ההוא שם מאחורה
כשהוא נושק ל-70, רינגו סטאר מוציא את האלבום ה-15 שלו, מנסה להזכיר לעולם שהוא לא תמיד חי באחוזה מפוארת, ומודה בשקט שלא משנה מה הוא יעשה - תמיד ירצו רק לשמוע איך ג'ון לנון היה באמת
השבוע הם ייצאו לשלושה שבועות של קידום מכירות לתקליט הסולו ה-15 שלו, Y Not, אך למרות השנים ולמרות מספר האלבומים רינגו מסרב להפוך לענתיקה.
גזרתו הצמחונית חנוטה יפה בבגדיו השחורים, מהם מבצבצות בהתרסה נעלי הסניקרס הוורודות.
לשמחתם של ילדי הבייבי-בום המסרבים להשלים עם גילם, הוא נראה לכל היותר בשנות ה-50 לחייו, ועדיין שופע שנינויות חצופות רק מעט פחות מאלו של ג'ון לנון, שהיה אמור לחגוג 70 באוקטובר.
כשמקניטים אותו על מיעוט הטבעות שהוא עונד - רק שלושה חישוקים על אוזנו השמאלית וזוג טבעות דקות על האצבע ביד שמאל - הוא עונה, משועשע: "חשבתי שאם אני מדבר עם אדם שעדיין יש לו טייפ קסטות, אני יכול להשאיר את הטבעות בבית.
אני כבר לא עונד הרבה כמו בעבר. אני יכול לענוד כמה, אבל לא על כל האצבעות. את זה אני משאיר לסנופ ולחבר'ה האלה".
אבל דווקא שתי הטבעות הבודדות הללו מייצגות את לב הקיום שלו אחרי הביטלס: 29 שנות נישואים לדוגמנית ולשחקנית לשעבר ברברה באך, היום בת 62, שהייתה לצדו בעת מאבקו בהתמכרות בשנות ה-80.
"אחת הטבעות הייתה של סבא שלי", הוא מספר. "היא הייתה עצומה, אז חתכנו אותה לחצי- והחצי השני אצל ברברה. השנייה הייתה מעין טבעת אירוסים שברברה קנתה. אני אף פעם לא מוריד אותן".
הזוגיות הארוכה והמתוקשרת של רינגו ובאך מתחלקת בין בתים בלוס אנג'לס, באנגליה ובדרום צרפת. "זו פשוט ברכה שהיא מוכנה לסבול אותי", הוא מודה, בחיוך. "אני אוהב את האישה הזאת, היא אוהבת אותי. יש פחות ימים רעים מימים טובים, ואנחנו מסתדרים ממש טוב. אנחנו מבלים הרבה זמן יחד, זה הקטע".
Mystery of The Night, שיר האהבה שכתב רינגו עם ריצ'רד מרקס לאלבומו החדש, מכוון גם הוא בצורה ברורה לחצי השני שלו, אבל כמו שהוא נאלץ להודות: "הם כולם עליה, למעשה".
Y Not ממשיך את המסורת שהחלה באלבום הסולו הקודם של רינגו, Liverpool 8 משנת 2008, ולפיה נכלל בין השירים שיר אוטוביוגרפי אחד על חייו המוקדמים, לפני שהצטרף לביטלס.
הפעם מדובר ב"הצד האחר של ליברפול", המתאר את גדילתו במשפחה מהמעמד הבינוני-נמוך, ב"עיר קרה ולחה" שבה הדרך היחידה להצליח היא באמצעות "תופים, גיטרה ומגבר".
"זאת הייתה שכונה קשה ואלימה", מספר רינגו על אזור ה"דינגל" הידוע לשמצה, אך ממהר לרכך מעט את קביעתו. "אם בתור ילד היית נופל, כולם ברחוב הזה היו הופכים לאמא שלך ומטפלים בך", הוא מסביר.
"היום זה נשמע כמו פנטזיה, אבל הסיבה שכתבתי את השיר הזה היא שאנשים חושבים שנולדתי, הצטרפתי לביטלס ואז הלכתי לגור באחוזה". את הרושם הזה, מתברר, הוא מעדיף לתקן באמצעות שיר בעל שני בתים ולא בכתיבת אוטוביוגרפיה.
"אין לי כוונה לכתוב ספר אי פעם", הוא מבטל את ההצעה. "הנושא עולה מדי פעם, ואנשים מציעים לי הרבה כסף בשביל שאספר איך ג'ון לנון היה באמת. זה תמיד העניין. אני יכול לכתוב 12 כרכים על מה שהיה לפני שנכנסתי ללהקה, אבל הם רוצים לדעת רק על זה".
התסכול של המתופף נמשך אולי במהלך כל הקריירה שלו, אך לא העכיר את יחסיו עם החיפושית השנייה שנותרה בחיים, פול מקרטני בן ה-67. סר פול אפילו הוזמן לנגן באלבומו החדש, במהלך ההקלטות בלוס אנג'לס בשנה שעברה.
"הוא עדיין נגן הבס הטוב והמלודי ביותר שאי פעם היה", מודה רינגו. מקרטני סיפק את צלילי הבס ל-Peace Drum, שכולל התייחסות ל"מיטת השלום" של ג'ון לנון באמסטרדם ב-1969, ואף הציע במפתיע תוספת חביבה לסינגל Walk With
"היה לי רעיון קטן להרמוניה", סיפר מקרטני על ההקלטות. "אמרתי לרינגו 'אתה בטח לא תרצה את זה, אבל תן לי להשמיע לך את הרעיון שלי', והוא אהב את זה. מעולה לעבוד איתו, תמיד היה ותמיד יהיה".
גיטריסט אחר, אף הוא מפורסם, שחבר לרינגו באלבום ושופע מחמאות מקיר לקיר הוא חבר ה"איגלס" ג'ו וולש, ידידו של המתופף זה שנים ומ-2008 גם גיסו, לאחר שהתחתן עם אחותה של באך, מרג'ורי.
"כשאני מבולבל בעקבות משהו, אם מדובר ביחסים, או בחיים האישיים או בקריירה, אני בא אליו", מעיד וולש.
"אני יודע שהוא יגיד לי מה הוא חושב על הנושא בכנות רבה יותר מרוב האנשים, אמת ישירה. אני ממש מעריך את זה".
"המינוס הגדול ביותר בכך שג'ו וולש הוא גיסי הוא שאני צריך תמיד לשלם את החשבון".
אישיותו החביבה ורודפת השלום של מתופף הביטלס נשארה בעינה כאילו שנות ה-60 לא חלפו להן, ויש הטוענים כי היא זו שהפכה אותו לפופולרי גם בארצות הברית. אחרים מעדיפים לייחס זאת לקולו, לאחר שדיבב את "תומס הקטר" בתוכנית האנימציה הבריטית שריתקה מיליוני ילדים למסך מאז שנות ה-80.
"יש ברינגו איכות של אדם מן השורה, ותמיד הייתה", אומר המומחה לביטלס מרטין לואיס, שהיה המפיק והאסטרטג השיווקי בפרויקטים רבים של הביטלס, כולל בהקרנת Across The Universe לחלל על ידי נאס"א בשנת 2008.
"הוא היה ילד עני וחולני, אבל אין בו טיפת מרירות. יש לו אישיות ממגנטת, ואנשים רוצים לשהות במחיצתו. הכוכבים הגדולים שלקחו חלק באלבום מרגישים כמו משפחה, וזה מה שמסב לרינגו הנאה".
ובאמת, זו הרוח ששרתה בהקלטות של Y Not, פרויקט הסולו הראשון שבו רינגו משמש כמפיק ראשי, לאחר שעזב את צוות ההפקה הישן שלו.
"זה היה התקליט המהנה ביותר שעשיתי בחיי", אומר המפיק והטכנאי הוותיק ברוס שוגר, שנתן סיוע טכני וניגן לצד אורחים כמו דייב סטיוארט, בן הארפר, אדגר ווינטר, ג'ו סטון, גארי רייט, סטיב דודאס, דון ווז ובנמונט טנץ'.
"לא הייתה דרמה, מתח, ולא הכנסנו לזה את האגו. נראה שזה פשוט התחבר".
הארפר , שלהקתו Relentless 7 תלווה את רינגו בסיבוב ההופעות, מחמיא גם הוא לכישוריו הטכניים.
"רינגו קבע קצב מהיר ומלהיב", הוא אומר. "היה מאוד ברור מה הסאונד ומהן התחושות שהוא רצה להעביר". הגיס וולש מוסיף שחלק מהקסם הוא היעדר הלחץ.
"הביטחון שלו בשירה הוא גדול מאוד, והתיפוף שלו טוב כתמיד", הוא קובע. "הוא מטרונום אנושי שמנגן את המקצבים שכולנו מכירים ואוהבים, ומתבגר בחינניות רבה".
המחמאות הללו מגיעות על אף שרינגו אינו מתאמן כלל, ונותח לפני ארבע שנים כדי להסיר חסימות בשתי הכתפיים.
"תסמונת התיפוף החוזר", הוא מתבדח, אך רק למחצה. "מעולם לא התאמנתי כי אין שום הנאה בלשבת ולהכות בתופים.
אני זקוק למלודיה. אני צריך להקפיץ נגן בס, גיטריסט, פסנתרן. אני אוהב כשיש אנשים נוספים בחדר. צריך להרגיש את התחושות האחד של השני, ואת זה לא ניתן לקבל באולפן ".
כשהוא לא מקליט אלבומים או נמצא בסיבוב הופעות, רינגו זקוק לאפיקים אחרים שבהם יוכל לבטא את היצר האמנותי שלו. בשנות ה-70 זה היה משחק, היום זו אמנות.
"אני תמיד מצייר", הוא אומר. "אני גם אוהב צילום. זה קל, לצלם. אבל אם אני צריך לבחור, אני בוחר במוזיקה. אני אוהב מוזיקה, ואני אוהב לנגן".
אלא שבסופו של הריאיון, גם הוא מוכן להודות כי העבר שלו בביטלס יאפיל תמיד על עבודות הסולו שלו, על אף שמבין הארבעה קריירת היחיד שלו זכתה להתחלה המהירה והמוצלחת ביותר.
"לנסות להגיד 'אני עושה את זה עכשיו וזו עבודה קשה' יהיה מיותר כי לאנשים תמיד יהיה הידע המוקדם עליי. לא מזמן ירדתי במעלית עם אישה שראתה אותי ואמרה:'אוי, אני חייבת לספר לאמא שלי'. זה חלק מהחיים עכשיו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם