ראשי » רייטינג » טלוויזיה

עגל הזהב

לאופירה אסייג יש דחף בלתי נשלט להתחכך בכל מה שנוצץ. זה קרה עם ארקדי גאידמק, וזה קורה שוב בסרטה "מה הרג את מוני פנאן" שהישג העיתונאי בו צנוע מאוד

מכנה משותף אחד מנחה את אופירה אסייג בהתנהלותה העיתונאית, כולל בניסיון שלה אתמול לחקור מה הרג את מוני פנאן. יש בה דחף בלתי נשלט להתעסק ולהתחכך בעגל הזהב, בסגידה לכסף, לזוהר, למזומנים, לתכשיטים, לוגאס שמגאס, לעבריינים שנותנים ומקבלים כבוד ולחיים רביבו.

כשארקדי גאידמק הפציע בחיינו, היא התיישבה על זנבו ועל זנבה של כל הפמליה שלו ולא הרפתה עד שהפכה אותו למלך העיירה במסע חנופה שעוד לא נראה פה. היא נעשתה בעצמה חלק בלתי נפרד מהגווארדיה שלו, ואפילו קיבלה משכורת מבית החרושת הנובורישי הזה, שהתנפץ יום אחד לרסיסים, אבל עדיין מאפשר לה לנפנף במכונית הפאר שלה שבה היא נוהגת.

ביום שהאיש נעלם, הסתיים גם המשתה הגדול שלו אצל אופירה, וכך גם נמחקו כל מלחכי פנכתו מהאתר שלה. היא, שהייתה בתחילת דרכה עיתונאית באר-שבעית טובה ושאפתנית, הגיעה לעיר הגדולה לכבוש את העולם, התקשתה עד מהרה להבדיל בין טפל לעיקר, בין עיתונות לחשפנות, בין קודש לחול. במדינה שלנו זה לא מפריע לה למצוא מספיק קליינטים למה שהיא מוכרת.

שלושה-ארבעה חודשים אחרי שמוני פנאן תלה את עצמו, ואחרי שגם כאן וגם בערוץ 10 הצליחו לבנות תזה מוצקה על דרכי הפעולה הנלוזות של האיש שעשק במתק שפתיים לא מעט משפחות, בתמורה לכך שצייד להם את המקרר במטבח במעדני חלב ובשוקולד בלגי משובח, מגיעה אסייג עם האמת שלה. האמת הזאת כמעט שלא מחדשת לנו דבר מלבד ה-150 אלף דולר שבזבז מוני בוגאס, או המציצנות לחדר השינה או לחדר האמבטיה שבה התאבד מוני.

ערוץ 2 נכנע בגדול למנייריזם האסייגי המגלומני, והושיב אותה, לא פחות ולא יותר, לצדה של יונית לוי, כאילו הייתה אהוד יערי בעוד אחד מאינסוף הפרומואים שכמעט רוקנו מתוכן את הסרט עצמו.

כשקמנו בסופו של דבר מהכורסה נותרו העיניים שלנו יבשות, על אף שלאופירה היה יתרון גדול אחד שלא היה לעיתונאים אחרים שחקרו ועסקו בסיפור - הייתה לה גישה בלתי אמצעית ושליטה מוחלטת על האישה שאיתו-לא איתו שרון, הבת לירון והבן רגב, אולי הדמות היחידה לאורך כל השעה הזאת שהקרין אמינות ורגישות דווקא במינימליזם ההתנהלותי שלו ובווידוי החזק על כך שמחק את שמו של אבא שלו מהרשימה בסלולרי, פשוט כי פחד לראות את שמו כתוב שם.

סוג העיתונאות הזה לא מנסה אפילו להצניע את מערכת היחסים האינטימית שבין המסקר למסוקר, וגם זה עניין שראוי לדיון נפרד. אופירה מצולמת מחובקת עם מוני, ולמרות יחסי הקרבה עם האישה והילדים, ההישג העיתונאי צנוע מאוד ועיקרו טענות על ההתנהגות הבוגדנית של מכבי, ובין לבין - הצגת מכתב ההתאבדות הדרמטי ("מכבי הרסו לי את החיים") של פנאן, מלווה בהיפר ונטילציה לא משכנע של האלמנה, שהתקשתה לדמוע, על אף שהצטיידנו מבעוד מועד במסך HD רגיש במיוחד.

למרות, ואולי בגלל, החיבור החברי העמוק של הבמאית למכבי תל אביב, לא התקדמנו אינץ' אחד בחקירה על אודות הבנק של פנאן ולא קיבלנו אפילו את דעתה של אחת החוליות המסקרנות בסיפור, ואחת המקורבות ביותר לפנאן ולאסייג - פיני גרשון, שלא לדבר על דייויד פדרמן, אחד המושמצים הגדולים על ידי הגברת פנאן.

אז היה שמעון מזרחי בעוד מפגן מזעזע של ילדותיות ("גם אני לא הוזמנתי ליומולדת שלו") וחוסר מודעות רגשית, שמלמד שוב מה קרה לקבוצה שהייתה לה פעם מדינה. למרות הכל, מזרחי התעלה על עצמו פעם אחת, כשנשאל למה נותק הקשר עם מוני. "תשאלי אותו, אם אפשר", התריס הפרקליט הזועף בלי לעפעף, אפילו שעגל הזהב נעקד כבר מזמן.

"מה הרג את מוני פנאן", ערוץ 2

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...