ראשי » תרבות » מוזיקה » רואה בקליפים

רואה בקליפים: שירות חדרים

הסביבה הסטרילית שמציעים בתי המלון לאורחיהם שואבת לתוכה המון קסם ואנרגיה מיוחדת ומהווה לוקיישן מושלם לווידאו-קליפים, בעיקר כשהמטרה היא להציג בדידות ובריחה מהמציאות. נועם ורדי על חמישה קליפים שמתרחשים בין מסדרונות

בתי מלון הם מקומות עם אנרגיה מיוחדת בעיניי. לאדם אחד, בית מלון יכול לשמש מפלט למעשים שנמצאים מחוץ לגבולות שמכתיבים החיים האמיתיים, ובשביל אדם אחר זה מקום לנפוש או פשוט למצוא בית ומיטה זמניים במקום זר.
 
הסביבה הסטרילית שמציעים בתי המלון לאורחיהם שואבת לתוכה המון קסם ואנרגיה מיוחדת ומהווה לוקיישן מושלם בעבור לא מעט סרטי קולנוע, אבל דווקא וידאו-קליפים שמתרחשים באותה סביבה הם ספורים יחסית. אני אישית כל-כך אוהב קליפים שמתרחשים בבתי מלון שכבר בקליפ השני שביימתי בחיי מיקמתי אותו בלוקיישן הזה. בתי מלון תמיד הזכירו לי בתי חולים - זה מתבטא באווירה, בניקיון המדומה ובעובדה שלשני המקומות אנשים מגיעים כדי לאשפז את עצמם ולהבריא, וכאשר ניגשתי לביים את הקליפ לשיר "עולה ויורד" של נעם רותם, שעוסק בהליכה במסדרונות בית חולים, לא חשבתי פעמיים וידעתי שהוא יצולם בבית מלון, ויספר על אדם שברח מחייו ואשפז את עצמו שם.

הסיפור המלא שכלל לא מסופר בקליפ הוא על אדם שחייו קרסו, וכתוצאה מחוסר היכולת להתמודד עם הסיטואציה, הוא עוזב הכל, נכנס לרכבו ונוסע עד שהוא מגיע לעיר זרה ולבית מלון לא מוכר בו הוא מחליט לבלוע כמה כדורי שינה. הקליפ מתחיל שלושה ימים לאחר מכן כאשר השפעת הכדורים פגה, והוא מתעורר ומתחיל להסתובב ברחבי המלון. אין לו מושג מה קרה באותם ימים ולאן נעלמו כל שאר אורחי ועובדי המקום, ובפניו עומדת האפשרות לברוח החוצה אל חייו או להישאר במלון עד שזה "יבלע" ויספוג אותו לתוכו לנצח, בדיוק כמו שקרה כנראה לרותם כמה שנים לפני כן.

גם בקליפים אחרים נראה שבית המלון משמש בעיקר מקום של בדידות ובריחה מהמציאות ואנחנו כאן בכדי להזכר בכמה מהם.

חלומה של כל להקה צעירה הוא לצאת לסיבוב הופעות חובק עולם, אבל להקות שכבר הגיעו למעמד יודעות לספר לנו על שעמום, מונוטוניות, געגועים לבית קבוע ואיבוד קשר לזמן ולמקום כשהם מוצאים עצמם מתעוררים בכל יום במלון שונה שממוקם בעיר שונה ועם אזור זמן שונה.

להקת סופרגראס הצטיינה בתיאור הסיטואציה בשירם "Moving" משנת 1999, והקליפ הנלווה מצליח גם הוא לקלוע בול. הקליפ, שבויים על ידי ניק גורדון, מתאר ויזואלית בדיוק את מה שהשיר מדבר עליו. תשכחו מהמעריצות הלהוטות, שורות הקוק, בקבוקי השמפניה והרס חדרי המלון שבחלומות של כולנו, כי כאן הסיפור הוא על השעמום שנשאר אחרי שכל זה נמאס וכל מה שנשאר זו להקה שהחלום הרטוב שלה להופיע כל ערב לפני אלפי אנשים הפך כבר לעבודה כמו כל עבודה

אחרת.

בקליפ אנחנו רואים את חברי הלהקה ביותר מדי חדרי מלון שנראים תמיד אותו דבר עם המון בדידות ושלל מפתחות שמשמשים דימוי נהדר לתנועה הבלתי פוסקת ממקום למקום. מפתחות מסמלים בעלות ובית, אבל כאן הם מייצגים בעלות זמנית וארעית לחדרים שחסרים בהם חום ומאפיינים אישיים. לדעתי, מדובר באחד הקליפים הטובים ביותר המנסים לתאר את הצד הפחות נוצץ של חיי הרוקנ'רול.

בניגוד ללהקות רוק או אנשי עסקים שמוצאים את עצמם בבתי מלון בגלל עבודה, רוב בני האדם מגיעים לשם במהלך חופשה. בשביל אותם אנשים, המלון הוא מקום מצוין לבריחה מהמציאות אל מחוזות הדמיון. הכל תמיד כל-כך נקי, במזוודה ארוזים מיטב המלבושים מהבית וכל אורח יכול להיות מי שהוא יבחר להציג את עצמו.

לבמאי ספייק ג'ונז יש היסטוריה בלקיחת דמויות מוכרות והצגתן בווידאו-קליפים באור לא מוכר, ולכן היה לו קשה להתאפק והוא פנה לשחקן הקולנוע כריסטופר ווקן, שמוכר בשל המבט הרצחני שבעיניו, לאחר שזה סיפר בריאיון שבנעוריו היה רקדן סווינג מצטיין. לג'ונז לא היה קל לשכנע את ווקן להשתתף בקליפ מכיוון שהוא טען שבגיל 58 קשה לו לזכור את הריקודים שעשה בגיל 17. בנוסף, הוא פחד שהקליפ יגרום למעריצים ללעוג לו אחרי שיראו את הפסיכופט האהוב עליהם מפזז באושר. עם זאת, לבסוף ההצעה בכל זאת קסמה לו כי עניין אותו לגלות אם נשאר עוד מעט קצב בעצמותיו המזדקנות.

הקליפ צולם בבית מלון בלוס אנג'לס במהלך יום צילומים אחד, וההפקה נתקלה בקשיים ליצור סיטואציה שתראה כאילו המקום שומם מאורחים. העלילה מתארת פנטזיה של אדם מבוגר שיושב משועמם על מזוודותיו בלובי עד שהצלילים של פטבוי סלים משתלטים על גופו במחול סוער. ווקן מצליח להוכיח שאם לא היה בוחר להיות שחקן, הוא בהחלט יכול היה למצוא לעצמו קריירה כרקדן מקצועי.

ווקן סיפר כי הפקת הקליפ הייתה אחת הקשות שלקח בהן חלק, והוא סיים אותה עם כאבים ושרירים תפוסים, שליוו אותו הרבה אחרי סיום הצילומים. אגב, תוכלו לראות בקליפ גם את נורמן קוק, הלא הוא פטבוי סלים בעצמו, בדמות ציור שמן ענק שלו שתלוי בקומת בקומת המעלית.

בשנת 2000 הוציא סולן הוורב, ריצ'רד אשקרופט את שיר הסולו הראשון שלו. הבמאי ג'ונתן גלזר בחר להשתמש בשיר רק כרקע לסיפור אותו בחר לספר, ולא התבייש לרמוס בדרך את הרצף ואת הסאונד של השיר עצמו.

בקליפ אנחנו פוגשים את אשקרופט, שמתארח בחדר מלון מפואר בסגנון אינדיאני, בדיוק אחרי שהוא יצא מהמקלחת. השיר שאנחנו שומעים בקליפ בעצם נוגן ממערכת שבחדר המלון והסאונד הוקלט בחלל החדר ולא הודבק לאחר הצילומים כפי שנהוג בווידאו-קליפים.

כך אנחנו יכולים לשמוע את השיר באיכות ובטיב בהתאם למקום ההתרחשות בחדר, בעוד שאשקרופט מתהלך בחדר, אוכל ושר לעצמו את המילים, ואנו זוכים לשמוע שני ריצ'רדים שרים ביחד כמו גם את כל שאר הצלילים והרעשים שהוא יוצר, גם אם זה אומר שהוא בוחר להפסיק את המוזיקה למספר רגעים כדי ללכת לעשות את צרכיו.

גם כאן חדר המלון מצליח לבטא את הצד המלנכולי שמקומות כאלה טומנים בחובם כאשר הזמר ששר שיר שמוקדש לאוהבים מוצא את עצמו בפועל בחדר מפואר ויוקרתי כשהוא בודד ומנותק מהעולם שבחוץ.

בשנת 2008 הוציא רפי אדר אלבום יפהפה בשם "מזייף כמו כולם", בו הוא מבצע שירים מתורגמים של המשורר האיטלקי פאולו קונטה. אדר ידוע היום בעיקר כמסעדן, אבל שמו וקולו מוכרים ללא מעט אנשים משנות ה-70 כשהיה קולנוען וזמר מצטיין.

השיר הבולט מהאלבום הוא "יריב אימונים", ואני שמח שאת הקליפ, שבוים על ידי נמרוד שרגאי וניר נחום, בחרו למקם בבית מלון ולו רק כדי שתוכלו גם אתם להחשף במעמד זה לאותם צלילים.

השיר הוא דואט של אדר עם חבר נקמת הטרקטור אבי בללי, ואת סיפורו של המתאגרף ויריב האימונים שלו העתיקו כאן ליריבות בין השניים על לבה בחורה בלוקיישן של מלון תל-אביבי, שמצליח לתת לשיר את האווירה המיוחדת שכל-כך מגיעה לו.

הזמרת סיון שביט פרצה לחיינו בשנת 1996 עם האלבום והשיר "הכחול האפור הזה", שמספר על הפער והריחוק במערכת יחסים בין שני אנשים שונים מאוד, שמיוצג בקליפ על ידי זוג שכלוא בבית במהלך סופת גשמים.

שביט משכילה להביט על הסיטואציה ממרחק ולתאר אותה בצורה ספרותית ומדויקת שכל-כך חסרה במוזיקה הישראלית, בדיוק כמו שעשתה גם בשיר "נשקי אותי" מאותו אלבום.

בקליפ, שבוים על ידי הצלמת המבריקה תמר קרוון, רואים את שביט לבדה במלון, והוא צולם בפילם שחור-לבן ומביא אווירה ואסתטיקה שמזכירים מאוד את הסרט "אבודים בטוקיו" של סופיה קופולה שעוסק באותו נושא בדיוק, ויצא כמה שנים לאחר מכן.

מכירים עוד קליפים שמתרחשים בבתי מלון והושמטו בצורה פושעת מהמדור? תנו קישור בטוקבק והצילו את כבודם. ראיתם קליפ מדהים ואתם לא יכולים לשמור אותו לעצמכם ? כתבו לי למייל שמופיע למעלה

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

רואה בקליפים

נועם ורדי אוהב קליפים, מביים קליפים ומסוגל לנתח כל סיטואציה בחיים בעזרת קליפים. עכשיו הוא עושה את זה פה. אגב, אתם יכולים להתרשם מהקליפים שלו כאן:
לעמוד הקליפים של נועם ורדי

לכל הכתבות של רואה בקליפים