פסטיבל אישה
הסרט "נשים בשלות, גברים צעירים" ששודר אמש בערוץ 10 שם זרקור על תופעת הקוגריות, אותן נשים שמחבבות גברים מתחת לגילן. למרות הנושא עם הפוטנציאל, הסרט נופל בקלות לכל הקלישאות הצפויות
"נשים בשלות, גברים צעירים", ערוץ 10, 21:00
אמש, בשעה ששליש מעם ישראל היה דבוק למסך ב"אח הגדול" הנשים הבשלות הללו אולי פקדו את הבארים ותרו אחר גברבר צעיר. אם לא, יתכן שצפו ב"נשים בשלות, גברים צעירים", השם הכל כך לא מושך לסרט הדוקומנטרי של ערוץ 10, שניסה להבין את התופעה.
מה שהיה בשנות השישים קוריוז ייחודי עם גברת רובינסון בסרט עטור השבחים "הבוגר", הפך שכיח למדי לאחרונה. נשים בשלות מוצאות את עצמן בזרועותיו של צעיר שזה עתה יבש לו שפם החלב.
יוצאת לצוד. ברברה ברזין צילום: אריק סולטן
בסרט בהפקתו של גיא פינס מנסה המעצבת ברברה ברזין לראות למה אין עוד נשים כמוהה שרוצות ילד עם קוביות בבטן ולמה היא מרגישה חריגה.
אלא שמרבית הסרט עסק דווקא בזוגות "יציבים", כאלו שכבר שנים יחד, שרק הבהירו לה פעם אחר פעם ש"לאהבה אין גיל". זוגות, שאחרי היכרות או ידידות ממושכת, התאהבו, והפכו "לאייטם". בכך אין ולו כלום כדי להסביר את תופעת הפומות.
הרי גברים שיוצאים עם נשים צעירות זו ממש לא תופעה חדשה ואולי פנטזיה שמחזיקים בה רבים. נשים שמעזות להתחיל עם ילדון בן 24, עדיין יצליחו לגרום לסובבים אותן להרים איזו גבה או שתיים.
בניסיון בכל זאת להסביר כיצד זה מתאפשר הבהירו בסרט כי כיום ישנו הבוטוקס, המתיחות, ההרמות, ושלל שאיבות. אבל מגוחך לחשוב שמכך נובעים הדברים.
תשובות רומנטיות
נשאלת השאלה - מה עם ביטויים כמו פמיניזם? שחרור האישה? עצמאות כלכלית? הכל הלך לאיבוד בסרט בתוך ההתאהבויות של ברזין בזוגות המשתפכים. הרי הקוגריות הן נשים עצמאיות, חזקות, כאלו שיכולות להרשות לעצמן גבר תכשיט (עם כל האהבה האמיתית שכרוכה בכך). דבר שפעם לא היה אפשרי כי לאישה לא היה אפילו חשבון בנק משל עצמה, ולא כי איזה גאון המציא
זריקה שתבטל כל הבעה בפנים.
השאלות המורכבות כמו הקשיים עבור הגבר בוויתור על האפשרות לילדים משלו, או כיצד תיראה הזקנה יחד עם פער גילים שכזה, זכו לתשובות רומנטיות ומתחסדות שלא היו מביישות אף תסריט הוליוודי. לא היה ולו זוג אחד שבאמת ליוו אותו בתהליך היומיומי בו הגבר נאלץ להחליף את החיתול לאשתו, כשהוא עדיין ילד בן 50.
תרם את קולו. פינס צילום: יח''צ
בין לבין היו שזורים קטעים של ברזין עצמה, המנחה, כשהיא מפלרטטת באיזה פאב עם עלם חמודות רק כדי להוכיח לנו שגם היא מסוגלת. לא היה בכך כדי לתרום לחקר התופעה.
דווקא מצחיקה הבחירה במודל לחיקוי של הקוגריות - הלא היא מדונה, בשבוע בו התבשרנו כי הישו הפרטי שלה הדוגמן חזוס נפרד ממנה כי נגמרו לו נושאי השיחה איתה. כנראה שגם נשים אסרטיביות, קרייריסטיות, ששומרות על המראה שלהן – וכמובן בשלות – יכולות להיות משעממות.
כשגיא פינס מקריין את הסרט שלך יש לזה יתרון משמעותי – הקול שלו תמיד נעים לשמיעה. אבל גם יש בכך סיכון לא קטן, שהסרט שלך יראה בסופו של דבר כעוד אחת מהכתבות בתוכנית הבידור שלו, וממש לא יצירה שראויה להיקרא סרט דוקומנטרי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם