ראשי » תרבות » תיאטרון ובמה » מחול

מוציא להורה

"הורה", עבודת המחול של אוהד נהרין ולהקת בת שבע, הולכת עם תנועת העולם - חופשיה לעשות מה שעולה על רוחה. ענת זכריה חשה געגוע לתמונת הפתיחה עוצרת הנשימה שרק גורמת לרצות לראותה שוב ושוב

ב"הורה" הכל מתרחש בתוך ירוק חד-פעמי רענן של שדה. על הקיר האחורי ספסל עץ ארוך, כמו מדף של טרסות, צף חסר רגלים. עליו יושבים הרקדנים בהמתנה - שש נשים וחמישה גברים. וגם אנחנו יושבים מולם. מחכים, מחכים עד שהם יוצאים בתנועה איטית ומתקדמים לעברנו. וזה לוקח זמן עד שהצלליות עוטות גוף ומראה, ועוברת בנו אנחה לפני שהנשימה נעצרת.

ב"הורה", "תהליך העבודה עם הרקדנים החל במפגשים אישיים בהם יצר אוהד נהרין חומר תנועתי לכל רקדן בנפרד, והמפגש בין כל הרקדנים לחזרה משותפת ראשונה נערך לאחר חודש של עבודה פרטנית". עכשיו 11 הרקדנים לבושים שחור ומפוזרים על הבמה - יחד ולחוד, כל אחד במרחב האינדיבידואלי שלו.

לפתע, כמו ניתן אות סמוי והם מתחילים לנוע. לכל רקדן יש את המשפטים התנועתיים שלו, עם קצב והיגיון משלו, והכל מציע שפע של נקודות התייחסות וחיבורים בין להט וכישורים. גם כשהם ירקדו בהמשך, בזוגות או בקבוצות קטנות, הם ישארו בעולמם הפרטי, מתעקשים על התנועה שלהם, מציגים את עצמם לפנינו, כל פעם מחדש יוצאים מן הספסל לרקוד וחוזרים אליו.

את פס הקול של "הורה" עיצב מקסים וואראט, והוא כולל יצירות מוזיקליות מוכרות מאוד של דביסי, מוסורגסקי, שטראוס, ואגנר, גריג, אייבז ורודריגו בעיבודו המיוחד של אמן הסינתסייזרים היפני איסאו טומיטה. בנוסף, ישנן יצירה נוספת של המלחין היפני ריוז'י איקדה ואפילו הנעימה הידועה מתוך "מלחמת העולמות" של ג'ון ויליאמס. המוזיקה באמת קושרת הכל בחוטים הנכונים.

כמו המוזיקה המורכבת מפיסות, כך גם הרקדנים מתרחשים בצירופים מפתיעים. הם מסתערים לעבר הקהל, נעים בזוג, מקוטעים ומחושמלים, מקפלים את הגוף. איזה רישול רך מזכיר חולשה בטרם החלמה. הם נעמדים על רגל אחת, מושיטים שתי ידיים קדימה, מניעים אגן במערבולת סוערת, קופאים ונותנים לאנרגיה להסמיך, מפעפעת בתוכם זקופים. "היה

איטי עם העצמים, הם מוציאים ממך את מה שדימית שאבד לך", אני נזכרת בשורה שכתב המשורר ישראל אלירז, כשנהרין מתעקש לגנוב זמן, עוצר את התנועה כמו מחכה לשמוע את היום זז כדי להכנס ברווח.

"הורה" היא עבודת מחול שהולכת עם תנועת העולם - חופשיה לעשות מה שעולה על רוחה. תמונת הפתיחה שלה עוצרת נשימה, והיא המקום שלעולם אתגעגע לחזור ולראות אותו שוב ושוב. בתוך הקבוצה, כל רקדן צופה אל עמוד העשן שלו כדי לדייק בצעדים, כדי לעמוד על רגליו, יחידי, והירוק מסביב מקיף את הגוף המבקש לנוח. זה ירוק כזה שהוא לא רק צבע, הוא החוץ הטהור ולכן הוא לא נותן לך מנוחה. גורם לך להרגיש שאתה רוצה לעשות כל דבר בנוכחות עשב. כזה שצומח תחת שם אחר וגם האור הנטוי אליו, עושה בו יופי.

"הורה" - אוהד נהרין ולהקת בת שבע

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...