לגעת בזוועות
עלילתו של הסרט "שכנים ורוצחים" על רצח יהודי בולחוב מתעתעת והזויה כפי שרק סיפורי שואה יכולים להיות. מי שיראה אותו יוכל לצרף פרצופים לשמות שעליהם יחשוב בצפירת הזיכרון הקרובה
כן, זה היה ממש לא מזמן, מעבר לפינה. אף על פי שאנחנו, כישראלים, חיים את היסטוריית השואה בעצם תקומתנו, קרבת הזמן לטירוף ולתופת לא מצליחים עדיין להתקבל על הדעת. ולכן הצליח סרטו המעולה של מנחם הדר "שכנים ורוצחים" על חורבן הקהילה בבולוחוב, שמ4,500- היהודים שלה נותרו רק ,48 לגעת בזוועות, לתהות בקול רם על יצרו הרע של האדם, ולא להבין איך מאותה משפחה קם מציל אחד שהחביא יהודים וסיכן את נפשו, ומנגד הלשין אחיו על מחבוא יהודים אחר בכפר, שהביא לגילוים ולרציחתם.
שלושה ספרים נכתבו על הטבח בבולוחוב. אחד מהם - "האבודים, שישה מתוך שישה מיליון", שנבחר לספר השנה על ידי ה"ניו יורק טיימס", נכתב על ידי הסופר האמריקאי דניאל מנדלסון שמתחקה אחרי דודו שמיל, אשר בתוך שבועיים חווה אובדן מוחלט של הציביליזציה שלו, מסתם דאגות שגרתיות על יוקר שכר הלימוד של בתו הבכורה, לחיסול פיזי שלו, של אשתו, בנותיו ושל הקהילה בה חי, ששגשגה 350 שנה.

יש לא מעט רגעי שיא בסרט הזה, כמו המפגש המקפיא של אחד השורדים הבודדים מבולוחוב, שלמה אדלר, עם גיסתו של השוטר האוקראיני מטובייצקי, אותו רב מרצחים שחיסל לבדו 390 מיהודי העיירה. אדלר אומר לה בתחילת המפגש שהגיס שלה היה איש רע. היא מביטה בו בתמיהה ועונה לו: "הוא היה איש נהדר". ואז אלדר מטיח בה את עובדות החיים ועובדות המתים, והיא - שלא ידעה או שעשתה את עצמה לא יודעת - מביטה בו בדממה, ולאחר רגע של הלם מנסה לנהל קרב מאסף אבוד נוכח העובדות בשטח.
עלילתו של הסרט מתעתעת והזויה כפי שרק סיפורי שואה יכולים לייצר.
אותה תהייה לגבי יצרו של אדם מעלה הסופר מנדלסון כשהוא עומד על הרציף ברכבת התחתית בניו יורק. הוא מציץ באדם שעומד לצדו ושואל את עצמו אם מדובר ברוצח שמסוגל לרצוח ילד - או שזה אדם שיסכן את חייו כדי להציל את שכנו. מי שיראה הערב את הסרט יוכל לצרף פרצופים לשמות שעליהם יחשוב בצפירת הזיכרון הקרובה. לא להחמיץ.
"שכנים ורוצחים", מבט שני, ערוץ ,1 הערב ב21.30-







נא להמתין לטעינת התגובות






