ראשי » רייטינג » אמנות ובמה » תיאטרון

סנדרה ללא הפסקה: סנדרה שדה חוזרת

גם בגיל 60 ממשיכה סנדרה שדה לתזז בין במות כאילו אין מחר. בו זמנית עם כיכובה בהצגה "אותו הים" היא כבר בעיצומן של חזרות לעוד אחת ("לרקוד ולעוף"). טוב, ככה זה אצל המושונובים

סנדרה שדה עדיין לא  הספיקה להירגע מהמתח שנלווה לבכורת "אותו הים" - ההצגה החדשה של "הבימה" בכיכובה, שבוימה על ידי חנן שניר, החתום גם על עיבוד ספרו המצליח של עמוס עוז לגרסה בימתית.

"יש ריגושים מכל מיני כיוונים", היא אומרת, "הכי מרגש היה שעמוס ראה את ההצגה ואהב אותה, ושחנן - שהוא במאי פשוט נפלא, רגיש ועדין, כמו שלא הכרתי אף פעם בחיים שלי - גם כן היה מאושר. באמת מגיע לו. הוא כזה איש מקסים. אני כבר בת 60, ועם כזה אדם מקסים עוד לא עבדתי. הכול חשוב, כמובן, אבל העיקר שהקהל יבוא ויאהב את זה. אנחנו, הצוות, משוגעים על ההצגה הזאת, ואני אלחם אישית על כל בן אדם בארץ שיבוא ויראה אותה".

מן הסתם, זה לא יהיה לא קל. מדובר במחזה שמבוסס על ספר פרי עטו עמוס עוז, בלי כוכבי טלוויזיה, לא בדיוק החומרים שמהם עושים שלאגר בישראל.
"אני מסרבת לקבל את זה. קשה לי להשלים עם זה שאנשים לא יבואו בהמוניהם לראות את זה. אין סיבה. יש בזה הכל: אהבה, חרדות, כאב. זה הפרצוף של ארץ ישראל".

מה זאת אומרת "הפרצוף של ארץ ישראל" ?
"זה סיפור על משפחה מבת ים, זוג שעלה מבולגריה ונולד להם תינוק שהפך לבחור מקסים, ובהמשך נסע להודו ולא חזר. זה סיפור על הדור הצעיר שמחפש את עצמו מול הדור הוותיק יותר. יש שם המון יצרים וחושניות, ובין היתר מתפתח שם קשר אסור ואפל בין האבא לחברה של הבן.

כל הדברים היפים והאופטימיים בישראל, וגם האפלים והמפחידים, נמצאים בהצגה הזאת. בעיקר אהבת האדם ובדידותו האינסופית".

שדה , המגלמת את אמו של הבחור, אומרת על תפקידה שהוא נגע לה לא רק ללב, אלא ממש למיתרי הקול. "זה פינוק גדול שאתה מקבל דמות לשחק שהיא פשוט הכל", היא אומרת, "מצד אחד, זו דמות שיכולה להביא את כל הרכות האמהית שיש בי בתור אמא, ומצד שני היא גם סוג של זונה חושנית ופרועה.

היא אומרת שם משפט שאני מאוד אוהבת: 'גם בגוף שלי מתרחש איזה אי שקט, ואני אומרת לו, לגוף, כבר מאוחר, והוא בשלו'. כלומר , זה מראה שגם בגיל מאוחר לגוף יש תשוקות משלו. אפילו כשהגיל כבר לא ממש תומך בזה. אני מאוד מזדהה עם האמירה הזאת".

במקביל ל"אותו הים" שדה מתחילה השבוע חזרות למחזה החדש של רשף לוי בהבימה, "לרקוד ולעוף", בבימויו של אלון אופיר. ההצגה עוסקת בליל סדר משפחתי בשלהי אינתיפאדת אל אקצא, שבו עולים לפני השטח מתחים דרמטיים וקומיים בתוך משפחה. שדה מגלמת גם שם את האמא, ולדבריה היא מרגישה בתפקיד "ממש כמו בלאנש מבת ים".

"יש לה רפליקות שאני בעצמי אמרתי וכאילו רשף לקח אותן ממני", היא אומרת, "זו דמות מצחיקה

עד דמעות, כמו כל המחזה. רשף הוא באמת אשף של כתיבה קומית, אבל תמיד בתור סיפור דרמטי, ואפילו כואב - שזה השילוב שכולנו כל כך אוהבים לראות. זה אתגר גדול לעבור מהומור פרוע וחד לדרמה אכזרית, אבל אני מקווה שיחד עם האתגר הגדול גם התענוג יהיה גדול. לפחות בינתיים, מהקריאות שעשינו, זה נראה מאוד מבטיח. בקריאות כולם כל הזמן מתפוצצים מצחוק".

בכלל , בשנים האחרונות הפכה משפחתה, כלומר, משפחת מושונוב, לקונצרן תרבות של ממש. הבת הבכורה אלמה היא זמרת אופרה שחיה ועובדת בניו יורק, הבן הצעיר מיכאל הוא אחד השחקנים הצעירים הלוהטים בארץ (וגם ראפר מצליח), והבעל מוני מתחזק קריירה כשחקן ורסאטילי מוערך, ולאחרונה גם כבמאי תיאטרון עסוק.

"מסכן מוני", צוחקת שדה, "הוא עובד נורא קשה. לא מזמן הוא התחיל חזרות להצגה חדשה שהוא מביים,'משרתם של שני אדונים', ותוך כדי זה הצליח לארגן לעצמו איזה קרע בשריר הרגל או משהו כזה, כשפיזז כמו ילדון עם איזו רקדנית צעירה בהצגה 'השוטר אזולאי', שבה הוא משחק".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...