ראשי » תרבות » תיאטרון ובמה » תיאטרון

חותכים בבשר החי: ביקורת על "תפרים"

את ההצגה "תפרים", שמוצגת בתיאטרון חיפה בכיכובם של טלי שרון ואסף סלומון, מצילים רק השחקנים. ההצגה מנסה ליצור פרובוקציה בכוח, אבל הנוכחות והרגישות של השניים מחפה על החסרונות. ביקורת

  בקורס חובשים מלמדים אותך שלעור יש שלוש שכבות. עילית העור, העור ותת העור. כאשר מורחים למשל קרם יוקרתי רובו נספג בשערות, בלכלוך ובתאים המתים שעל העור. רק אם מקרצפים את העור היטב ומורחים כמות נדיבה, קמצוץ מהקרם יגיע לשכבת הביניים. אבל הסיכוי להגיע לשכבה  התחתונה ובאמת לשנות משהו, היא כמעט בלתי אפשרית.

אנתוני נילסון הסקוטי שכתב את ההצגה "תפרים" בגיל 35 רצה לחדור אל מתחת לעור ולנגוע בעצבים החשופים של הצופים. אבל כדי לעשות את זה הוא לא בחר להשתמש בקרם אלא בגרזן. הוא בחר בשפה אלימה, עם מילים בוטות ולא בחל גם באלימות פיזית המתרחשת על הבמה.

בנוסף לאלימות המילולית והפיזית יש גם דיבורים על סטיות מיניות שונות ומשונות, כולל אזכור קצת דוחה של זכר השואה. להצגה יש גם קושי מובנה – היא מדלגת בזמן, קדימה ואחורה, בצורה שמבלבלת חלק לא קטן מהצופים.תוסיפו לכך את העובדה שחלק מהצופים המבוגרים נראו בהלם מהאלימות שעל הבמה ותבינו מדוע חששתי שהניסיון שלי כחובש יבוא לידי ביטוי, אם אחד מאותם קשישים ילקה בליבו.

אבל למרות שלל מגרעותיה של ההצגה "תפרים" אותה מעלה תיאטרון חיפה, יש לה נקודה אריכמדית – מדובר בשני השחקנים המעולים והמוכשרים טלי שרון ואסף סולומון. שרון, בוגרת הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, הופיעה במספר הצגות (כוונות טובות, כל נדרי ועוד), אבל כמובן הפכה מוכרת בזכות הקולנוע ("מראית עין"), אבל בעיקר בגלל סדרות הטלוויזיה – "סרוגים" ו"מגדלים באוויר".

סולומון, מעט פחות מוכר למי שלא ממש מכורים לתיאטרון, אבל גם לו רזומה עשיר. לאחר שלמד בבית צבי השתתף במספר הצגות כגון הצודקים, עלילות הגבורה של דון קישוט וסנשו פנסה, אני ונפשי, גטו ועוד.

ניכר בשרון ובסולומון שהם לא רק יודעים לשחק אלא גם משחקים עם כל הלב והנשמה. כששרון היתה צריכה לסטור לפרטנר שלה במהלך ההצגה, היא עשתה

את זה בכל הכח (וגם התנצלה בפניו מאחורי הקלעים, לאחר ירידת המסך).

לדעתי הלא-מקצועית - שרון וסולומון הם הסיבה היחידה לראות את ההצגה הזו, שכל כולה פרובוקציה של מחזאי שבעזרת שימוש בכמה שיותר אלימות ומין קנה לא רק את תהילתו, אלא גם את פרס ההצגה הטובה ביותר בפסטיבל אדינבורו 2002 וגם את תואר הצגת השנה של תיאטרון ה"בוש" שבלונדון, ב-2004.

אשר לעלילה עצמה - ב"תפרים" יש זוג שלא מפסיק לריב, להתפייס ולהתווכח על השאלה האם הקשר ביניהם נגמר והאשה צריכה להפיל את עוברה או שעליהם לגדל את הילד ולהישאר ביחד.

מדי פעם הבמה מוחשכת והעלילה מזנקת שלוש שנים קדימה, כאשר הם מנהלים משחק תפקידים – הגבר הוא לקוח והאשה היא פרוצה. הם מקללים, מעליבים, מכים, מבטאים בקול את התשוקות הכמוסות ונוגעים ממש בנקודות הרגישות, המטורפות וההזויות שלכאורה קיימות ומודחקות בכל אחד.

בשיחה עם שרון וסולומון, לאחר ההצגה ה-17, שנערכה אמש, אמרה שרון ל-nrg מעריב: "זה אכן טקסט נורא קיצוני, אני לא יודעת אם הצלחנו, אבל צריך להיות ולשחק עד הסוף. זו בעצם ריצת ספרינט של שעה ולא יודעים מה יקרה, אם לדוגמה נשכח מילים, אבל אם הצגה מצליחה לרגש את הצופים - אני מאושרת. אני חושבת שבסך הכל מעבר למילים, מדובר על זוג  שמנסה בצורה כנה להלחם על האהבה שלו ולהגיע אחד לשני - בלי הצלחה".

סלומון מודה שבכל פעם הקהל מגיב אחרת על ההצגה. "בכל פעם אני לא ידוע איך זה יגמר", אומר סלומון, לדבריו יש את אלו שמוחאים כפיים בהתלהבות ויש את הצופים שפשוט קצת המומים בסיום ההצגה. אגב, הזוג המקסים שעומד מתחת למדרגות תיאטרון חיפה, עם שקית ובה בייגלה ובירה, הם לא צופים המומים, אלא ההורים החיפאים של סולומון, שיודעים כי כמה לגימות של וויסקי ג'יימסון מאחורי הקלעים, יחד עם שרון, אינם תחליף לאבות המזון (בייגלה ובירה כאמור לעיל).
  
"תפרים", תיאטרון חיפה, במאי: יונתן אסתרקין, שחקנים אסף סולומון וטלי שרון (המחליפה את ריקי בליך שבחופשת לידה)

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...