מסביב לעולם: על "אגדות עמי אסיה"
אגדות נפלאות על אושר, אומץ, אהבת הזולת וחריצות מתנקזות לתוך האסופה "אגדות עמי אסיה". גם כשהן באות מויאטנם, הודו ובורמה, מוסר ההשכל נשאר רלוונטי. סיפור אחד מתוך הספר
ספר חדש בשם "אגדות עמי אסיה", שיצא לאור בהוצאת "ספרות יפה", בא לתקן את המעוות עם עשרות אגדות מהמזרח. האגדות מחולקות לא לפי נושאים, אלא לפי עמים: אגדות בורמיות, ויטנמיות, הודיות, אינדונזיות, סיניות, קוריאניות, מונגוליות ויפניות.
הספר, שנכתב במקור בשפה הרוסית על ידי ניסון חודזה (ותורגם לעברית בצורה מקסימה על ידי מוטי לבון), הוא אסופה נפלאה של סיפורים בעלי מוסר השכל חכם ומעניין. הסיפורים עוסקים באומץ, יושר, נדיבות, חריצות, אהבת הזולת ועוד, כל הנושאים החשובים שמוגשים בעטיפה ידידותית ונעימה למשתמש.
למרות שהתרבויות מהן צמחו האגדות זרות לרוב הקוראים הישראלים, האגדות מוכיחות שבבסיס, בני האדם דומים זה לזה.
עַל עַכְבָּרוֹן שֶׁהָיָה חָתוּל, כֶּלֶב וְטִיגְרִיס
(מעשייה הודית)
אוֹמְרִים: אִם לַטִּיגְרִיס יֵשׁ לֵב עַכְבָּרוֹן, מוּטָב שֶׁלֹּא יִפָּגֵשׁ עִם חָתוּל.
קָרָה שֶׁעוֹרֵב נָשָׂא בְּמַקּוֹרוֹ עַכְבָּרוֹן, וּבִמְעוֹפוֹ מֵעַל יַעַר, שָׁמַט אֶת טַרְפּוֹ. בַּיַּעַר הַהוּא חַי אִישׁ הַיּוֹדֵעַ לְחוֹלֵל נִסִּים. וְהָעַכְבָּרוֹן נָפַל לְרַגְלָיו שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה.
כְּשֶׁרָאָה אֶת הָעַכְבָּרוֹן, הֵרִים אוֹתוֹ הָאִישׁ וֶהֱבִיאוֹ לְבִקְתָּתוֹ. יָמִים רַבִּים חַי הָעַכְבָּרוֹן עִם הָאִישׁ. הָאִישׁ הֶאֱכִיל אוֹתוֹ, הִשְׁקָה, וְהָעַכְבָּרוֹן הָיָה מְאֻשָּׁר. אֲבָל פַּעַם אַחַת, בְּצֵאתוֹ מֵהַבִּקְתָּה, רָאָה חָתוּל גָּדוֹל בְּקִרְבַת מָקוֹם. הָעַכְבָּרוֹן צָלַל בִּמְהִירוּת בַּחֲזָרָה לַבִּקְתָּה, נִדְחַק לַפִּנָּה וְיָשַׁב שָׁם, רוֹעֵד מִפַּחַד.
כְּשֶׁהִבְחִין בְּכָךְ, שָׁאַל הָאִישׁ:
– מָה יֵשׁ לְךָ? לָמָּה אַתָּה רוֹעֵד?
– אָח, אֲדוֹנִי, – הִצְוִיץ הָעַכְבָּרוֹן. – לֹא הַרְחֵק מֵהַבִּקְתָּה שֶׁלָּנוּ פָּגַשְׁתִּי חָתוּל וְעַכְשָׁו אֲנִי מֵת מִפַּחַד!
הָאִישׁ חָשַׁב מְעַט וְאָמַר:
– טוֹב, אֲנִי אֶעֱשֶׂה כָּךְ, שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תִּפְחַד מֵחֲתוּלִים. שְׁכַב לִישֹׁן. בַּבֹּקֶר תִּתְעוֹרֵר לֹא עַכְבָּרוֹן, אֶלָּא חָתוּל.
כְּפִי שֶׁהִבְטִיחַ הָאִישׁ, כֵּן עָשָׂה: בַּבֹּקֶר הִתְעוֹרֵר הָעַכְבָּרוֹן כְּחָתוּל.
– אֵין לְךָ מָה לְפַחֵד עוֹד מֵחֲתוּלִים. עַכְשָׁו גַּם אַתָּה חָתוּל, – אָמַר הָאִישׁ.
הֶחָתוּל-הָעַכְבָּר הַמְּרֻצֶּה יָצָא בְּרִיצָה מֵהַבִּקְתָּה.
וְאַךְ עָמַד לְהִתְפַּנֵּק בַּשֶּׁמֶשׁ, כְּשֶׁפִּתְאוֹם רָאָה שׁוּב חָתוּל. הַמִּסְכֵּן שָׁכַח מִיָּד, שֶׁהוּא כְּבָר לֹא עַכְבָּר, אֶלָּא חָתוּל, וְשָׁטַף בַּחֲזָרָה לַבִּקְתָּה.
– מָה יֵשׁ לְךָ? – שָׁאַל הָאִישׁ. – מִמִּי שׁוּב נִבְהַלְתָּ?
הֶחָתוּל הִתְבַּיֵּשׁ לְהִתְוַדּוֹת, שֶׁהוּא, כְּמִקֹּדֶם, מְפַחֵד מֵחָתוּל, וְלֹא אָמַר אֱמֶת:
– פָּגַשְׁתִּי בַּיַּעַר כֶּלֶב; הוּא הִתְחִיל לִרְדֹּף אַחֲרַי, וּבְקֹשִי נִצַּלְתִּי מִפָּנָיו.
שׁוּב אָמַר הָאִישׁ:
– שְׁכַב לִישֹׁן. בַּבֹּקֶר תִּתְעוֹרֵר כְּכֶלֶב, וְאָז לֹא יִהְיֶה לְךָ מָה לְפַחֵד מִכְּלָבִים אֲחֵרִים.
כָּךְ אָמְנָם קָרָה: בַּבֹּקֶר הִתְעוֹרֵר הֶחָתוּל כְּכֶלֶב גָּדוֹל וְרָץ בִּנְבִיחוֹת רָמוֹת אֶל הַיַּעַר. לְיַד הָעֵץ הַקָּרוֹב הוּא הִבְחִין שׁוּב בֶּחָתוּל. וְגַם הֶחָתוּל רָאָה אֶת הַכֶּלֶב. הֶחָתוּל חָשַׁב, שֶׁהַכֶּלֶב עוֹמֵד לְזַנֵּק עָלָיו, וְהִתְכּוֹנֵן לְהָגֵן עַל עַצְמוֹ: הוּא הִתְחִיל לִנְשֹׁף, הֵרִים אֶת כַּף-רַגְלוֹ וְיִלֵּל בְּקוֹל רָם. כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת הַיְּלָלָה, רָץ הַכֶּלֶב, בְּלֵב נִטְרָף מֵאֵימָה, לְתוֹךְ הַבִּקְתָּה.
– וְהַפַּעַם מִי הִפְחִיד אוֹתְךָ? – שָׁאַל הָאִישׁ.
הִתְבַּיֵּשׁ הַכֶּלֶב לְהִתְוַדּוֹת, שֶׁהוּא נִבְהַל מֵחָתוּל, וְהַכֶּלֶב לֹא אָמַר אֱמֶת:
– אָח, אֲדוֹנִי, לֹא הַרְחֵק מֵהַבִּקְתָּה שֶׁלָּנוּ פָּגַשְׁתִּי טִיגְרִיס! אֲנִי לֹא מֵבִין עַד עַכְשָׁו אֵיךְ הִצְלַחְתִּי לְהִנָּצֵל מֵהַנִּיבִים הַנּוֹרָאִים שֶׁלּוֹ!
– טוֹב, אֲנִי אֶעֱשֶׂה כָּךְ, שֶׁמֵּעַכְשָׁו לֹא תִּפְחַד מֵאַף אֶחָד. שְׁכַב לִישֹׁן. מָחָר תִּתְעוֹרֵר כְּטִיגְרִיס.
כָּךְ אָמְנָם קָרָה: בַּבֹּקֶר הִתְעוֹרֵר הַכֶּלֶב כְּטִיגְרִיס וְהֶחְלִיט: "לֹא יָאֶה
מִשֶּׁאָמַר כָּךְ בְּלִבּוֹ, פָּנָה הַטִּיגְרִיס בַּחֲשִׁיבוּת אֶל עֹמֶק הַיַּעַר. וּפִתְאוֹם רָאָה חָתוּל. וְגַם הֶחָתוּל רָאָה אֶת הַטִּיגְרִיס. מֵרֹב אֵימָה סָמַר שְׂעָרוֹ שֶׁל הֶחָתוּל, גַּבּוֹ הִתְקַמֵּר, עֵינָיו הֵחֵלּוּ לִרְשֹׁף.
"עַכְשָׁו אֲנִי אָבוּד! – חָשַׁב הֶחָתוּל בְּלִבּוֹ. – מִפְּנֵי טִיגְרִיס לֹא אוּכַל לְהִנָּצֵל!"
וְאִלּוּ הַטִּיגְרִיס, שֶׁבְּחָזֵהוּ פָּעַם לִבּוֹ הַפַּחְדָנִי שֶׁל הָעַכְבָּרוֹן, לְמַרְאֵה עֵינָיו הַיּוֹקְדוֹת שֶׁל הֶחָתוּל – פָּתַח בִּמְנוּסַת בֶּהָלָה אֶל בִּקְתָּתוֹ שֶׁל הָאִישׁ.
הוּא נִכְנַס בִּיעָף אֶל הַבַּיִת, נִדְחַק לְפִנָּתוֹ הַמְּרֻחֶקֶת, וְשָׁכַב שָׁם, נִיבָיו נוֹקְשִׁים זֶה בָּזֶה מֵרֹב פַּחַד.
הִתְפַּלֵּא הָאִישׁ:
– לָמָּה אַתָּה שׁוּב רוֹעֵד? הַאִם בַּיַּעַר שֶׁלָּנוּ יֵשׁ חַיָּה שֶׁחֲזָקָה יוֹתֵר מִטִּיגְרִיס?
– יֵשׁ... – אָמַר הַטִּיגְרִיס בְּקוֹל שֶׁנִּשְׁמַע אַךְ בְּקֹשִי.
– מִי הִיא אִם כָּךְ? – הִתְפַּלֵּא הָאִישׁ.
– הִיא... הִיא... הִיא חָתוּל!
אָז הֵבִין הָאִישׁ הַכֹּל וְאָמַר:
– טִיגְרִיס שֶׁבְּחָזֵהוּ פּוֹעֵם לֵב עַכְבָּרוֹן, חַלָּשׁ מֵחָתוּל. אִם כָּךְ, זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב עַכְבָּרוֹן, יִשָּׁאֵר-נָא לְעוֹלָם עַכְבָּרוֹן.
וּבְאָמְרוֹ כָּךְ, הוּא הָפַךְ אֶת הַטִּיגְרִיס לְעַכְבָּר קָטָן וְעָלוּב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם