רומן על אמת: ביקורת על "סחף"
הרומן של אבי בן בסט, בעבר מנכ"ל משרד האוצר, מעניין לקריאה כמו שמעניין להאזין באוטובוס לשיחה בין שני משוחחים
נזכרתי באיימיס כי הרומן של אבי בן בסט, כלכלן בכיר, שכיהן בעבר כמנכ"ל משרד האוצר, הוא רומן חריג בכך שהוא רומן שגיבוריו הם בני אליטה. הדמויות הגבריות הראשיות הן זכרי אלפא ישראלים טיפוסיים לזמנם. אני משתמש בביטוי העכשווי והשכיח (והבוטה) "זכרי אלפא" למרות שהוא אנכרוניסטי ביחס לתקופה בה מתרחש הרומן, שנות השמונים, בשביל לאפיין דרך האנכרוניזם הזה את סוג האליטה בה מדובר.
בניגוד ללגיטימציה לאגואיזם שמעניק הביטוי הביולוגי "זכר אלפא", מדובר כאן על בני אליטה משרתת. אלה אינטלקטואלים יפי בלורית ונפש, אידאליסטים פוריטנים ובוקים מצ'ואיסטים, מעודנים, ציונים, שמאליים, בנים פטריוטיים לניצולי שואה. הם מצויים בקונפליקט עם הקרייריזם שלהם עצמם ועם תשוקותיהם העמוקות שבהיותן תשוקות הן כאוטיות ואנטי אידאולוגיות; הם מצויים בהכחשה חלקית של אותו קרייריזם ואותן תשוקות.
הרומן הזה מזכיר את "קופסה שחורה", הרומן הלא טוב של עמוס עוז המתרחש בשנות השמונים הסוערות ובמיליה דומה. יש משהו נאיבי, פתטי, יפה, מכעיס, צבוע ומכמיר לב באליטה הישראלית הזו שטרם פנתה "לעשות לביתה" במצח נחושה, כפי שיפנו האליטות הישראליות בשנות התשעים והאלפיים.
עוזי שטיין הוא אקדמאי מזהיר בתחום מדע המדינה המתמחה בחקר הטרור, ואילו איתן אבני, חברו הטוב, הוא חוקר מרכזי במכון למחקרים גיאופוליטיים המייעץ לממשלות ישראל. השניים הם כנראה באמצע
סוף שנות ה-30 שלהם. הרומן הוא רומן מכתבים הנפתח ב-1981 כשעוזי ואשתו ריקי יוצאים ללימודי פוסט-דוקטורט בסטנפורד ומתחילים בהתכתבות עם איתן ואשתו דינה.
הצלע הנוספת במחומש, אבל שמרכזיותה ברומן משתווה למרכזיותם של צמד הגברים, היא גליה, ידידתו הטובה של עוזי. גליה, בת 33, מורה אידאליסטית החולמת ללמד בבית ספר פתוח ובינתיים מחפשת ללא הצלחה קשר יציב עם גבר ונתונה להתקפי דיכאון. התכתבותם של החמישה נמשכת על פני יותר מעשור.
כתבתי פה בעבר שבישראל יוצאים רומנים רבים שניתן לכנותם "רומנים של תוכן". הרומנים הללו
מעניינת למשל חוות הדעת השלילית של בני האליטה המשרתת על שלטון בגין (הגיבורים אינם בדיוק "מפא"יניקים", הם יותר אליטה ביורוקרטית-טכנוקרטית "ממלכתית"), מעניינות תגובותיהם הביקורתיות למלחמת לבנון ולמשבר הכלכלי של שנות השמונים, מעניינת חוות הדעת של עוזי וריקי על ארצות הברית בהשוואה לישראל, מעניינים תהליך היגררותם של עוזי וריקי לירידה דה-פאקטו מהארץ, מעניינים תהליכי הפונדמנטליזציה שהדמויות החילוניות למדי הללו עדות להן, מעניינים לבטי הקריירה
מול אימהות של ריקי ודינה וכדומה.
תוכן מעניין ישנו, אבל צורה ספרותית לא. כשמדברים על היעדר צורה ספרותית אין הכוונה שהטקסט לא כתוב "יפה". במקרה הזה הטקסט כאמור רהוט ואינטליגנטי (אם כי לא חושף רגישות מיוחדת לשפה). בעיית הצורה מתבטאת כאן בעיקר בהיעדר מבנה קוהרנטי. לרומן שלושה נושאים מרכזיים עוקבים.
בתחילה הנושא המרכזי הוא מאבקו של איתן בבוס שלו במכון המחקר בוס שהנו מינוי פוליטי של שרון. לנושא זה נספחים רשמיו של איתן מהפיאסקו הישראלי של מלחמת לבנון הראשונה. הנושא המרכזי השני הוא רומן האהבים שמנהל איתן מחוץ לנישואים, אותו הוא חושף באופן אקסקלוסיבי לעיניו הקוראות והמתפלצות של עוזי הוויקטוריאני.
הנושא השלישי הוא חזרתה בתשובה והקצנתה הפוליטית של בתם של עוזי וריקי, ורד, העולה ארצה ומצטרפת להתנחלות קיצונית למגינת לבם של הוריה. כל הנושאים מרתקים וזוכים לטיפול אינטליגנטי אבל הכותב לא חישל את הרומן שלו, את שלוש התמות למקשה אחת. התחושה היא שכשם שהרומן נפתח ב-1981 ונחתם ב-1993 ולכן עוסק במה שהעסיק את הדמויות באותן שנים יכול היה הרומן לפתוח ב-1977 ולהיחתם ב-1998 ואז לעסוק בנושאים נוספים שהעסיקו את הדמויות בשנים שהתווספו.
כאמור "רומן של תוכן". רומן מעניין לקריאה במידה דומה לזו שבה מעניין להאזין באוטובוס לשיחה בין שני משוחחים אינטליגנטים רהוטים וגלויים.
"סחף", אבי בן בסט, הקיבוץ המאוחד, 239 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם