוק הכי טובים שיצאו בעברית; "דצמבר 2", פרויקט מוזיקלי משותף עם בועז כהן; דיסק בכורה של דנה בקר, הרכש הקולי החדש של פונץ' ו"חור בשמים כחולים", אלבום כפול של פסטיבל פונץ' שהתקיים במשך שלושה לילות רצופי אלכוהול בתאטרון תמונע בתל אביב.
אז מה פתאום פונץ' עכשיו? "הצטבר המון חומר במחשב של הסטודיו שזעם לצאת החוצה", אומר בבליקי, סולן ומנהיג הלהקה. "בשנים האחרונות פונץ' הפכה לסוג של סצנה, אנשים שעובדים אחד עם השני, שותים ביחד, וקיים העניין הסמוי של לבטא את החלומות הכי רחוקים של כל אחד מאיתנו. אני ובועז עיבדנו מוזיקה לסרטים, דנה עבדה על תקליט, בתו השמיני ביקשו להוציא
"אחרי חודש וחצי ישבתי עם עוזי פרויס, מנהל המחלקה העברית באן-אם-סי, ושאלתי אותו אם האלבום ייצא. הוא אמר לי: כבר הדפסתי אותו. אז אמרתי ללהקה בואו נוציא את כל הארבעה ביחד, גוף יצירה אחד רחב. אמרו: אתה והשטויות שלך".
אחרי 24 שנות פעילות הפכה 2010 לשנה הגדולה שלכם מאז 1991, אז הפצצתם את המדינה עם הלהיטים "עדינה", "ונדמה שישוב" ו"אני מאוהב בבחורה מבת ים".
"מדורת השבט התפרקה. באנו ממקום של ערוץ טלוויזיה אחד, כמה תחנות רדיו ושלושה קובעי טעם. אם אתה לא קולע לדימוי הנכון, אתה לא יכול לשדר. לפונץ' אף פעם לא הייתה בעיה עם הקהל. אנחנו לא בנינו את התדמית של להקה מהפרברים עם להיט הקיץ. כל הקלישאות שהמדיה של פעם הייתה צריכה לייצר".
כלומר?
"הם לא יכלו להכיל להקה שעושה רוק, אבל לא מופיעה בשבת. פונץ' נולדה אינדי, מתוך רצון לשדר את הרעיונות ולעקוף את המערכת ולהגיע לאנשים באופן ישיר. הצינורות היו תקועים. חברות התקליטים היו חשדניות כלפינו. מה זה החייל האמריקאי הזה במיטה? אבל היה קטע, האלבומים שלנו מכרו מהדורה ונעלמו מהשוק".
ומה השתנה מאז?
"כל האקסיומות המיותרות - אלו שלא רואות אדם ממטר, שלא אמרו כלום על החיים שלנו - נשברו. כל האיזמים האלה של שנות השמונים התפוררו כאבק. לנו כל השנים לא נותר אלא לעוף. חלמנו שהקהל יפוצץ את רוקסן, שיהיו ערבים וחרדים. אלה היו החלומות שלנו. נולדתי בשנת הדרקון, 1964. המורים שלי היו יותר מדי טובים: דילן, קניוק, פנחס שדה, לנון. רצינו מהפכה. להקה חברתית שלוקחת מקום ראשון במצעד. יש כוחות שרוצים שקט, אנחנו רצינו רעש. זה נורא כואב לחלום ככה ולהתרסק".
הקדמה - האינטרנט - היה הכלי שהתאים ללהקת האתמול. "הייתה לי הופעה עם 'אלבום המצעדים' טרק ביי טרק. אין אלבום בשוק, אז צריך לבצע את כל השירים. הקלטתי את ההופעה, אבל איבדתי את העותק. פרסמתי בפורומים שאלה, אם למישהו יש תיעוד. בחור אחד ענה לי, התנצל ואמר 'יש לי בוטלג'. שמעתי את זה והתאהבתי. רעש של כוסות, צלחות. פתחתי לכבוד ההקלטה אתר באינטרנט וקראתי לו 'המחסן'. הבנתי שצריך חומר חדש והתחלתי להעמיס עליו הקלטות, טקסטים, שירים. אחרי שנה בדקנו, מתברר שזה אתר עם עשרות אלפי הורדות. נוצר קשר אינטימי עם הקהל. זה לפחות פייר. פייר אינף. אין עגל, אין זהב".
במקרה שלכם גם לא ארד.
"לפני שנתיים היו לנו דיון פונצ'י בפוסט קפה בתל אביב, איך לעשות משהו שאי אפשר לעשות. היינו כבר להקה חדשה, שני שליש מהחברים חדשים. אמרנו, נעשה שלושה לילות רצופים הופעה בתמונע. לילה ראשון רעש: מחווה ל'פלונטר' של רמי פורטיס, לילה שני שקט, מחווה לבלוזר הכי גדול בארץ מיכה שטרית, ולילה שלישי המשפחה המורחבת: אני מעריץ של דוד פרץ, שלום גד, נדב אזולאי, גיל פדידה.
"תמונע אמרו שני לילות כן, אבל מי יבוא ללילה השלישי. אמרתי זה החלום שלי. פונץ' והקהל זה תמיד שריטה שלא קיבלת את מה שרצית. אמרנו הפעם יהיה בנק, מי שקונה כרטיס, מזמין שיר. הלילה האחרון היה סולד אוט. ארבע שעות. אנשים בחרו את הקטלוג מההתחלה ועד הסוף".
שרדת את הטירוף?
"הייתי גומר הופעה בשלוש בלילה, הבת שלי הייתה מתעוררת ויושבת על הכתף, הולך לישון בחמש לפנות בוקר, ובתשע בבוקר קם מאדרנלין. באותו שבוע הוצאנו את 'פינוקיו', שהיה מבוסס על שירים שכתבנו לתוכנית היומית של עוזי וייל 'שמונה דקות' בערוץ 1. אחרי שלושה שבועות קיבלנו הקלטה של ההופעה מתמונע - והופתענו. לא תכננו בכלל להקליט. שמנו במערכת ונעתקה נשמתנו. זה הפונץ? שחלמתי כל החיים. אי אפשר לתקן, להרוס. העליתי את כל ההופעה לאתר. זה הרגע שהמחסן קרס".
את המשך הכתבה ניתן לקרוא במוסף סופשבוע החדש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם