חובבי ציון
לשלושה מהמתחרים על פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר יש משהו במשותף: הגיבורים שלהם הם יהודים מוצהרים. אבל האם הצופים היהודים מרוצים ממפגן הגאווה הזה?
ניתן היה לחשוב שזוהי סיבה למסיבה, או לפחות מפגן גאווה של הקהילה היהודית - במיוחד לאור העובדה שלעתים עוברות שנים בלי שנראית דמות יהודית באופן מופגן בסרטים הוליוודיים. אבל האם היהודים מרוצים? כפי שסבא שלי (שדיבר עברית במבטא דרומי) נהג לומר: "בחיים לא". למעשה, ה"ג'ואיש ג'ורנל" פרסם לא מזמן כתבת שער פרובוקטיבית שכותרתה: "ריאליזם או אנטישמיות? תיאורים שליליים של יהודים מעלים את השאלה הישנה".
הכתבה, שנכתבה על ידי טום טוגנד, מנסה להיות מאוזנת, ואומרת ש"יהודי טוב" ו"לחנך את ג'ני" מייצגים חזרה מגונה לסטריאוטיפים על יהודים כפי שאפשר למצוא בתעמולה הנאצית, או עבודות אמנות יצירתיות המציגות יהודים, כמו בני עמים אחרים, כבני אדם רבי ממדים". אבל מתברר שלרוב האנשים בכתבה לא ממש הייתה בעיה עם הסרטים.
טוגנד דווקא ראיין אנשים שהגנו על האופן שבו מתוארים יהודים בסרטים, ביניהם ההיסטוריון ניל גבלר, והפרופסור מיו-סי-אל-איי, הווארד סובר. אפילו מנהל הליגה נגד השמצה, אברהם פוקסמן היה בעד "לחנך את ג'ני": "להגיד שהסרט הוא אנטישמי זה כמו לומר שכל תיאור של התנהגות שלילית של יהודי הוא בגדר פגיעה", אמר. "זאת לא השקפתה של הליגה נגד השמצה, והיא אינה רואה את הסרט כפוגעני".
אם כן, מיהם האנשים שמתקוממים נגד הסרטים? טוגנד מצא רק שני אנשים שאותם יכול היה לצטט כמי שהסרטים עוררו בהם זעם. אחת מהם היא אירינה בראגין, המלמדת ספרות אנגלית ועולמית בטואורו קולג'. היא שנאה את "לחנך את ג'ני" עד כדי כך שיצאה באמצע - מה שבעיניי כבר פוסל אותה כמבקרת רצינית. בטקסט שכתבה לעיתון היא קראה לסרט "יצירה אמנותית העוטפת מסרים אנטישמיים ישנים בעטיפה חדשה ויפה".
השני הוא המבקר ג'ו בלטייק, שאמר על "לחנך את ג'ני": "הסרט הזה צריך להיראות פוגעני לכל אדם חושב ומרגיש", והוא ממשיך ומתלונן על מבקרי סרטים יהודים ש"נותרים איתנים בדעתם שהסרט איננו אנטישמי". זה כולל בוודאי את מבקר הסרטים של הל"א טיימס, קני טורן, שבביקורתו המהללת על הסרט כתב כי "הוא עושה היטב כל כך הרבה דברים שקשה לדעת היכן להתחיל למנות את מעלותיו". אני חשתי אותו
יש לזכור ש"לחנך את ג'ני", מבוסס על זיכרונותיה של העיתונאית הבריטית לין ברבר ועל הרומן שלה עם אדם יהודי. כך שלא מדובר בעבודה בדיונית, שלגביה אפשר לשאול את השאלה, כפי שרבים שאלו כשספייק לי ליהק את ג'ון טורטורו כבעל מועדון לילה יהודי שטוף זימה בשם מו פלטבוש בסרט "בלוז": "למה לעשות אותו יהודי"?
אחרי שלי הותקף על ידי הליגה נגד השמצה ובני ברית, הוא הגיב באומרו שלא כל יהודי בסרטים שלו צריך להיות מהטובים. היו הרבה בעלי מועדוני לילה יהודים נצלנים, ויתרה מזו: "לא כל אדם שחור הוא סרסור, רוצח, זונה, אסיר, אנס או מכור לסמים, אבל זה לא מנע מהוליווד לכתוב תפקידים כאלה לאפרו-אמריקאים".
אשר ל"יהודי טוב" - אמנם מדובר ביצירה בדיונית, אך היא מבוססת על זיכרונות הילדות של האחים כהן, שגדלו בפרבר בעל אווירה יהודית לוחצת ליד מיניאפוליס. כמי שגילו בערך כגילם של האחים כהן, צפיתי בסרט בתחושה הזויה של היכרות. הכרתי את היהודים האלה שבסרט והרגשתי אותה זרות כלפי ההתנהלות הנוירוטית שלהם, כמו, למשל, הבן האדמוני של לארי גופניק בסרט.
אף על פי שהמשפחה שלי הם יהודים מהדרום, יש להם את אותו דנ"א יהודי כמו לדמויות של האחים כהן, כך שיכולתי ללהק את רוב המשפחה שלי למרבית התפקידים בסרט, עד לדוד המשוגע שמשחק ריצ'רד קיינד.
כשהלכתי לבית הספר העברי, הייתי צריך להאזין לדרשות ארוכות, הזויות ולעתים קרובות לא מספקות של רבנים, שהיו דומים באופן מוזר לרבנים בסרט. אם חשבתם שהאחים כהן מציגים דיוקן מרושע ומלא שנאה עצמית של יהודים, החמצתם את הרעיון בסרט. זו בסך הכל הסתכלות קומית על קהילה מסוגרת שהיא במקרה יהודית, משום שהאחים כהן עשו מה שכל הכותבים הטובים עושים: הם כתבו על מה שהם מכירים.
אני סבור שהעיתון מעורר מהומה רבה על לא דבר. יש משמעות לכך שלא הצליחו למצוא יהודים שהוטרדו מהדיוקן האלים ששרטט טרנטינו של יהודים קשוחים, המנופפים במחבטי בייסבול בסרט "ממזרים חסרי כבוד", משום שכל יהודי שבוודאי ראה את הסרט כבר 12 פעמים מאושר בחשאי מהגבריות חסרת הפשרות שלהם.
זה גם נראה מתאים שכנשאל איתן כהן מה יש לו להגיד לאנשים שחושבים שהסרט הוא אנטישמי, הוא פרט על אותם נימים כמו "ממזרים" המתריס ואמר "בעיה שלכם, בכיינים שכמוכם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם