ראשי » רייטינג » קולנוע

אורזי המזוודות

ג'ורג' קלוני, שמייצג בשנים האחרונות את הקולנוע האמריקאי שמנסה למרוד בקפיטליזם, לא מצליח לגרום ל"תלוי באוויר" להציע אמירה חברתית מגובשת. שניצר לא ממריא

מרגישים שמלאך המוות החליף בשנים האחרונות את יועצי התדמית שלו: לאחר שחוויאר בארדם הדגיש ב"ארץ קשוחה" את הצדדים הביזאריים באישיותו של קוצר הסופה, ולאחר שכריסטוף וולץ הבליט ב"ממזרים חסרי כבוד" את האלמנטים הליצניים בהווייתו של הטיפוס השלילי הזה, מגיע כעת תורו של ג'ורג' קלוני, שמעדיף ב"תלוי באוויר" לעצב את הפן האנושי של שליט הגיהינום.

- ניב שטנדל דווקא אהב את "תלוי באוויר"

בסרט זה קלוני הוא סוג של מלאך מוות עבור מרבית בני התמותה שהוא פוגש במרוצת יומו. עיסוקו כמפטר קר מזג דומה לאותה דמות דוממת העטויה בשחורים, שחולפת בשדות הקרב כשהיא אוחזת חרמש בידיה ומקצרת חייהם של כל הסאקרים והאידיוטים, שקודם לכן בלעו את הלוקש הפטריוטי, ואצו להילחם באינטרסים זרים להם.

קלוני נשכר על ידי חברות קפיטליסטיות קורסות על מנת שיבצע עבורן את העבודה המלוכלכת, ויבעט החוצה, אל מחוץ לגבולות התאגיד בע"מ, את המוני המועסקים שלהן. יום אחד הוא פה, ביום שלמחרת הוא שם. חי על מזוודות, בלאונג'ים של שדות תעופה, על כורסאות המחלקה הראשונה במטוסים ובחדרי מלון מפנקים. חיים לא אישיים, כיאה למלאך המוות.

הבמאי ג'ייסון רייטמן ("תודה שעישנתם", "ג'ונו"), שהיה אף שותף בחיבור התסריט ל"תלוי באוויר", משתדל למנף את הפן הקומי בטרגדיה הקיומית הזאת, שבה בני אדם נופלים יום-יום קורבנות בפני כלי נשק אדירים כמו מאזנים פיננסיים, תזרימי מזומנים, קווי אשראי ועיוותים מובנים בשיטה הקפיטליסטית. מאז ששיטה זו קרסה לפני כשנתיים, האמריקאים החלו לגלות את אמריקה ולהתקומם (בקטן, לא צריך להיסחף) נגד האמונה הדתית שלהם עצמם - האמונה ברווחיות.

רייטמן בוודאי תופס עצמו כעת כאיזה לוחם חופש נועז, שנזעק להטיח ברבים את בשורת העושק של האיש הקטן. הבלוף העקרוני הזה, שעומד מאחורי הפקת "תלוי באוויר", עובד היטב באקלים החברתי-צדקני בארצות הברית, ועובדה היא שסרטו של רייטמן מועמד כעת לשישה פרסי אוסקר, כולם בקטגוריות שיפוט בכירות. סרט, תסריט, בימוי ומשחק מצטיינים. בכאילו.

יש משום זריית חול בעיני הצופים בעצם גיוסו של קלוני לשם גילום התפקיד הראשי בסרט. בשנים האחרונות, בזכות השתלבותו בסרטים כמו "לילה טוב ובהצלחה", "מייקל קלייטון" ו"סוריאנה", יצאו לקלוני מוניטין נרחבים כמבקר חברתי וכמוביל ההשקפה הליברלית-שמאלנית באמריקה.

הדרמה הקומית "תלוי באוויר" אמורה להצטרף לרשימת הסרטים המכובדת הזו, שביצרה את מעמדו החוץ-קולנועי של קלוני. אלא שרישול רב בכל הקשור לעמדה של הסרט כלפי המבנים החברתיים שהוא מתיימר לבקר אותם, ובכל השייך לאופני כתיבת התסריט

ולעיצוב הדמויות, הופכים את "תלוי באוויר" לסוג של בובת כפפה, שאינה מסוגלת לייצר עניין משל עצמה.

לקלוני שתי פרטנריות עיקריות בסרט זה. האחת היא אישה בשלה, חידתית במידה מרובה, שאותה הוא פוגש מעת לעת בשדות תעופה אקראיים ובמיטות של חדרי מלון מפוארים. ורה פרמיגה ("השתולים", "הנער בפי'ג'מת הפסים") מגלמת באופן מדויק את הדמות הצינית הזו, ואכן ראויה למועמדות לפרס האוסקר שלה זכתה לפני כשבוע.

עוד אחת שנופלת נפילה קלה על פרצופו של מלאך המוות קלוני היא שאפתנית צעירה, שהחליטה לשפר את הביצועים האנטי-אנושיים של השיטה הקפיטליסטית. היא לומדת בדרך הקשה כיצד השיטה הישנה, שיטת המקל העבה, המקל הדק והחצי גזר, היא היחידה שיכולה לעבוד ולהרקיד את אמריקה על פי החליל הקפיטליסטי. אנה קנדריק, שעושה את הדמות הזו, אינה אלא קריקטורה בנוסח אחת מסדרות הטלוויזיה העילגות. וגם היא מועמדת לאוסקר. שיהיה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...