רקמת החיים
"רקמת סתיו" מאת הסופר היפני טרו מימוטו הוא ספר על מוות וחיים מחודשים. למרות השילוב בין אהבה, מוזיקה ותובנות מעמיקות, לעיתים יש תחושה שמנסים "להאיר" אותנו בכוח
''רקמת סתיו'', מודן, סדרה לספרות יפה
דורון ב. כהן, מתרגם הספר, מסביר באחרית הדבר כי במסורת היפנית, לצבעי עלי הסתיו הנושרים בשלכת משמעות עמוקה המצביעה על מוות וחיים מחודשים.
זהו גם המוטיב המרכזי בספר, התייחסות לחיים ולמוות שמהווה חלק בלתי נפרד מן החיים.
"רקמת סתיו" הוא רומן אפיסטולרי, רומן מכתבים, הנפתח במכתבה של אקי לגרוש שלה ארימה, לאחר שפגשה אותו במקרה, עשר שנים לאחר שהתגרשו.
סיפור הרומן שנפרס ונחשף דרך המכתבים הוא סיפור המתחיל בעברם המשותף של בני הזוג, ממשיך בהווה הנפרד שלהם ונגמר בסוג של אפילוג המעיד על העתיד, אם בכלל ניתן לעשות דבר שכזה.
מן המכתב הראשון של אקי, אנו למדים כי הסיבה לגירושים הייתה בגידתו של ארימה בה. בגידה שהתגלתה לאחר שהמאהבת שלו ניסתה לבצע התאבדות אוהבים, שינג'ו, שנכשל במקרה של ארימה.
אקי מאשימה את הבגידה של ארימה ואת האישה שניסתה להרוג אותו, סאו יוקקו, בהשתלשלות האירועים שחלה לאחר המקרה. השתלשלות שבין היתר כללה כביכול את נישואיה השניים של אקי לגבר שאיננה אוהבת וללידתו של בנה הנכה, קייוטקה.
"המילה 'אהבה' עלתה פתאום בדעתי בנוגע לקשר שבינך לבין סאו יוקקו. מסיבה כלשהי המילה הזאת ננעצה בליבי בבהירות כמו היה לה קיום משל עצמה". כותבת אקי לבעלה לשעבר בעמ' 27 ובמהלך הממשיך לאורכו של כל הספר מדגישה את משמעותן של המילים בחיים.
מילים ומוסיקה נקשרות זו בזו במהלך הרומן, בעיקר בזכות זה שאקי מוצאת נחמה לאחר גירושיה, בבית-קפה קטן המשמיע אך ורק מוסיקה של מוצארט.
"עד אז, לא היה לי עניין מיוחד במוסיקה קלאסית, ולא חשבתי שיש לי רגישות או הכשרה מספיקות כדי להבין את 'הנס האנושי שנקרא מוצארט', כלשונו של בעל בית-הקפה, אבל כשהבטתי בבחור ההוא והקשבתי לסימפוניה השקטה שהתנגנה בחלל המקום, פתאום עלתה בדעתי מילה אחת. 'מוות'.
אינני יודעת מדוע דווקא המילה הזאת עלתה בדעתי. מובן שלא רציתי
"לא היה זה רק סך כל המעשים שעשיתי מפני שנכלל בו גם מה שטרם התבטא בפעולה, גם התגבשותן של מחשבות ותחושות, של טינה, כעס, חיבה וטיפשות, וכל אלה נחרטו בבירור על גבי חיי, סימנו אותי בסימן שלא ייעלם, וחבטו בי בשעה שעברתי אל עולם המתים.
הקשר זה קיים גם ב"יער נורבגי", ספרו של הסופר היפני המוכר ביותר בארץ, הרוקי מארוקמי. אך שלא כמו ספריו של מארוקמי, אשר מפליגים למחוזות פנטסטיים, מימוטו משאיר את גיבוריו בעולם המוכר לכולנו. כאן אולי גם חולשתו של הרומן.
השילוב בין סיפור פשוט לכאורה לבין מחשבות רוחניות ניו-אייג'יות, אינן מועילות לרומן אשר לקראת סופו קיבלתי אני כקוראת את התחושה שמנסים בכוח להאיר אותי.
למרות שהספר נקרא בקריאה רצופה וזורמת, הוא מרגיש בסופו של דבר כמימד אחד וככזה שאיננו מצליח להפיק את המיטב מצורתו האפיסטולרית. זאת בניגוד לעשייה של סופרים ישראלים מוכרים, דוגמת "קופסא שחורה" של עמוס עוז ו"שתהיי לי הסכין" של דוד גרוסמן.
עם זאת, ייתכן שבתרגום מהשפה והתרבות היפנית נעלמו בלית ברירה, משמעויות רבות. לציניקנית כמוני, בקריאה ראשונה ומתורגמת של "רקמת סתיו" נותרה תחושה של סיפור פשוט מידי שהולבשו עליו בכוח משמעויות רוחניות שונות.
אבל, ייתכן שרב הנסתר על הגלוי בספר זה ושאילו הייתי יכולה לשבת ולקרוא אותו בשפת המקור, היו מתגלים לי דברים רבים שנעלמו מעיני בקריאה זו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם