פוליטיקה. עכשיו

"הזמן שנותר" של איליה סולימאן הוא יצירה מענגת בה ממשיך הבמאי לתת העדפה ברורה לאלמנט הפיוטי על חשבון האמירה הפוליטית הישירה

מאיר שניצר | 8/2/2010 11:50 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר

הזמן שנותר: כרוניקה של נוכח נפקד, פלסטין/צרפת 2009

לאיליה סולימאן יש נוסח משלו. שפה אמנותית ייחודית, שאין לטעות בה; אופני בימוי והצבת אובייקטים מול מצלמה המאפיינים רק אותו; גישה נרטיבית בלתי משתנה, ובעיקר נושא סיפור שעליו הוא שב ומתבונן פעם אחר פעם.

הזמן שנותר
הזמן שנותר מתוך הסרט
הנושא שעל הפרק: הפרדוקס המכונה כאן "ערבי-ישראלי". אותו תמהיל בדוי בין ישויות לאומיות שבלתי ניתנות לחיבור, והמציאות הרי יודעת לספר על כך דבר אחד או שניים. כבר בסרטו הראשון "כרוניקה של היעלמות" (1997), וגם בסרטו השני "התערבות שמימית" (2003), תהה סולימאן על אופני התפקוד היומיומי והמחויבויות של מי שנושא על גבו את הגדרת הכלאיים הזו, ומצא כי האופן הקולע ביותר להתמודדות עם הקוקטייל הזה הוא באמצעות המבט הילדי התמה, הציני במידה מרובה, זה שמדגיש את הפיוט שבחילוניות.

ב"הזמן שנותר", סרטו העלילתי השלישי, סולימאן נוטל על עצמו משימה לא פשוטה - גלגול ההיסטוריה של היצור האתני "ערבים-ישראלים" דרך מעקב אחר קורות משפחתו שלו, ובעיקר אביו ואמו, שנותרו בנצרת גם לאחר שנכנעה לכוחות צה"ל ביולי 1948 והפכה לסוג של עיר מחוז, שממנה שולט הציוני-ישראלי על הערבי-ישראלי. 


מתוך הסרט
הזמן שנותר מתוך הסרט

כמו בסרטיו הקודמים, סולימאן מתעקש גם הפעם על אימוץ טכניקת הסיפור דרך חלונות הצצה זעירים, תוך מתן העדפה ברורה לאלמנט הפיוטי שבוקע מאופני העמדת הסצינה, על חשבון האמירה הפוליטית הישירה. בסרט זה, יותר מאשר בסרטיו הקודמים, מרבה סולימאן לנעוץ סיכות דוקרות בעכוזם של בני עמו, המתוארים כמי שנטשו כבר מזמן את הרובה לטובת חכת הדיג של הגמלאי, את מדי הקרב למען הפיג'מה, את המאבק היוקד למען הסתלבטות בבתי קפה.

במסיבת עיתונאים שנערכה עמו במהלך פסטיבל קאן האחרון, ציין סולימאן

שלא זו בלבד שאיננו האישיות הקולנועית הכי פופולרית במדינת ישראל, הרי שעמדתו אינה מקנה לו פופולריות רבה מדי גם במדינות ערב. גורלו הקבוע, כנראה, של כל סטיריקן, גם אם הוא מהלך בין בתי שיר ולא על גבי שלטי הפגנות.

שפתו הפילמאית העשירה של סולימאן, המרבה להסתייע בסמלים ומיתוסים חוץ-קולנועיים (דתיים, היסטוריים ולאומיים), הופך את הצפייה ב"הזמן שנותר" לעינוג משמעותי, שרק עננה קלה אחת מעיבה עליו - אורכו המופלג של הסרט, שבהחלט ניתן היה לנכש מתוכו כמחצית השעה.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים