האמת שמאחורי הקלעים
תנו צ'אנס לקומדיה "סטודיו 60". דרך מבט משועשע מאחורי הקלעים של תוכנית מערכונים, אנו מקבלים מנה עסיסית של כל המחלוקות שמטריפות את החברה האמריקאית. וזה מצחיק
הוא מתנצל בפני הקהל ומסביר שהתוכנית אולי היתה פעם סאטירה חברתית נוקבת, אבל עברה סירוס בידי הזכיינית המלוקקת שמקדשת בינוניות רדודה ומפחדת להרגיז את המפרסמים השמרנים. הוא מתלונן שבקרב הנצחי בין אומנות למסחר, האומנות מובסת, מזכיר שתוכניות טלוויזיה הפכו לתחרות אכילת תולעים, ומודה שבתעשייה מכוונים היום רק לקהל יעד של ילדים בני .12
תוכניות טלוויזיה הפכו לתחרות אכילת תולעים. "סטודיו 60" יחצ
"ואפילו לא לחכמים שביניהם, אלא לטיפשים," הוא מסביר. "ויש רבים כאלה, תודות לרשתות טלוויזיה כמו שלנו."
תודו, התיאוריה נשמעת מוכרת גם למי שלא ראה מימיו את מונולוג הפתיחה של "סטודיו ,"60 שחזרה לשידורים חוזרים ביס דרמה. הזדמנות לכל אלה שלא ניסו בזמן אמת להשלים פערים, ולפגוש מקרוב את אחת ההברקות הכי מקופחת בטלוויזיה האמריקאית בת דורנו.
סדרה שנולדה במקור בניסיון להציל את NBC מדעיכה עקבית, הרבה לפני ההתפלשות של החודשים האחרונים סביב פרשת לנו/אובראיין. וירדה בתום עונה אחת בלבד, איך נגיד את זה בעדינות, כי לאמריקאים אין מושג.
חופרים במחלוקות
אהרון סורקין, האיש שיצר וכתב את "הבית הלבן" נקרא לדגל כדי להרים עוד הפקת פאר. שוב סיפור מאחורי הקלעים, הפעם של תוכנית בידור טלוויזיונית. מעין "סטרדיי נייט לייב," בשם אחר.
מת'יו פרי (אקס צ'נדלר מ"חברים") וברדלי וויטפורד (ג'וש מ"הבית הלבן") על תקן תסריטאי ובמאי אנטי ממסדיים, שמחליפים את אותו מפיק סורר מהפסקה הראשונה, ויחד עם מנהלת הרשת החדשה (אמנדה פיט) מתעקשים לחזור לעשות טלוויזיה אחרת.
מעין "סטרדיי נייט לייב," בשם אחר. "סטודיו 60" יחצ
דרך המאבקים על עיצוב התוכנית (שבתוך התוכנית) וחיפוש חומרים למערכונים, הצוות חופר בכל המחלוקות שמטריפות את החברה האמריקאית, על הציר בין הימין הנוצרי השמרני, לליברלים רוצחי העוברים. בגדול, סיפורים די דומים לאלה יש לנו כאן.
מקסימום, אפשר לתרגם דיון אמריקאי על הפלות, להצעות לצנזר את האינטרנט וכוונה להפריד בין גברים לנשים באוטובוסים. או להחליף את ההתחסדות האמריקאית שמאיימת בקנסות ומחייבת להסתיר בצפצופים כל שימוש במילים גסות, במחאה כחול לבן נגד פרומו כאילו
פרובוקטיבי של "ארץ נהדרת."
למען הסר ספק, לא מדובר בדרמה פוליטית כבדה ואפרורית. להיפך. "סטודיו "60 מעבירה את הזמן בכיף. שנונה, מאובזרת בדמויות מבריקות, והסיפורים שביניהן, וכמובן מקפידה להצחיק כמו רוב מה שסורקין כותב. בדומה ל"בית הלבן" הסדרה חיה בקצב מסחחר.
דיאלוגים צפופים ושנונים שדוחסים המון מילים לכל דקה. תפאורה של שלושה מפלסים, שנותנת תחושה שהכל קורה באמת, ואנחנו נמצאים בחדר. בקיצור, רק תיכנסו. לא תרצו לצאת. הבטחה.
"סטודיו ,"60 יס סטרס דרמה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם