הפנתר השחור: ראיון עם לי דניאלס, במאי "פרשס"
אחרי שסרטו "מונסטר בול" הפך את האלי בארי לשחורה הראשונה בהיסטוריה שזכתה בפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר, ואחרי שגרם לאולפנים להתפלץ כשהתעקש לצייר בסרטו הבא דמות אנושית של פדופיל, משיק עכשיו לי דניאלס את "פרשס", סיפורה של נערה שחורה, שמנה מאוד, שאמה התעללה בה ואביה הכניס אותה להיריון
סידיבה, שחקנית בת 26 שזהו תפקידה הראשון, היא כוכבת "פרשס". הסרט המדהים והקשה בעת ובעונה אחת שהתקבל בתערובת של יראת כבוד וזעם. יש שהאשימו את הבמאי, לי דניאלס (מפיק הסרט "מונסטר בול" מ-2001) בהפצת דימויים שליליים על השחורים האמריקאים. הם טענו שהפקת סרט "שלילי" על השחורים בתקופת כהונתו של אובמה מבטאת נסיגה.
ארמונד ווייט, יושב ראש חוג מבקרי הקולנוע של ניו יורק, רתח מזעם: "מאז 'הולדת אומה' ב-1915 לא היה סרט מיינסטרים שהשפיל כך את חיי השחורים באמריקה כמו 'פרשס'. הסרט מלא בקלישאות גזעניות חצופות... זהו מופע אימים סוציולוגי". לעומתו טענו אחרים שזוהי נקודת מבט צרה, ושכבר התקדמנו מהנקודה שבה יש שתי אפשרויות בלבד - או "משפחת קוסבי" או כלום. היו שאמרו שצריך לשים בצד את המטען הגזעי ופשוט לשפוט את הסרט על פי סגולותיו האסתטיות.
התגובה של דניאלס הייתה שבאמת יש ילדות כמו פרשס. "אלה האנשים שאני מכיר", הוא אומר. "זו משפחתי. הסרט הוא האמת שלי, והוא לחלוטין חסר צבע".
על אף שהדיאלוגים בסרט מלאים בקללות ובניבולי פה, דניאלס מצליח גם להחדיר ניצוץ של אופטימיות לתמונה הכללית. מבחינות רבות הרומן "פוש", שעליו מבוסס הסרט, קשה יותר. ובאשר למציאות שעליה מדבר דניאלס: ובכן, רוב הבנות המגיעות מרקע כמו של פרשס לא יולדות בבית חולים נקי, נשארות שם זמן רב, ומפטפטות על הא ועל דא עם האחיות. רובן נזרקות הביתה מכיוון שאין להן ביטוח רפואי. את פרשס, לעומת זאת, מצילים מורים, עובדים סוציאלים וחברים חדשים. לכן סרטו של דניאלס לא אומר רק - "תראו כמה המצב נורא". הוא גם אומר "תראו כמה יכול היה להיות פחות עגום, אם המערכת לא הייתה דפוקה".
בבוקר שבו היה אמור להיערך הריאיון עם דניאלס, לאחר שכבר דחינו אותו פעם אחת, הוא התקשר וביקש לדחות אותו פעם נוספת. הוא נורא מצונן, אמר, וקיווה שנו? כל לקיים את הריאיון בטלפון. למעשה, הוא הוסיף, ריאיון טלפוני יהיה אפילו טוב יותר, מכיוון שהוא לא ירגיש מחויב לדפוק הופעה, שזה מה שקורה לו כשהוא פוגש אנשים. במקום זאת, הוא הציע לי, אזכה לקבל את דניאלס האמיתי: הוא ישכב במיטה, יביט בתקרה וישקע במחשבות. אין ספק שדניאלס הוא אמן במסרים סותרים.
"ובכן", הוא מסכם את האפשרויות הניצבות בפניי, "אנחנו יכולים לעשות את זה בטלפון, או לעשות זאת ביום אחר. או שאת יכולה לבוא לשכב לצדי במיטה ולבהות בתקרה". "זה רעיון מצוין" אמרתי "אבל אולי כדאי שנדחה את הרעיון של לשכב לצדך עד שתחלים?".
כעבור כמה ימים מקבל דניאלס את פניי בדירתו בניו יורק בפיג'מה ובכפכפים של בית מלון. שערו מסודר בצורה שמרנית יותר מהפריזורה המשוגעת המוכרת שלו והוא גידל שפם שנראה כמו הומאז' ל"שאפט". הוא קצת חלש וצרוד מותש מסיבוב יחסי הציבור העולמי של "פרשס"
דניאלס מתאר בפניי את שיטת הליהוק שלו. "יש לי חושים מיוחדים" הוא אומר. "ראיתי מוות, ראיתי לידה יש לי ניסיון אז אני פשוט יודע. לעתים רחוקות אני טועה באשר לאופי של בן אדם. לפעמים אם מדובר במישהו חמוד במיוחד" הוא צוחק "את יודעת זה קורה. אבל כאשר מדובר בנשים או בגברים מכוערים - אין אצלי אפס".
כך דניאלס מדבר: בהגזמה רבה תוך פיזור זנבות צבעוניים במהלך השיחה. לידה? מוות? האמת היא שהוא ומנהל הליהוק שלו בילי הופקינס (שהוא גם בן זוגו לשעבר אשר גידל עמו תאומים בני 13) בחנו 500 נערות לתפקיד פרשס. סידיבה שמעה על הסרט מאמה, זמרת ששרה ברכבת התחתית בניו יורק כשפנו אליה מההפקה כדי שתיבחן לתפקיד האמא של פרשס (תפקיד שאותו גילמה בסופו של דבר השחקנית הקומית מוניק). כעת לאחר "שהאנשים גילו את גבי האמיתית", כדברי דניאלס בעקבות הופעותיה בתוכניות האירוח השונות, ההופעה שלה ב"פרשס" נראית עוד יותר מדהימה.
סידיבה "האמיתית" היא חכמה, חייכנית ומלאת חיים. פרשס, שאותה מגלמת סידיבה, היא נערה כפופה ומגושמת, סגורה מכל הכיוונים. קולה, פניה, התנהגותה - כל אלה הופכים אותה לבלתי חדירה. וכאשר כל הסובבים אותה בזים לה כל כך, נדמה שהיא ממש בלתי נראית חרף גודלה. סרט שלם על בן אדם גדול ובלתי נראה? זה נשמע בלתי אפשרי אבל זו עובדה. כאשר היא משמיעה את המילים הראשונות שלה בכיתה בבית ספר שבמידה רבה מציל אותה, המורה שואלת אותה איך היא מרגישה עכשיו לאחר שדיברה בכיתה. "כאן" היא אומרת "זה גורם לי להרגיש כאן". לאט לאט היא גורמת לכך שיחושו בנוכחותה.
את אמה של סידיבה מגלמת נפלא מוניק והזמרת מריה קארי מגלמת עובדת סוציאלית. רבות דובר על המראה המאוד לא זוהר של קארי בסרט, בין היתר בתוספת פלומת שפם. דניאלס מתמוגג כאשר הוא נזכר כיצד עינה אותה. "היא אמרה 'לי אני בלי איפור אתה מרוצה עכשיו?'. אמרתי: 'לא יקירתי. עכשיו גם נשים לך שקיות מתחת לעיניים'". ואז צץ במוחו הרעיון לקחת מסקרה ולמרוח קלות מעל השפה העליונה של הכוכבת. דניאלס נזכר בקטע ופורץ בצחוק: "היא הסתכלה עליי כאילו התחרפנתי לגמרי".
דניאלס מכניס הרבה מעצמו לסרטים שלו. אין זה אומר שהם אוטוביוגרפיים, אם כי הוא לא מתבייש להצביע על הדברים הדומים. ב"מתאגרף הצללים", סרטו הראשון כבמאי, מגלמת הלן מירן רוצחת שכירה שלובשת רק בגדים של המעצבת ויוויאן ווסטווד. באותם ימים נדמה היה שדניאלס יכול לעשות הכל, והוא גם בהחלט הרגיש כך. הוא נהג להגיע לצילומים מדי יום עם יהלומים על אצבעותיו "עטוף בוויוויאן" והסניף כל כך הרבה קוקאין עד שחטף התקף לב. "אתה חושב שאתה בלתי מנוצח" הוא מסביר. "הייתי משוכנע שכולם יאהבו את 'מתאגרף הצללים' אבל הובסתי".
באותה תקופה היה דניאלס בשיאו כמפיק. בסרטו הראשון "מונסטר בול" הוא עשה היסטוריה: האלי בארי הפכה לשחורה הראשונה שזכתה בפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר. על סרטו השני "דה וודסמן" הוא זכה לשבחי הביקורת לאחר שהצליח לצייר פדופיל באור אנושי. כאשר "מתאגרף הצללים" לא התקבל יפה על ידי המבקרים נכנס דניאלס לתקופת שפל. אולם סאפייר מחברת הרומן שעליו מתבסס "פרשס" ושלדברי דניאלס הוא ישן איתו מתחת לכרית התאהבה ב"מתאגרף הצללים".
היא ניגשה אליו, בכתה בזרועותיו והסכימה למכור לו את הזכויות. בהתחלה הוא לא הצליח להשיג מימון לסרט אבל הוא הרי רגיל לכך. בכל פעם שהוא הופך ליקיר הוליווד הוא בוחר בפרויקט שכל כך קשה לשווק עד שהמשקיעים בורחים ממנו כמו מאש. לבסוף שמונה מתוך עשרת המיליון בתקציב של "פרשס" הגיעו מזוג נשוי יזמים מקולורדו.
כאשר החלו הצילומים של "פרשס" דניאלס לדבריו כבר איבד את ביטחונו העצמי המופרז. הוא השאיר את היהלומים בבית וביים בפיג'מה. "לא היה לי זמן להתגנדר" הוא מספר. במקום לערוך חזרות הוא שוחח עם השחקנים על חוסר הביטחון שלו. "עד שצעקתי 'אקשן' הם כבר הכירו אותי" הוא אומר. "יש דברים שיוצאים כך החוצה (באחרונה העלה דניאלס זיכרון מהתעללות שעבר כשאדם בשנות העשרים לחייו "ניסה לעשות איתו משהו" כשהיה בן 12 - ג"ו). אני מגלה דברים תוך כדי עבודה. אני לומד על עצמי כאשר אני באמצע סצנה. אני רואה אנשים מנהלים שיחה ואני אומר 'אלוהים אדירים בדיוק אותו דבר קרה לי. מילה במילה'".
את המשך הכתבה ניתן לקרוא במוסף תרבות מעריב החדש
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם