ראשי » תרבות » קולנועגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

אהבה והעיר הגדולה: ביקורת על "אוהב אותך, ניו יורק"

"אוהב אותך, ניו יורק" הוא סרט הבנוי משלל סיפורים קצרים על חיפוש אהבה ברובעים השונים של התפוח הגדול? נשמע כמו הסרט המושלם לדייט בוולנטיינ'ז, אבל זה לא

בסדנת כתיבת התסריט שבה השתתפתי הסמסטר ניסו ללמד אותנו כיצד מייצרים סרט סיטואציה. מדובר בסרט קצר, כעשר דקות אורכו, שמבוסס על סיטואציה אחת שמתרחשת בזמן קצוב ובלוקיישן ספציפי שממסגר אותה. לדמויות בה יש עבר ועתיד, רגשות ושאיפות, אהבות ורצונות, אבל הסרט נטוע חזק בתוך ההווה הנקודתי שלהן בלבד.

צפייה בסרט "אוהב אותך, ניו יורק", שמורכב מאפיזודות קצרות שמתרחשות כולן אתם יכולים לנחש איפה, משאירה את הרושם ש-11 הבמאים המשתתפים ביצירה קיבלו בדיוק את אותה משימה: הם רקחו 11 סרטי סיטואציה קצרים המבוססים על התרחשות אחת בזמן אחד ומנותקים זה מזה. אולי זאת הסיבה שמרבית הסרטים המרכיבים את הפרויקט נראים פחות כמו תוצרים של הפקה מהוקצעת ושל יוצרים מנוסים ובעלי שם (פאטי אקין, ברט ראטנר, איוון אטאל ואחרים) ויותר כמו תרגילי בימוי באוניברסיטה, ולא מהמוצלחים שבהם.

הסרט - שהוקרן בפסטיבל טורונטו כבר בספטמבר 2008 אך יצא לאקרנים בארה"ב רק באוקטובר האחרון, ועכשיו מגיע גם אלינו - הוא חלק שני מתוך אנתולוגיית סרטים שעוסקים בחיפוש אחר האהבה בתוך המציאות האורבנית המהירה והמנוכרת. הראשון היה "Paris, je t'aime" מ-2006 ובהמשך צפויות גרסאות מריו דה ז'נרו, שנחאי, מומבאי ואולי אפילו ירושלים.

אבל במקום לספק לנו מבט ייחודי ומקורי על אחת הערים המצולמות ביותר בהיסטוריה של הקולנוע והטלוויזיה, "אוהב אותך, ניו יורק" לא מחדש כלום באשר ללוקיישן שבו הוא מתקיים. אפילו הסצנה הראשונה שלו, ריב בין שני מקומיים במונית על הדרך הכי קצרה לנסוע לנקודה מסוימת, היא קלישאה שסיינפלד כבר מיצה מזמן.

גם הדיאלוגים בסרט לא מציעים יותר מאשר תובנות דלוחות וקיטשיות בשלושה סנט בנוגע לאהבה והעיר הגדולה, כאלה שאפשר להדפיס על טי שירט שנמכרת בדוכן תיירים בטיימס סקוור. אלא אם מסרים על קוסמיות וגורל ומשפטים כמו "מה שטוב בניו יורק זה שכולם פה מגיעים ממקום אחר" עושים לכם את זה.

גם הדמויות בכל הסיפורים הן די פלקטיות, שטוחות ולא ריאליסטיות בהתאם, ולכן קשה להתחבר אליהן. אבל הבעיה הכי חמורה היא עודף אבק כוכבים שנשפך מכל פריים. לפי הסרט הזה כל ווירדו המשוטט ברחובות מנהטן הוא אורלנדו בלום, כל ברוקרית יהלומים חרדית היא נטלי פורטמן, כל טינאייג'רית בנשף תיכון היא בלייק לייבלי, כל עובד בית מלון עם מבטא מוזר וגיבנת הוא שיה לה-בוף, כל זקנה היא ג'ולי כריסטי וכל בחורה נאה ואהובה הפרחח הם רייצ'ל בילסון והיידן כריסטנסן.

פורטמן, שמשחקת באחת האפיזודות היותר חביבות בפרויקט - זו שבוימה על ידי מירה נאיר ("חתונת מונסון", "עניין של שם") - גם התנסתה כאן, לראשונה בחייה, בבימוי אפיזודה משל עצמה העוסקת באב כהה עור ובתו הבלונדינית (קצת הרסתי לכם את הפואנטה, אבל תאמינו לי שתוך שנייה הייתם עולים עליה בעצמכם). בניסוח עדין אפשר לומר שלפחות כרגע פורטמן מוכשרת הרבה יותר במשחק מאשר בכתיבה ובימוי. אבל לפי המבקר של ה"ניו יורק פוסט" עוד לא ראינו כלום. הוא נתן לסרט כוכב אחד וציין שצולמו אפיזודות נוספות שנחתכו מהסרט הסופי, ושזה אומר שניאלץ לפנות לצפייה בגרסת הדי.וי.די (או ליוטיוב) כדי לגלות עד כמה גרוע ניסיון הבימוי הראשון של סקרלט ג'והנסון.

סיפורים קצרים על חיפוש אהבה ברובעים השונים של התפוח הגדול? נשמע כמו הסרט המושלם לקחת אליו את הדייט בוולנטיינ'ז המתקרב. למען האמת זה נשמע כמו סרט שנעשה מלכתחילה בעיקר כדי לגזור קופון על חגי אהבה קפיטליסטיים למיניהם.

ואכן, אם בא לכם על סרט שיהיה מספיק לא מעניין כדי שתוכלו להתנשבק מולו בלהט ללא רגשות החמצה, מדובר בבחירה מעולה. יש סיכוי שבנפרד הסרטים הקצרים עוד איכשהו היו עובדים היטב, אבל יחד הם לא מתקשרים ויוצרים שלם שמצליח להיות קטן מסכום חלקיו. אוהבת אותך, ניו יורק, אוהבת מאוד, אבל לא את הסרט.

"אוהב אותך, ניו יורק" ("New York, I Love You"), ארה”ב-צרפת 2009, 103 דקות

ביקורות וכתבות נוספות ניתן למצוא במגזין רייטינג החדש

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...