מסע שורשים: ביקורת על "איפה האוכל?"
"איפה האוכל?" עם אייל שני זו לא סתם תוכנית בישול, אלא חקר יסודות התבשיל, והכל מתוך כבוד גדול וסקרנות אינסופית
אני, שהייתי אז בשלב החומוס-צ'יפס-סלט של חיי, ביקשתי ממנו שיחליק, שיישאר איתנו במרכז, ניפגש במפגש וננגב משהו. אלכס, חברי, היה פוער בתגובה את עיניו בבוז והולך לאות מחאה. אייל שני, השף, היה מבחינתו גאון, ללא מחליף. מעטים ידעו אז מיהו שני, אבל עם השנים הוא הפך לשף-סלבריטאי. מסעדות, תוכניות טלוויזיה, טור בעיתון. ייצב לעצמו סטייל ייחודי. הוא האמן שמדבר על אוכל קצת מעבר לגבול הפלצנות.
לתוכנית של אתמול ניגשתי עם מעט חשש. הסגנון ההוא, שמעל לגובה העיניים, הוא לא בדיוק כוס התה שלי. אני הרבה יותר בכיוון של חיים כהן, העממי, אפילו צחי בוקששתר. אבל דווקא למסע הנוכחי הסתבר שאין מתאים ממנו. בסדרה הנוכחית שני יוצא לציד אחרי יסודות התבשיל, כשהפעם הוא התמקד בעגבנייה, מהשתילה, עד הפיכתה לרסק. לא תוכנית מטבח שגרתית, אלא מסע שורשים, על אמת.
מעורר תיאבון. אייל שני
קובי קלמנוביץ
אמנם כשהוא אמר "אני אוכל את העגבניות האלה ואני מרגיש כמו הסוכר שמרווה לי את מיתרי הקול ופותח אותם", זה יכול היה בקלות להישמע כפארודיה לשעת לילה מאוחרת, אבל בהמשך ברור שהבן אדם מאוהב. המבט בעיניים והשאלות למגדלים הראו שלאיש אכפת מהירק שלפניו, מכל אחת מאלפי העגבניות שנקטפו באותו בוקר. הוא טועם, עוצם עיניים כמי שהרגע לגם שאטו מרגו 86', מודאג מהצבע הירקרק, שר סרנדה ובסוף מכין רוטב, ממש ביציאה מהחממה.
זו לא תוכנית בישול, זה הרבה מעבר לזה. זהו חקר הדבר ההוא שיושב במקרר
ואף אחד לא מקדיש לו יותר מדי מחשבה לפני הכנת הסלט. הכל מתוך כבוד גדול וסקרנות אינסופית. אחרי הצפייה אתה קודם כל רעב מאוד ואתה גם יודע שבפעם הבאה שתחתוך עגבנייה, זה יהיה הרבה יותר בעדינות. אולי אפילו תשאל את כבודה "האם את מעוניינת בבלסמי, או שנלך ישר על שמן זית?", שהיא תחליט.
חברי הטוב, שהיה פוקד מדי שבוע את "אוקיינוס", כבר לא איתנו. מחלה קשה קוראים לזה. אני כמעט משוכנע שאילו היה רואה את התוכנית, הוא היה מסנן לעבר המפקפקים: "אמרתי לכם, האיש גאון".
"איפה האוכל?" עם אייל שני, ערוץ 21:35 ,8
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם