חי משבת לשבת
את הקול של אבא הוא אמנם לא קיבל, אבל את התאווה ללהיטים שטחיים אביהו שבת אימץ בחפץ לב
אביהו, Play
אביהו עטיפת האלבום
רובם הם מין מוטציית פופ טורקי על אהבה, השירה בהם שטוחה והפנייה היא לקהל שמוריד טפטים ואנימציות לסלולר. בבלדות, לעומת זאת, שבת טוב יותר. לא תמצאו כאן יצירות מופת קורעות לב, אבל יש שירי אהבה
נוסח בק סטריט בויז בגוון ישראלי־מזרחי. ברוב המקרים זה עדיף על סוכריות הפופ נטולות הערך התזונתי, גם אם במקרים מסוימים הן באות לנו בטוב, כמו הדואט הירוד אך החינני עם מיכל אמדורסקי, "יאללה".
ברמת המשפחתיות לא נראה שאביהו הצעיר מתקרב במשהו ליכולות הווקאליות של אביו, חבל שזה לא עבר בגנים. מה שבהחלט עבר בגנים הוא התאווה ללהיטים. את זה יש לאביהו בשפע, ובינתיים נראה שזה מצליח לו (לפחות עד שהתיכוניסטיות של היום יתגייסו). השאלה היא מה הוא ירצה להיות כשיהיה גדול.
ביקורות וכתבות נוספות ניתן למצוא במגזין רייטינג החדש
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם