קל זה לא יהיה
האם "עג'מי" יקח את האוסקר? רגע אחרי הכרזת המועמדות של הסרט, הגיע הזמן לחשוב על מה שעומד בדרכו: מתחרים חזקים, משתתפים בוסריים, ניתוק מהפוליטיקה של הוליווד. מאיר שניצר מנתח
למעשה, רק לצלם המשובח, בועז יהונתן יעקב, ולצוות המפיקים בראשות מוש דנון, יש עבר קולנועי מעשי.
"עג'מי" רשם תקדים מעורר תקווה כשנבחר בחודש ספטמבר האחרון לייצג את ישראל בתחרות האוסקר, וזאת על אף שעלילתו מתמקדת בעיקר במיעוט הערבי בארץ, ושפת הדיבור המרכזית שלו היא ערבית.
חברי האקדמיה הישראלית, שהיו אלה ששיגרו את הסרט לתחרות ההוליוודית, הוכיחו בגרות וגדלות רוח, שאינה מאפיינת את ממשלתם, למשל.
העובדה שהדיון באיכויותיו המרשימות של הסרט התקיים בנפרד מהסוגיות הלאומיות הכרוכות בו, היה בה כדי לזרוע תקוות לניצנים של עתיד קודר פחות באגן המזרחי של הים התיכון.
הישג מרשים, אבל האם יהיה פרס? צוות ''עג'מי''
צילום: נאור רהב
לגופו של דיון, "עג'מי" מרכז בתוכו כמה הישגים אמנותיים יוצאים מן הכלל; שילוב של בימוי מדויק ושימוש מתוחכם בשפת הדיבור הערבית, כשהיא מהולה בעברית של רחוב, עומדים בבסיס ההישג הקולנועי.
ירון שני וסכנדר קובטי, שכתבו, ביימו וערכו יחד את הסרט, ידעו לשלב מסורות הנובעות ממוצאם המנוגד לכאורה. אל עבודת הצוות של שני וקובטי יש להוסיף בחירה מופלאה ממש של שחקנים חובבים, המצליחים להתרומם לדרגת ביטוי שאינה נופלת משום מקצוען, ובעצם עולה על מרבית הישגי המשחק שנרשמו בארץ בעת האחרונה.
רגע ההכרזה צילום: AP
כל אלה, בצירוף צילום ועריכה מהמעלה הראשונה, הפכו בחודש מאי שעבר את "עג'מי" לאחת התגליות היותר מרנינות של פסטיבל קאן האחרון.
כעת, עם התוספת הטרייה של המועמדות לאוסקר, וחופן הפרסים הבינלאומיים שהסרט ויוצריו הספיקו לאסוף בחודשים האחרונים, "עג'מי" הופך לאחד משלושת הסרטים היותר מעוטרים מתוצרת הארץ, לצד "ביקור התזמורת" ו"ואלס עם באשיר".
"עג'מי" מצטרף ל"בופור" ו"ואלס עם באשיר" ברצף מעורר כבוד של שלוש מועמדויות ישראליות לאוסקר, המגיעות שנה לאחר שנה.
מעט מאוד תעשיות סרטים בעולם השכילו עד היום לנסוק להישג שכזה, אם כי הקולנוע הישראלי עצמו כבר התהדר בראשית שנות השבעים בשלוש מועמדויות רצופות ("השוטר אזולאי", "אני אוהב אותך רוזה" ו"הבית ברחוב שלוש").
לגבי
השאלה המסקרנת באמת - מהם סיכוי הזכייה של "עג'מי", כדאי לזכור שהוא מצטופף ברשימה קצרצרה המכילה גם את שני הזוכים הגדולים בפסטיבל קאן האחרון (יצירת המופת "הסרט הלבן" מגרמניה ו"הנביא", סרטו העז של ז'אק אודיאר הצרפתי).
יריב נוסף שלו, "חלב של צער" הפרואני, גרף בפברואר שעבר את הפרס הראשי בפסטיבל ברלין. סרט זה בוים על ידי קלאודיה יוסה, אחייניתו של הסופר הנערץ מריו ורגס יוסה.
עוד מועמד בקטגוריה הזו, "הסוד שבעיניים" מתוצרת ארגנטינה, נעשה בידי חואן חוסה קמפנלה הוותיק, העובד כבר שנים רבות בתוך תעשיית הטלוויזיה בלוס אנג'לס (בסדרות כמו "חוק וסדר" ), ומן הסתם מצוי בנבכי הדינמיקה הפנימית של האקדמיה לקולנוע המחלקת את האוסקרים.
בקיצור, קל זה לא יהיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם