שווה זהב: מי יזכה בתואר השחקן הטוב ביותר?
הקרב על פרס השחקן הטוב ביותר מתקיים השנה בעיקר בין ג'ף ברידג'ס לג'ורג' קלוני, אבל גם למורגן פרימן, לקולין פירת' ולג'רמי רנר האלמוני יש סיכוי. חמישה שחקנים, פסלון אחד. אז מי ייקח את האוסקר? כתבה שנייה בסדרה
הסרט: הדרמה המוזיקלית "Crazy Heart" בבימויו של סקוט קופר.
- על חמש השחקניות המועמדות לאוסקר
הדמות: ברידג'ס מגלם בסרט זמר קאנטרי לשעבר בשם באד בלייק, אלכוהוליסט שמרוויח את לחמו מחלטורות. לאחר שהוא פוגש עיתונאית צעירה (בגילומה של מגי ג'ילנהל), הוא מנסה לשנות את חייו.
דבר הביקורת: מרבית המבקרים אהבו את "Crazy Heart", אך בעיקר הודות לברידג'ס, שהופעתו "עושה את הסרט", לטענתם. בחלק מהביקורות ציינו שמדובר בעלילה מוכרת ולא מקורית במיוחד, כשהמשחק המשובח של לברידג'ס הופך אותה למשהו קצת שונה.
הפרסים: ברידג'ס זכה כבר במספר פרסים על הסרט, כשהמרכזיים ביניהם הם פרס השחקן הטוב ביותר בטקס גלובוס הזהב ובטקס גילדת השחקנים (סאג).
רקע היסטורי: ברידג'ס הוותיק החל את הקריירה שלו בשנות השבעים המוקדמות, וכבר באחד מתפקידיו הראשונים בסרט "הצגת הקולנוע האחרונה" קיבל מועמדות לפרס שחקן המשנה באוסקר. במהלך השנים קיבל שלוש
הסיכויים לזכות: גבוהים. שני הפרסים שקיבל כבר בטקסים המוקדמים צופים לו עתיד ורוד. בנוסף, יש סיכוי גבוה שהאקדמיה תחליט לצ'פר אותו על ארבע המועמדויות לאוסקר הקודמות בהן הפסיד. מצד שני, מיקי רורק, שהיה מועמד לפני כשנה על תפקיד כמעט זהה ב"המתאבק" הפסיד לבסוף לשון פן, והמצב יכול לחזור על עצמו גם השנה.

הסרט: הדרמה החברתית "תלוי באוויר", בבימויו של ג'ייסון רייטמן.
הדמות: קלוני מגלם בסרט את ריאן בינגהאם, יועץ עסקי שמתמחה בפיטורים של עובדים בחברות שנמצאות בקריסה. במסגרת הקריירה שלו הוא נוסע ברחבי העולם, מה שמסייע לו להשיג מטרה אחת - להגיע למועדון הנוסע המתמיד היוקרתי.
דבר הביקורת: לעומת "קרייזי הארט", הביקורות על "תלוי באוויר" לא היללו את קלוני יותר מאשר את הסרט, וזה יכול לעמוד לרעתו. גם העובדה ששתי הנשים המשחקות לצדו קיבלו ביקורות טובות ומועמדויות לפרסים יכולה לפגוע במועמדות שלו עצמו. עם זאת, המבקרים ציינו שקלוני נכנס בטבעיות ובהצלחה לדמות ונראה כי היא נוצרה במיוחד עבורו.
הפרסים: קלוני הפסיד בקרב מול ג'ף ברידג'ס בגלובוס הזהב ובטקס גילדת השחקנים, אך זכה בפרסים על תפקידו במגוון פסטיבלים וכן קיבל את פרס איגוד המבקרים, אותו חלק עם מורגן פרימן.
רקע היסטורי: קלוני התחיל את הקריירה בטלוויזיה ופרץ בעיקר בעקבות הסדרה "אי-אר". עם זאת, הוא הצליח לעשות את המהפך ששחקנים רבים מתקשים לעבור והפך לכוכב קולנוע מוערך. עד היום היה מועמד לארבעה פרסי אוסקר - שלושה מהם באותה שנה - על התסריט והבימוי של "לילה טוב ובהצלחה" ועל תפקיד משנה ב"סיריאנה", עליו זכה. לפני שנתיים היה מועמד לפרס השחקן על "מייקל קלייטון", אך הפסיק (בצדק) לדניאל דיי לואיס.
הסיכויים לזכות: די גבוהים. הפרס מאיגוד המבקרים אמנם מציב אותו במקום גבוה ברשימת המתמודדים אבל הוא בכל זאת הפסיד בטקסים המרכזיים האחרים. בנוסף, על אף הביקורות הטובות שקיבל על התפקיד, לא מדובר בתצוגת המשחק הטובה ביותר של קלוני, וסביר להניח שהוא יפסיד לברידג'ס (שאגב שיחק לצדו השנה בסרט "גברים שבוהים בעזים").

הסרט: הדרמה "סינגל מן" בבימויו של מעצב האופנה טום פורד.
הדמות: פירת' מגלם בסרט את ג'ורג', פרופסור הומוסקסואל הנאבק בגעגועים לבן זוגו שמת בתאונת דרכים.
דבר הביקורת: הסרט עצמו קיבל ביקורות טובות, אך לא מרקיעות שחקים. עם זאת, מרבית המבקרים היללו את פירת' וחלק אף גרסו כי מדובר בתצוגת המשחק הטובה ביותר שלו עד היום. מהפנט, נהדר ומרהיב היו רק חלק מהמילים שנבחרו לתאר אותו.
הפרסים: פירת' היה מועמד בכל הטקסים המרכזיים על תפקידו, אך הפסיד בכולם. עם זאת, הוא זכה בתואר השחקן הטוב ביותר בפסטיבלי סרטים בדטרויט, סן פרנסיסקו, סן דייגו ואחרים.
רקע היסטורי: התפקיד הבולט של השחקן הבריטי השרמנטי היה בתחילת שנות התשעים במיני סדרה "גאווה ודעה קדומה", אך למרות עשרות תפקידים בסרטים שונים, רוב הקהל זוכר לו בעיקר את "יומנה של ברידג'ט ג'ונס". השנה זו המועמדות הראשונה שלו לאוסקר.
הסיכויים לזכות: נמוכים. הקרב השנה הוא ללא ספק בין ברידג'ס לקלוני שמשאירים את שלושת השחקנים הנוספים בצלם. אם פירת' יזכה, זו תהיה בהחלט אחת ההפתעות הגדולות של הטקס.

הסרט: הדרמה הביוגרפית "אינוויקטוס - בלתי מנוצח", בבימויו של קלינט איסטווד.
- שניצר לא ממש אהב את "אינוויקטוס"
הדמות: פרימן מגלם את נלסון מנדלה לאחר שחרורו מהכלא ובחירתו לראש ממשלת דרום אפריקה. העלילה מתמקדת במשחק אליפות העולם ברוגבי של נבחרת דרום אפריקה מול ניו זילנד בשנת 1995, ובניסיון של מנדלה לאחד את העם, בעזרת ראש הקבוצה פרנסואה פינאר, בגילומו של מאט דיימון.
דבר הביקורת: הביקורות נוטות לאהוב את סרטיו של קלינט איסטווד, שנחשב לאחד הבמאים הטובים בהוליווד. גם כאן זכה הסרט למחמאות על העלילה הסוחפת והבימוי המדויק ורוב המבקרים הוסיפו כי פרימן הוא ללא ספק השחקן ההולם לגלם את המנהיג הדרום-אפריקאי. "פרימן עושה עבודה נהדרת", ציין המבקר רוג'ר אברט, ופיטר טרברס מהרולינג סטון סיכם ואמר ש"פרימן נולד לגלם את מנדלה".
הפרסים: פרימן זכה רק בפרס אחד על הסרט - השחקן הטוב ביותר מטעם איגוד המבקרים, אותו חלק עם ג'ורג' קלוני.
רקע היסטורי: פרימן הוותיק נחשב לאחד השחקנים האהובים והמוערכים בתעשייה. שני התפקידים שהעלו אותו לדרגת כוכבות היו ב"חוכמת רחוב" וב"הנהג של מיס דייזי" בשנות השמונים, על שניהם היה מועמד לאוסקר אך הפסיד. ב-1994 קיבל מועמדות נוספת על הסרט המצוין "חומות של תקווה", אך זכה רק כעשור לאחר מכן על תפקידו ב"מיליון דולר בייבי", גם הוא של איסטווד.
הסיכויים לזכות: בינוניים. השילוב של פרימן ואיסטווד כאמור כבר הניב אוסקר אחד לשחקן, אבל הסיכויים שהוא ישחזר את ההצלחה ההיא לא גבוהים במיוחד, בעיקר בגלל המתמודדים שמולו.

הסרט: סרט המלחמה "מטען הכאב", בבימויה של קתרין ביגלו.
הדמות: רנר מגלם את ויליאם ג'יימס, מומחה לפירוק פצצות בזמן המלחמה בעיראק. הסרט עוסק בהתמודדות הפיזית והנפשית של הלוחמים בשטח ובסוגיות המוסריות שעומדות בפניהם.
דבר הביקורת: סרטה של ביגלו זכה לשבחים ואף מוביל את רשימת המועמדוית לאוסקר לצד "אווטאר". רנר עצמו, ככל הנראה חייב את הקריירה שלו לבמאית, שהוציאה אותו מאלמוניותו הישר לזרועות האקדמיה. בטיימס החמיאו לרנר וציינו כי "בהתחלה נראה שהוא חסר כריזמה, אבל בסוף הוא עושה את הסרט" ובשיקגו סאן-טיימס כתב אברט כי רנר הוא מועמד ראוי לאוסקר: "הוא לא גיבור במובן הרגיל של המילה".
הפרסים: רנר זכה בתשעה פרסים על תפקידו בסרט, ביניהם פרס הפריצה הגדולה מטעם איגוד המבקרים, פרס השחקן הטוב ביותר ב-National Society of Film Critics וכן פרסים במספר פסטיבלים.
רקע היסטורי: אם לא שמעתם על רנר עד היום, זו לא בושה. גם בהוליווד הוא נחשב לשחקן אלמוני למדי, וזו גם הסיבה שביגלו בחרה בו לסרט. תפקידיו המוכרים ביותר עד עתה היו בסרט "דהאמר", בו גילם את הרוצח ג'פרי דהאמר וזכה לשבחים, וכן ב"Take", ב"ההתנקשות בג'סי ג'יימס" וב-"28 שבועות אחרי".
הסיכויים לזכות: נמוכים. קצת כמו במקרה של גבי סידיבה וקארי מאליגן המועמדות לפרס השחקנית הטובה ביותר, גם רנר הוא שחקן שכמו פרץ משום מקום, אבל על אף המשחק המצוין שלו, ברידג'ס, קלוני ואפילו פרימן נושפים בעורפו.
