שווה זהב: מי יהיה הסרט הטוב ביותר?
הקרב הגדול שייערך הלילה הוא בין "אווטאר" ל"מטען הכאב", אבל יש עוד שמונה סרטים שמועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר. עשרה סרטים, פסלון אחד, אז מי ייקח את האוסקר?
בקצרצרה: סיפורו המרגש (והאמיתי) של מייקל או'הר, נער אמריקאי שחור, מגודל ובודד ממשפחה הרוסה שמאומץ על ידי משפחה לבנה ומבוססת, מהלך שיוביל לשינוי מהותי בחייו ולהפיכתו לשחקן מן המניין ב-NFL, ליגת הפוטבול האמריקאית.
סיבה לאופטימיות: בעיקר סנדרה בולוק. השחקנית בת ה-45 כבר זכתה בגלובוס הזהב על תפקידה כאם המשפחה שמקבלת את מייקל, וכך גם בפרסי גילדת השחקנים, בחירת הקהל ובחירת איגוד המבקרים. יש באזז רציני סביב המועמדות שלה לאוסקר עבור המשחק, ולמעשה
סיבה לפסימיות: התשבחות העיקריות בכל הנוגע לסרט (הקלישאי עד אימה) מופנות אל עבר בולוק, ודומה שקבלתו הנלהבת על ידי הקהל והגדלת מספר המועמדויות הן שאחראיות להצבתו בין המתמודדים.
מגיע לו? ממש לא.
יזכה? ממש לא.
בקצרצרה: מותחן מד"ב שעוסק במצוקתם של חוצנים שמוצאים את עצמם פליטים, חיים בהסגר בדרום אפריקה המודרנית ונתונים למרותן של הרשויות ולקסנופוביה המשתוללת של תושביה האנושיים של המדינה, וכן במצוקתו האישית של פקיד ממשלתי הממונה על העברתם של החוצנים להסגר מרוחק יותר ומסתבך קשות במהלך הפעולה.
סיבה לאופטימיות: "מחוז 9" זכה מיד בצאתו לחיבוק חם ואוהב מהקהל ומהביקורות הבינלאומיות. המקוריות הרבה שגילה הבמאי ניל בלומקאמפ בבחירת זירת ההתרחשות של סיפורו ובבימוי סצנות האקשן המרהיבות ומפוצצות האדרנלין, האג'נדה הפוליטית הטעונה של הסרט ואלמנט הסינדרלה שבלבו של הפרויקט (זהו סרטו הראשון של בלומקאמפ, והוא הרוויח כ-200 מיליון דולר ברחבי העולם) - כל אלה הביאו אותו לרשימת המועמדים. גם מעורבותו של הסנדק פיטר ג'קסון, מי שהפיק את הסרט וחנך את הבמאי, לא ממש מזיקה.
סיבה לפסימיות: בסופו של דבר, ולמרות הפאתוס הפוליטי-חברתי המרתק שמלווה את הדם, האש ותמרות העשן, "מחוז 9" הוא סרט ז'אנרי לעילא ולעילא. כשהסרט הז'אנרי המובהק האחר שברשימה הוא "אווטאר", הסיכויים של "מחוז 9" נראים קלושים במקרה הטוב.
מגיע לו? אוף, דילמה. אני מת על הסרט הזה. טוב, כנראה שלא.
יזכה? כבר דיברנו על זה. לא.
בקצרצרה: דרמה קשה, מטלטלת ומסוגננת שמספרת את סיפורה של קלאריס "פרשס" ג'ונס, נערה בת 16 מהארלם שמחפשת מוצא מחייה האיומים, אי שם ב-1987. עם אמא מתעללת מהגיהינום, משקל עודף, אנאלפביתיות, תינוקת שלוקה בתסמונת דאון ועוד צאצא ברחם (שניהם מאביה שנהג לאנוס אותה), הדרך לא הולכת להיות קלה.
סיבה לאופטימיות: בשביל פרשס? ממש כלום. בשביל הסרט? ובכן, בפסטיבל סאנדנס 2009 לקח הסרט את פרס חבר השופטים (וכן פרס מיוחד עבור שחקנית המשנה מוניק) והיה הסרט שכולם דיברו עליו, מהלך שהוביל לחסות השיווקית שפרשה אופרה ווינפרי על הפרויקט. לבד מכך הצליח הסרט לגרוף כמה פרסים אחרים ולייצר רעש גם בפסטיבל קאן האחרון. חלק גדול מהפרסים ומהרעש מופנה לכיוונה של מוניק על תפקידה כמארי, האם מהגיהינום. זכייתה באוסקר עבור שחקנית המשנה כמעט מובטחת.
סיבה לפסימיות: רוב הביקורות האוהדות של הסרט (וכמעט כולן אוהדות) מתרכזות בשחקנים המצוינים, ובראשם מוניק וגאבוריי סידיבה הצעירה, שמגלמת את פרשס, והרבה פחות קרדיט ניתן לבמאי, לי דניאלס. פרט לכך מדובר בחוויית צפייה קשה ותובענית מכדי שחברי האקדמיה - חבורה די שמרנית בסופו של דבר - יבחרו להעניק לו את הפרס במקום ליצירות קולנועיות ותקשורתיות בהרבה כמו "אווטאר", "ממזרים חסרי כבוד" ואפילו "מטען הכאב".
מגיע לו? לא. דניאלס אכן מפעיל שיקול דעת מוטעה בנוגע לאי אלו אלמנטים ב"פרשס", ועיקר הקרדיט באמת מגיע לשחקנים המחויבים ולספר הקשה והחשוב שעליו מבוסס התסריט - "פוש" של הסופרת סאפייר.
יזכה? לא.
בקצרצרה: וריאציה מודרנית ואקזיסטנציאליסטית של האחים כהן לסיפורו של איוב. "יהודי טוב" עוסק בסיפורו של לארי גופניק, פרופסור יהודי לפיזיקה שגר בפרברי מיניאפוליס עם משפחתו. השנה היא 1967 ולארי - שלו זוג ילדים מעצבנים ואדישים ואישה בוגדנית והוא מגלה שמכתבים מכפישים נשלחים לבוסים שלו באוניברסיטה - פונה אל רבנים שונים עם מצוקותיו, מצוקות שיובילו אותו אל המשבר הקיומי שבבסיס ההוויה היהודית.
סיבה לאופטימיות: הסכמה כמעט גורפת לגבי איכויותיו של הסרט בין חשובי המבקרים בעולם, זכייה בכמה פרסים משמעותיים (בהם פרס בתחרות "אינדיפנדנט ספיריט" ובטקס פרסי איגוד המבקרים האמריקאים) והעובדה ש"ארץ קשוחה", הקודם שלהם, גרף ארבעה אוסקרים (בהם פרסי הסרט והבימוי).
סיבה לפסימיות: ובכן, הסרט עצמו. התוכן הקודר, המורכב והמטריד של "יהודי טוב" הוא הטריז העיקרי בגלגליו של הסרט, וגם העובדה שבניגוד לרוב הסרטים האחרים ברשימת המועמדים הוא איננו מציע פתרונות אלא בעיקר שאלות לא תורמת. גם הקאסט האנונימי (אם כי מבריק) והעובדה שהסרט מועמד רק לעוד פרס אחד (עבור התסריט) לא מבשרים טובות בנוגע לסיכויי האחים לגרוף אוסקר עבור הסרט הטוב ביותר.
מגיע לו? כן. אין עוד סרטים כאלה בין מועמדי 2009, ואולי בכלל, ורמת המקוריות שלו בשילוב יכולות הכתיבה והבימוי הפנומנליות של האחים רק מאששות את מעמדם כחשובי היוצרים האמריקאים שפועלים כעת.
יזכה? לא. מדובר במקרה נדיר - "יהודי טוב" טוב מכדי לזכות.
בקצרצרה: גיחתו השנייה של הבמאי ג'ייסון רייטמן אל מחוזות הפרסים והאובר-הייפ, אחרי "ג'ונו" החמוד ומפצפץ הקופות, מספרת את סיפורו של ריאן בינגהם, מפטר מקצועי (כן, זה נשמע מומצא) שנשלח לפטר אנשים עבור חברות הפזורות ברחבי ארה"ב. החברה שעבורה עובד בינגהם - שחי למעשה במלונות ובמטוסים שבהם הוא מבלה את מרב זמנו - מצמידה אליו מטאורית צעירה ומבטיחה, ועל ידי הקשר הזה שנכפה עליו (כמו גם באמצעות מערכת יחסים שהוא מפתח עם אישה נוספת) נאלץ בינגהם לבחון את חייו נטולי ההתחייבויות ואת הצורך האנושי בקרבה שאותו הוא מתחיל להרגיש.
סיבה לאופטימיות: מרגע צאתו - בתזמון מושלם, שכן המיתון האמריקאי שלח זרועות לכל רחבי הגלובוס וצרורות של אנשים מאבדים את עבודתם בכל יום שעובר - צבר "תלוי באוויר" אהדה, באזז נכבד והכנסה נאה ביותר (כמעט 150 מיליון דולר ברחבי העולם). רייטמן, במאי צעיר ממשפחה טובה (אביו, אייוון, אחראי לכמה להיטי ענק ובהם "מכסחי השדים"), כבר היה מועמד לפרס הבימוי עבור "ג'ונו" ואף ביים את "תודה שעישנתם", שזכה גם כן לביקורות מצוינות, וסרטו החדש מועמד לשישה אוסקרים בטקס הקרוב.
סיבה לפסימיות: המתחרים העזים ובמיוחד המגמה ההולכת ומתחזקת לכיוון "מטען הכאב".
מגיע לו? בשום פנים ואופן. מדובר בסרט מתחסד, צבוע ומזויף שנתפר באופן המתחנחן והשקרי ביותר שבנמצא. דרעק מוחלט.
יזכה? לא, וטוב שכך.
בקצרצרה: סרט האנימציה המקסים של פיקסאר מגולל את סיפורו של קארל פרדריקסן, קשיש נרגן וערירי שמפליג לשמים התכולים באמצעות אלפי בלונים שהוא קושר לביתו, בלי שיידע כי ראסל, נער שמנמן מתנועת הצופים השכונתית, הצטרף אל ההרפתקה.
סיבה לאופטימיות: רוב מוחץ של ביקורות חיוביות באתר rottentomatoes.com (כ-98 אחוז, נתון מרשים ביותר), הכוח הלוביסטי והשיווקי העצום של דיסני והרקורד המופלא של חברת פיקסאר האגדית הצליחו למקם את "למעלה" בין עשרת המועמדים לפרס הסרט הטוב. האם זה יעזור לו?
סיבה לפסימיות: יש, אם מביטים על הרקורד הכללי של סרטי האנימציה בתחרות עבור פרס הסרט הטוב ביותר (ולא עבור סרט האנימציה הטוב ביותר) - סרט האנימציה היחיד שהועמד לפרס הזה היה "היפה והחיה", גם הוא של אולפני דיסני, בשנת 1991. הוא לא זכה. למרות ש"למעלה" זכה בשבחים מקיר לקיר, ובניגוד ל"היפה והחיה" איננו בהנפשה קלאסית כי אם באנימציית מחשב, המשימה הזו נראית למעלה מכוחותיו. הבנתם? למעלה מכוחותיו? עזבו.
מגיע לו? לא. נהדר ככל שיהיה, "וול-E" היה טוב יותר והוא לא היה במועמדים.
יזכה? זה לא יקרה.
בקצרצרה: נערה צעירה שגרה בפרבר לונדוני בשנות השישים המוקדמות מתאהבת בגבר יהודי בן 30. זהו, בערך.
סיבה לאופטימיות: התשבחות שמקבלת קארי מאליגן הצעירה על תפקידה כג'ני המרדנית (כולל מועמדות לפרס השחקנית באוסקר) והחיבה רחבת ההיקף של אוכלוסיית העולם לכתביו של ניק הורנבי ("נאמנות גבוהה", "רווק פלוס ילד" - שניהם נהדרים), שכתב את התסריט.
סיבה לפסימיות: למאליגן יש סיכוי (אם כי ההימורים הם לטובת סנדרה בולוק), אבל הסרט קטן וזניח מכדי שיהיה תחרות אמיתית. בגדול מדובר בעוד תוצר לוואי מצער של הגדלת מספר המועמדים.
מגיע לו? לא.
יזכה? כן, ולסבתא לא סתם יצמחו גלגלים - היא גם תזכה בנאסקאר.
בקצרצרה: השנה היא 2004, וליחידת החבלנים של הצבא האמריקאי בעיראק מגיע מפקד חדש (אחרי שהמפקד הקודם נהרג) ומבריק אך חסר אחריות וחסר מורא, שמביא את המתח ביחידה לכדי פיצוץ. האם משאלת המוות שלו תוביל אותו ואת אנשיו למותם?
סיבה לאופטימיות: סיכויי הזכייה עבור סרטה של קתרין ביגלו, אקסיתו של ג'יימס קמרון שחזרה לעניינים אחרי היעדרות של שש שנים, רק הולכים וגדלים בשבועות האחרונים. הסרט כבר גרף שישה פרסים בטקס הבאפטא הבריטי, את פרס גילדת הבמאים האמריקאים, את פרס הבימוי מאגודת המבקרים האמריקאית ופרסים מרוב אגודות המבקרים המקומיות החשובות בארה"ב, ופרט לכך אף השווה את מספר המועמדויות שלו לזה של "אווטאר" - תשע.
סיבה לפסימיות: ובכן, המתחרה העיקרי הוא "אווטאר", ומדובר בסרט המצליח בכל הזמנים, כזה שהצליח לשבות מבקרים (אם כי לא את כולם) וצופים כאחד. האקדמיה, מטבעה, נוטה להעדיף ספקטקלים אקסטרווגנטיים ומצליחים על פני סרטים צנועים יותר ומצליחים פחות. מצד שני, המגמה בקרב מהמרי האוסקר למיניהם נוטה לטובת "מטען הכאב", בעיקר בשבועות האחרונים.
מגיע לו? סרטה של ביגלו משובח, ממוקד ומורט עצבים, אבל "אווטאר" סיפק חוויית צפייה שאין שנייה לה ו"ממזרים חסרי כבוד" פשוט סרט משובח יותר. לא, לא מגיע לו.
יזכה? אה... יכול להיות. לא, לא יזכה (אבל בחייאת, אל תתפסו אותי במילה).
בקצרצרה: כשהוא מפרק את הנראטיב המפותל שלו לחמישה פרקים (למעשה לחמש סצנות ארוכות) משתלח קוונטין טרנטינו בפאתוס סרטי השואה/מלחמה/נקמה עם גרסה ריאקציונרית, מלהיבה, אישית, אוטריסטית ומעוררת מחלוקת לז'אנר. אורוואר, שושנה!
סיבה לאופטימיות: למרות שמרב הפרסים שבהם זכה "ממזרים" עד כה הגיעו לידיו החלקלקות של הקולונל האנס לנדה (כריסטוף וולץ המבריק, שעבורו האוסקר לשחקן המשנה הוא באנקר), הסרט נהנה משני יתרונות: הוא משווק נמרצות על ידי אחד משועלי האוסקרים הממולחים והוותיקים ביותר של הוליווד, הארווי וויינסטין, ופרט לכך מדובר בסרט של טרנטינו, שכבר לקח את פרס התסריט עבור "ספרות זולה" ונהנה כעת מכמה מהביקורות המשובחות ביותר שקיבל בקריירה שלו. המהמרים כבר מדברים על הפתעה אפשרית מכיוונו.
סיבה לפסימיות: טיבו הריאקציונרי של הסרט והדיון בדבר לגיטימיות עיסוקו השובב של טרנטינו בנושא השואה עלולים להשפיע על האג'נדה של חברי האקדמיה, וכך גם האלימות הבוטה שבסרט והמבנה הבלתי שגרתי שלו. על המתמודדים החזקים האחרים של התחרות כבר דיברנו? כן, דיברנו.
מגיע לו? כן, חד משמעית. כעת, אחרי ששנת הקולנוע המועמדת כבר נסתיימה לה, אפשר לקבוע כי "ממזרים חסרי כבוד" הוא הסרט הטוב ביותר שיצא השנה. טוב, בואו נתקן את זה: אני יכול לקבוע את זה, ואתם יכולים לא להסכים.
יזכה? אני מניח שלא. זה לא עולם מושלם, אחרי הכל.
בקצרצרה: בואו לא נרחיב יותר מדי: "אווטאר" עוסק במאבקם של בני הנאווי הכחולים ושוחרי השלום בחלאות האנושיות הקפיטליסטיות שמבקשות להרוס את פנדורה, מולדתם האקזוטית. אה, והוא נעשה בטכנולוגיית תלת ממד מהפכנית שדי משנה את פני הקולנוע הפופולרי בעודי כותב ובעודכם קוראים.
סיבה לאופטימיות: בעיקר 2.5 מיליארד הדולרים שהסרט הרוויח ברחבי העולם, שיא חסר תקדים שלא יישבר במהרה, וגם הרקורד המדהים של ג'יימס קמרון (שאחראי לשיא הפיננסי הקודם של "טיטאניק" ול-11 האוסקרים שהסרט גרף) והעובדה שזה היה - כלל ללא מתחרים - האירוע הקולנועי המדובר ביותר של השנה, אולי גם האירוע הקולנועי המדובר ביותר אי פעם.
סיבה לפסימיות: אין הרבה. ההימור שלי הוא ש"אווטאר" ייקח לפחות שישה אוסקרים מבין תשע המועמדויות שלו, ופרס הסרט בהחלט עלול להיות ביניהם. נטייתם של חברי האקדמיה להפתיע במקרים כאלה לא תתממש הפעם.
מגיע לו? אם רוחב היריעה, ההצלחה והאמון המחודש באמנות השביעית שהסרט עורר בצופים הם הקריטריונים, אז כן, מגיע לו. אם איכות ועשייה קולנועית מקורית הם הקריטריונים, אז לא, ל"ממזרים חסרי כבוד" מגיע יותר.
יזכה? כן. לא הייתי מהמר כאן על חיי, אבל 100 שקל ייתרמו לצדקה על פי בחירתכם אם אני טועה. למה רק 100? כי אני עיתונאי, לא ג'יימס קמרון.
מי יהיה הסרט הטוב ביותר?
בחר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם