דג הזהב
"מחוץ למים" הבריטי מצטיין בעוצמה ובמטרה ממוקדת, בצלם מצוין, ובעיקר - בשחקנית נטולת ניסיון, המגישה הופעה סנסציונית
והנה צצו באחרונה כמה שמות טריים, שאמורים להבטיח את רציפותה של האיכות הפילמאית בלונדון ובסביבתה. שיין מדוז ("בנעלי המת"), לין ראמזי ("לוכד עכברים"), אנטון קורבין ("קונטרול"), סטיב מקווין ("רעב") ואנדראה ארנולד, הם בין הפיגורות הבולטות שבחמש השנים האחרונות הציבו עצמן בעמדות זינוק אל הפסגה.
ארנולד, שלפני שנתיים חגגה את "דרך אדומה" - סרטה הארוך הראשון (והיא אז כבר בת 46 שנים), שבה השבוע אל אולמות ההקרנה בארץ עם "מחוץ למים". כמו "דרך אדומה" המחוספס וטורד השלווה, גם "מחוץ למים" זכה בפסטיבל קאן האחרון בפרס חבר השופטים (הפרס השלישי בחשיבותו), שסייע רבות לחשיפתו המהירה של הסרט ברחבי אירופה ובארה"ב.
דומה שהדברים אצל ארנולד הולכים קצת הפוך. לא זו בלבד שהיא הצטרפה אל העשייה הקולנועית בגיל מבוגר יחסית, אלא שסדר ההתפתחות האמנותית שלה השתבש משהו. ב"דרך אדומה" היא חשפה תמונת עולם בוגרת, שמתמקדת באישה הצולחת תהליך של הענשה עצמית מכאיבה.
לעומת זאת, "מחוץ למים" הוא סרט חניכה קלאסי, שבו במאים שעדיין לא עמדו מאחורי מצלמה, פורקים את זיכרונות ההתבגרות שלהם וגומרים חשבון עם עברם. ארנולד התעסקה קודם בבעיות זהות המשיקות לגילה הכרונולוגי, ורק אז התפנתה לנבור בשנות הילדות.
מיה היא נערה דפוקה, אבודה, בודדה. והיא בת 15. ג'ואן, אמא של מיה, לא ממש מבוגרת ממנה בהרבה, שכן היא הרתה אותה בגיל נעורים. והיא אלכוהוליסטית, בלי בן זוג קבוע, וגם בלי מזומנים.
לג'ואן (השחקנית המרשימה קירסטון וורינג) יש בת נוספת - טיילר הקטנה יותר והעירנית עד מאוד, שמצטיינת בעיקר במענה לשון מלוכלך. לילה אחד ג'ואן מספחת למיטתה את קונור, שמגיע משום מקום ומתנחל לו כבעל בית ותיק בדירת השיכון המשפחתית. ג'ואן, קונור וטיילר (הילדה רבקה גריפיתס) הם כאן רק בבחינת כלי ליווי בתזמורת שבה מיה מככבת סולו.
"מחוץ למים" הוא סוג של מעקב-מעבדה, שבו הבמאית ארנולד, שאף חיברה את התסריט, מעבירה את הנערה מתחת למיקרוסקופ חקרני, ומתעדת את תהליכי ההתפתחות האישית שלה, כאילו היא פרפר קצוץ כנף, שנידון להיפרד מפקעת הגולם שגוננה עליו כביכול.
הסצנות הפותחות את הסרט מיטיבות לתאר את מיה ואת הסובב אותה. היא נעה בחוסר סבלנות ברחובות עיר הפרוור הסמוכה למזרח לונדון שבה היא חיה, עד שהיא פוגשת קבוצת נערות בנות גילה. אלה עומדות באמצע הרחוב ומתרגלות בעצלתיים תנועות היפ-הופ.
צעקות, עלבונות ושריטות באף הן התוצאות המיידיות למפגש החתלתולות הזה, שממנו מגורשת מיה כאילו היא הברווזון המכוער. מהתגרה הילדותית הזאת ממשיכה מיה אל מגרש גרוטאות, שם ניצבת סוסה לבנה וכבולה, שניכר עליה כי בעליה מרעיבים אותה.
מיה - וזו כבר מטאפורה
העשור האחרון הפגיש את הקולנוע הבריטי עם סיטואציות דומות בכמה סרטים כמו שובר הקופות "בילי אליוט", "16 מתוק " של לואץ' או "זאת היא אנגליה" של מדוז. ההבדל הבסיסי בין סרטים אלה לבין עבודתה החדשה של ארנולד נעוץ אולי בעובדה שהפעם מדובר בסרט של אישה.
במילים אחרות: הגיבורים בשלושת הסרטים שאוזכרו כאן יצאו מהעלילה שלהם כשהם שואפים למנף שינוי בחייהם. מיה של ארנולד מצויה במצב "נשי" הרבה יותר, פאסיבי אולי, ורגע הסיום של עוללותיה ב"מחוץ למים" הוא רגע של המשך ושמירת רציפות, ולא רגע של שינוי ומהפכה בחיים.
יש פה הנצחה של תהליך השלמה עם גורל חברתי נתון, וארנולד אינה מהססת להצביע על האשם בכך. זהו קונור (השחקן המשובח מייקל פסבנדר), הגבר שנתקע לו באמצע הסצנה המשפחתית-נשית.
פתיין, רמאי, שרמנטי וסוג של קללת עולם המוטלת על נשים במצב פגיע. מיה, למשל, תזכור ממנו לא רק את רגע הבגידה בה, אלא גם את העובדה שהוא, כמה צפוי, ניצל אותה מינית. למען האמת, ניצל את ההזדמנות שבה אמא ג'ואן שקעה לתוך שינה אפופת אדי אלכוהול, כדי לשכב עם בתה הקטינה בספה המשפחתית הצמודה. לא סיטואציה חדשה במיוחד בסוג זה של סרטים, אך תמיד מכאיבה.
"מחוץ למים" אוחז בשני קלפים מנצחים, שהופכים למה שהוא באמת - סרט ממוקד מטרה, בעל עוצמה ושכנוע עצמי. האס הראשון הוא הצלם רובי ריאן, שכבר עבד עם ארנולד ב"דרך אדומה", ולפני חמש שנים אף צילם בעבורה את Wasp, שזיכה אותה אז בפרס האוסקר ההוליוודי לסרט קצר.
האופן העצבני, הסקרני, המחטט וחסר הסבלנות שבו ריאן אוחז במצלמת הכתף שלו ומתרוצץ עמה אחר מיה, הוא דוגמה מצוינת לאחדות של צורה, תוכן ואופי, המחברת בין עקרונותיו של סרט התעודה לבין ביצוע מצטיין של הוראות בימוי מדוקדקות.
מאפילה על כולם הנערה קטי ג'רוויס בדמותה של מיה. ג'רוויס מגישה הופעה סנסציונית ממש, המזכירה דמויות קולנועיות בלתי נשכחות כמו הילד ז'אן פייר לאו ב"400 המלקות " של פרנסואה טריפו או דיוויד ברדלי הקטן ב"קס" הנהדר של לואץ'.
ג'רוויס חסרת הניסיון הקולנועי או הבימתי, שהייתה בת 17 כשצולם "מחוץ למים", מגלמת ככל הנראה את עצמה, על מלוא קשת בעיות ההתבגרות האישיות שלה. שכן קשה להאמין שנערה כה צעירה תוכל להמריא לרמות גבוהות כל כך של טכניקת משחק והתכנסות לתוך דמות בדויה לגמרי.
ארנולד, בריאיון שפורסם לקראת בכורת הסרט בפסטיבל קאן, מספרת שהיא גילתה את ג'רוויס לגמרי במקרה, לאחר שנואשה כבר מאיתור נערה מתאימה. ארנולד ואנשי צוות הליהוק שלה ניצבו מותשים על רציף בתחנת הרכבת בעיירה טילבורי הסמוכה ללונדון, לאחר יום של מבחני בד.
הם צפו מרחוק בסצנת מריבה בין ג'רוויס שעמדה שם על הרציף לבין החבר שלה, שעמו ניהלה שיחה נרגזת. די היה במבט אחד או שניים, משחזרת ארנולד, כדי לחוש בבירור את הזעם האצור בנערת הרחוב הזאת. היא הימרה על האלמונית מרציף הרכבת, ובתמורה זכתה בתשואת ענק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם