ראשי » תרבות » תיאטרון ובמה » תיאטרון

כמעט מלאכית

אחרי שוויתרה על האפשרות להיות מאיה בוסקילה 2, מצאה את עצמה הילה זיתון משחקת לצד מלאכים בהצגת ילדים. "כנראה שזה הגורל שנועד לי", היא אומרת

הילה זיתון כמעט הייתה מאיה בוסקילה. היא מהממת ביופיה, זמרת וירטואוזית, ומיד אחרי שסיימה את בית צבי נתפסה על ידי אותו רוברטו, שהבטיח להוציא לה דיסק.

גם הוא ראה את הדמיון בינה לבוסקילה ואחרי ההצלחה ההיא, רצה, מן הסתם, לשחזרה. אלא שהתחילו בעיות. כמה סינגלים יצאו לרדיו, התקבלו בצורה סבירה בלבד, זיתון הרגישה שהיא מאבדת שליטה על התוצאה ושזה לא בדיוק החומרים שהיא רוצה לשיר, האנשים בסוכנות משכו לכיוון שלהם, הרדיו לכיוון שלו והעסק התפרק.

רק בשנה האחרונה, עם פריחתה של קבוצת הצעירים של תיאטרון בית ליסין, זיתון מתחילה שוב את הטיפוס חזרה למעלה עם תפקיד בהצגת הילדים החדשה של הקבוצה, "המלאך", על פי ספרו של אפרים סידון ובבימויה של ציפי פינס, מנכ"ל התיאטרון, שחזרה לביים.

"זו חוויה מרתקת להופיע בפני ילדים", היא אומרת. "אתה צריך לפרמט לעצמך את הראש לכך שאתה מופיע לילדים כי הדרך שמתקשרים איתם היא קצת שונה. זה בכלל לא קשור לזלזול באינטליגנציה שלהם או להתיילדות מכוונת. להפך.

בהרבה מקרים, ילדים הם הקהל הכי חד שיש, כי הם מאוד מעורבים רגשית בהצגה. אתה בטח מכיר את זה שהם צועקים לשחקן 'הוא מאחוריך' וכו'. אין להם פילטר של נימוס, אז אתה צריך להיות הכי חד ומרוכז".

המחזה מגולל את סיפורם של מלאכים שנמצאים על ענן בשמים ומחכים לתורם להיוולד, כלומר, להגיע לכדור הארץ על תקן תינוקות חדשים. ברגע מסוים, שני מלאכים, חברים טובים, מחליטים לא להיפרד, וכשאחד מהם נועד להיוולד, השני מחליט לברוח מגן עדן ולהגיע לכדור הארץ כמלאך.

שם הוא מגלה את הצדדים הפחות נעימים של בני האדם, וגם את החלקים החיוביים שבהם, כשנסיכה קרירה ומרושעת (זיתון) מתאהבת בו והופכת בזכותו למלכה טובה-ואז חוזר לגן עדן. יש בסיפור הזה אלמנטים אמיצים מאוד, יחסית להצגת ילדים.

הקשר שבין המלאכים יזכיר לכל מבוגר יחסי אהבה חד מיניים. המסקנה הדי פסימית של הסיפור היא שמלאכים לא נועדו לחיות בין בני אדם, והנסיכה, שלא התגברה על האהבה הנכזבת למלאך שלה, לא מתחתנת מחדש.

"רצינו לשנות, אבל בסוף החלטנו לשמור על נאמנות לספר של סידון ולמורכבות שלו - אפילו שהיא לא כזאת אופטימית, כי כאלה החיים", מספרת זיתון. "זה היה יותר חשוב, לדעתנו, מאשר להתחנף לילדים ולצייר להם איזו תמונה ורודה".

האמת היא שגם התמונה שלך הייתה יכולה להיות ורודה יותר. במקום לכבוש מצעדי פזמונים, את משחקת בהצגת ילדים.

"מה שקרה אצלי זה שהייתי חייבת להיות נאמנה לעצמי וכשראיתי שהדבר הזה שהיה עם רוברטו הולך למקומות שאני לא יכולה לחיות איתם, אז פשוט לא יכולתי לעשות את זה. זה פשוט לא נשמע טוב אם אתה משקר לעצמך. ברור שלפעמים יש לי מחשבות על מה שיכול היה להיות, אבל כנראה שזה הגורל שנועד לי: לעשות דברים בקצב שלי, ולאט".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...