עופו לראות: ביקורת על האופרה "לעוף מכאן"

שני המבקרים שלנו צפו ב"לעוף מכאן" מזוויות שונות, אבל שניהם מסכימים ששיאה הוא שיר הערש

אליקים ירון ואורה בינור | 14/1/2010 13:40

אליקים: האופרה "לעוף מכאן" היא עיבוד פיוטי שעשתה נאווה סמל לספרה, שנועד לקוראים צעירים. משהו מהכוונה המקורית נותר, בחן הנאיבי ובמציאות שסביב מפגש עולם הילדות עם הסביבה הבוגרת. עם זאת, בכוונה להציג את המפגש הזה על רקע שואת יהודי תוניס, נראה שההיבט הזה נותר בספר המקורי (וגם בתוכנייה), בעוד שבהצגה מהותו טושטשה ובכך ניטלו מהעלילה בהירותה והגיונה. התקשיתי להבין מניין או לאן רוצים לעוף.

לעוף מכאן, מתוך האופרה

יופייה של ההצגה הוא בעיצוב הבמה - עיצוב מלא דמיון וניחוח של ילדות, שעיקרו הוא שילוב יסודות של תיאטרון צלליות מרהיב. הוא נוצר תוך כדי שיתוף פעולה פורה בין המעצבת ענת שטרנשוס, התאורנית קרן גרנק ומעצב הצלליות שמואל שוחט. ואולם, דווקא בנקודה זו נראה שבימויה של יעל רונן לא ממש הצליח לגבש - מן ההיבט של אחדות הסגנון - בין הצלליות והשחקנים-זמרים החיים.
הפיצוי על כך הוא במבצעים, בעיקר עינת ארו? נשטיין, והטנור גבי שדה בתפקידו המקסים כסנדלר המסתורי. והיה גם שיר ערש מופלא שהביא את ההצגה כולה לשיאה הבימתי והמוזיקלי.

אורה: "לעוף מכאן" מבוססת על חיבור משותף נוסף של הסופרת נאוה סמל והמלחינה אלה מילך?שריף. האתגר שניצב בפני שריף היה למזג את המוזיקה המזרחית של האי ג'רבה - משם הגיע לארץ הסנדלר מוריס חביבאל, לאחר שטעם מרורים מהכיבוש הנאצי בשנת 1942 - עם ביטויים אופראיים אופייניים, שחלקם מזכירים את המו? זיקה האמנותית בראשיתה בארץ.

הרעיונות התזמוריים של שריף מאפשרים לזמרים לשיר בעברית גם אם לפעמים החיבור לא ממש קל או טבעי. את המוזיקה מפיקים נגנים מסינפונייטה באר שבע שלובשים חאקי וכובעי טמבל, וגם המנצח דורון סלומון לבוש בחאקי ועושה כאן עבודה מסורה. היו חסרים איזה קטע או שניים שבהם המוזיקה "תירגע" מעט, ותהיה פואטית יותר ואינ? טנסיבית פחות.

בעצם, גם זה היה, בביצוע שיר הערש המקסים על ידי הנערה היתומה הדרה (עינת ארונשטיין) ואביה האדיש אלי גורנשטיין. בעיניי זה היה רגע השיא של היצירה, אבל אהבתי את הופעתם של כל הזמרים-ובמיוחד את זו של גבי שדה, בעל הנוכחות החמה והחופשייה.

הצרימה היחידה שקצת מקלקלת את הרצף המוזיקלי היא תמונת החתונה המזרחית שנראית ונשמעת וולגרית, וחבל. מצד שני, היו בקהל אנשים שנהנו מהתמימות וחשבו שזה מתאים לנוער - וגם זה נכון.