האיש הפשוט ברחוב

במסגרת פרויקט משלוחי המנות של "ארץ נהדרת" ומוסף "סופשבוע" יובל סמו בחר באילת מנסיני, חברו מהלימודים: "אני חש הזדהות איתו כי גם אני, כמוהו, באתי מהשוליים וצמחתי משם"

רועי בהריר | 26/2/2010 19:36 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
יובל סמו ואילת מנסיני הכירו במהלך שנת הלימודים הראשונה שלהם ב"בית צבי". שניהם אמנם ניחנו בנטייה בריאה לברדקיזם, אבל החיבור ביניהם לא היה מי יודע מה טבעי. ליתר דיוק, הוא נכפה עליהם על ידי גרי בילו, מנהל בית הספר דאז, שאחת לכמה זמן נהג לצוות עליהם לסדר יחדיו את חדר התלבושות של בית הספר, כעונש משותף.
יובל סמו ואילת מנסיני
יובל סמו ואילת מנסיני צילום: יוסי אלוני


הקשר המאולץ ההוא נמשך רק עד לסוף שנה א', כשמנסיני הועף אחר כבוד מבית הספר, ומאז השניים מתקדמים בדרכים נפרדות: סמו בשואו ביז, ומנסיני באזורי התאטרון העצמאי, ה"כבד" והחתרני, שכוללים, למשל, הצגה לנוער על צעירים שמתאבדים ("על הקצה") ומחזה על ילדה מוכה שמבוסס על השיר "לוקה" של סוזן וגה.

ובכל זאת, העובדה שמכל האנשים בעולם, סמו בחר דווקא במנסיני כמי שראוי לקבל את משלוח המנות שלו מעידה שהיה שם משהו מעבר. "בחרתי בו, קודם כל, בגלל שהוא אמן טוטאלי, אמיתי", מסביר סמו, "את ההצגות שלו הוא גם כותב, גם מביים, גם עושה להן כוריאוגרפיה וגם עושה את התפאורה. חוץ מזה, הוא גם אדם שמחנך נוער למצוינות, לאהוב את עולם המשחק והתאטרון ולא להיות, אתה יודע, מעין גיבורים שטותניקים כאלה. אני מאוד מאמין בזה.

"האמת היא שאנחנו לא בדיוק חברים. אני סתם אוהב אותו, את מה שהוא עושה. הוא גם מאוד בולט בחיצוניות שלו. הוא איש מפחיד כזה, עם קרחת ומעיל שחור, אבל יש בו אמת מאוד גדולה. גם באישיות וגם בעבודה שלו. האמת היא שאני גם חש איזו הזדהות איתו כי גם אני, כמוהו, התחלתי מנמוך, באתי מהשוליים, וצמחתי משם. ההבדל הוא שאני הגעתי למיינסטרים, והוא בחר בדרך אחרת. היום הוא לוקח אותי מדי פעם להצגות, וזה עוזר לשמור על קשר למשהו האמנותי ההוא, שבא ממקום אחר".

"אני חושב שמה שמחבר אותנו זה ששנינו באים מהכלום, ממקום שבו להורים שלנו לא היה כסף והיינו צריכים לצאת לעבוד ולבנות את עצמנו מאפס", מסביר מנסיני. "אני זוכר שעוד בבית צבי תמיד סקרן אותו לדעת למה אני אוהב להתעסק בחומרים אפלים, קשים. באחת הפעמים שבהן נשלחנו לסדר ביחד את חדר התלבושות - ועל הדרך, אגב, גם לקחנו כמה תלבושות לעצמנו - הוא סיפר לי שלפני שהגיע לבית צבי הוא היה במקום מאוד נמוך בחייו. שם התחברנו, אבל מהר מאוד נפרדנו, כי זרקו אותי מבית הספר, ואחר כך המשכנו למקומות אחרים: הוא הלך לדברים הקלים, המצחיקים, ואני נמשכתי להארדקור של החיים. עכשיו הוא בטופ, וגם אני נמצא במקום אחר".

והיום , אתה מקנא בו קצת על ההצלחה שלו?
"כן, למה לא, בטח. אני מקנא - אבל אני גם מפרגן".

למשלוח המנות של טל פרידמן
למשלוח המנות של עלמה זק
למשלוח המנות של אייל קיציס
למשלוח המנות של שני כהן
למשלוח המנות של אלי פיניש

הפרויקט המלא במוסף "סופשבוע"

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים