ראשי » תרבות » טלוויזיהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

זה הסתיו

אחרי שנים של בדידות קשה ונידוי חברתי, סתיו וקנין הפכה לסלב. היא יצאה מבית "האח הגדול" וגילתה שפתאום השכנות מחייכות אליה וגברים מחזרים אחריה. עכשיו היא נזכרת בלילות בגן החשמל, בהורמונים שרכשה בשוק השחור ובעיקר בכל אלו שהפכו אותה לקרקס. פעם גבר, תמיד אישה

מספר ימים לאחר הדחתה מבית "האח הגדול", נתקלה סתיו וקנין בחדר המדרגות בשכנה המתגוררת בקומה מעליה. "את מ'האח הגדול'? מה את עושה כאן?", שאלה השכנה. "אני גרה כאן כבר שמונה שנים", ענתה וקנין, 25, שעד לאחרונה נהגה לחצות את הדרך מדלת ביתה לתחנת האוטובוס לתל אביב כמו רוח רפאים. "מאז שחזרתי, התגובות מדהימות: ילדים מבקשים להצטלם איתי, השכנים מפרגנים", היא אומרת. "היו ימים שניצלתי את החושך. לא הייתי מדליקה את האור במדרגות". תקופה ארוכה בה הסתתרה מעינה הבוחנת של החברה, שביקרה ושפטה אותה רק על שום רצונה להשתחרר מהגוף הגברי עימו נולדה ולהפוך לאישה-הגיעה בימים אלה לסיומה. פעם גבר, תמיד אישה.

"לפני התוכנית הייתי תקועה בבית", נזכרת וקנין ומציתה סיגריה, ישובה על סף חלון המרפסת. זה המקום שלה: עם הסיגריות, הנוף הירוק שטבול בפיח והמבט המשתוקק ליחס חם. "הייתי מאוד סגורה, והאמנתי שהתוכנית זו הזדמנות ראשונה להתמודד עם החברה שבחוץ", היא אומרת, "עמדתי בהרבה מצבים שלא קיבלו אותי בזרועות פתוחות. רציתי, אבל החברה לא רצתה - מה שגרם לי להסתתר.

"היום המרגש ביותר בחיי היה כשיצאתי מהבית כמו בחורה וחזרתי כמו בחורה - ושום דבר לא קרה. אני זוכרת שלבשתי סריג שחור וג'ינס, עשיתי פן בשיער והתאפרתי קלות. הכי קז'ואל. ופתאום אנשים לא מסתכלים מוזר, ונהג האוטובוס אומר לי: 'כן גברת'. פתאום החיים נראו לי מאושרים וכיפיים. הצלחתי לעבור 'כמו אישה'. אבל לא מזמן הייתי במועדון ומישהו התחיל איתי. באיזשהו שלב חברים שלו קלטו עליי וצרחו לו: 'זה גבר, זה גבר'. הם הפכו אותי - אין לי מילה אחרת לתאר את זה - לקרקס".

וקנין החליפה כלא אחד באחר, רק שהפעם הקיפה את עצמה בעשרות מצלמות שתיעדו כל ג'סטה וחיוך שלה. חודש שלם התגוררה בין כותלי בית "האח הגדול", תקופה בלתי נסבלת לדבריה, בה נאלצה להתמודד עם צביעות ודו-פרצופיות של שאר הדיירים. מבחוץ היא הואשמה באנמיות ונחרתה כאחת הדמויות המשעממות בתוכנית. כולם ציפו מהטרנסקסואלית הצעירה למלא את המשבצת הצבעונית ולהרים את הגג, או לפחות להוריד להנחתה למעיין חודדה.

בפועל, חודדה הפכה לאייקון טראש במועדוני גייז, ווקנין לסמל לקוקטיות נשית. תוכניות בוקר ופורומים באינטרנט עסקו בתרומתה לקהילה הטרנסג'נדרית בישראל, והזכירו אותה בנשימה אחת עם טרנסקסואליות ידועות כמו דנה אינטרנשיונל ונורה גרינברג. "הופתעתי לטובה מהיחס מחוץ לבית",  אומרת וקנין. "הפכתי מבחורה אלמונית משולי החברה, לדמות שמדברים עליה. אני מייצגת את עצמי ולא את הקהילה הטרנסקסואלית, אבל לא ניתן להתעלם מהעובדה שרואים אותי כדמות מייצגת".

היא נולדה וגדלה בראשון לציון כלירון וקנין, בן זקונים בין שלושה ילדים, עם עולם פנימי עשיר בדמיון ובפחדים. "כבר בגיל שלוש", היא מספרת, "ידעתי שאני רוצה להיות אישה, ידעתי שאני שונה חברתית ושאני לכודה בגוף שהוא לא שלי. זו הרגשה וידיעה פנימית שאתה שונה. אני זוכרת שבכיתה ג' לקחתי מאימא שלי אודם סגול, כי רציתי לראות איך זה ייראה עליי. מצד שני, מאוד פחדתי מעצמי ומגיל צעיר העדפתי להישאר בבית, לבד בחדר. שם יכולתי לשקוע במחשבות בלי שאף אחד יבקר אותי. זו הייתה תקופה ארוכה של בדידות. לא היו לי חברים. אני זוכרת שבכיתה ד' אפילו כתבתי לעיתון בית ספר ול'מעריב לנוער' בעילום שם, מכתבים על הבדידות שלי".

בניסיון להילחם במחשבות שהציפו אותה, היא נרשמה בגיל 15 ללימודי אלקטרוניקה בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה. המשמעת הצבאית, המדים והחברה הגברית, האמינה וקנין, ישקיטו את היצר הנשי. "בטכני, השונות שלי הייתה הרבה יותר בולטת. הדיבור הנשי שלי, ההתנהגות העדינה. כולם שם היו גברים ומצאתי את עצמי מאוד בודדה. אבל זו היתה בדידות בונה, כי בזמן הפנוי התעסקתי בשאלות רבות שהדחקתי ולאט לאט הסרתי עוד אבן ועוד אבן מהחומה שיצרתי לעצמי. חסמתי את עצמי מעצמי, לא מאף אחד אחר".

לאחר שנתיים בטכני שבה לראשון לציון, שם התגוררה עם אחותה הגדולה. הוריה התגרשו אז ואימה עברה לגור עם בעלה ברמלה, בעוד שאביה חזר לבית אמו. וקנין עזבה את הלימודים והחלה מסתובבת עם הומואים צעירים בברים ובמועדונים של תל אביב.

"ברגע שאתה מבין משהו עוצמתי על עצמך - אין לך ראש ללימודים", היא מסבירה. במקביל החלה בשינוי פיזי. היא התחילה להתאפר, לעבור לבגדים צמודים ולאמץ גינונים נשיים - שלב ראשון במסעה להפוך לאישה, תהליך ארוך וכואב שנמשך כמעט שבע שנים. "זה קשה לצאת כל יום לרחוב ולקבל אינסוף דחיות, השפלות והצבעות", היא משחזרת את התקופה האנדרוגינית שלה, בשלבי המעבר בין גבר לאישה. "אנשים צוחקים עליך ברחוב, מצביעים עליך. לא קיבלו אותי לאף עבודה. הרגשתי דחויה".

זו גם הסיבה שהרבה טרנסקסואליות יורדות לזנות?
"ברור. זו לא שאלה בכלל. הן נאלצו להגיע למצב הזה, כי לא מקבלים אותן לשום עבודה וגם המשפחה לא תמיד תומכת. אז מה, שתגור ברחוב? אין לי שום טענה לבנות שעובדות בזנות. אני מבינה את הקושי, אבל לא מצדיקה, כי הרבה בנות יכולות למצוא עבודה אחרי שהן עושות ניתוח לשינוי מין. הבעיה שיש הרבה בנות שהתרגלו לחיים האלה והן לא רוצות להתמודד עם שום דבר אחר. אני מאשימה את החברה שגרמה להן לרדת לזנות. מעולם לא עבדתי בזנות, אבל כמעט הגעתי למקום הזה. אני זוכרת לילות שלא היה לי עם מי לדבר והייתי הולכת להסתובב בגן החשמל, כי רק שם היו לי חברים. והדברים האלה נכפו עליי. אין ספק שאתה יוצא מזה פצוע".

וקנין, אז בת 19, ניסתה את מזלה בלימודי איפור אצל ירין שחף, אבל לא מצאה עבודה כמאפרת. היא נכנסה לדיכאון ארוך ולא עשתה דבר עם עצמה, עד שאמה החליטה להעיף אותה מהבית. שבוע וחצי עם שמיכה על הטיילת בתל אביב, ושלושה חודשים ב'בית דרור' (מקלט לבני נוער הומואים, לסביות וטרנסג'נדר) היו תקופות שהדחיקה. ובכל זאת, שם גם זכתה לראשונה בתמיכה. שכנה שניהלה את סניף 'קפה ג'ו' ברחוב החשמונאים בתל אביב, סידרה לה עבודה במטבח. תוך שנה התקדמה וקנין לתפקיד מנהלת המטבח.

 
במקביל, חזרה לבית אימה ברמלה והמשיכה ליטול הורמונים, אותם רכשה בשוק השחור תמורת 500 שקל לשתי חבילות כדורים: האחת ליצירת הורמון נשי, השנייה לעצירת הטסטוסטרון. "אני לא בעד לקנות הורמונים 'שחור', אבל לא הייתה לי עזרה. ובגיל הזה כל יום פועל נגדך, כי הגוף מייצר כל הזמן טסטוסטרון. לא היו לי 500 שקל לחודש, אז הייתי מחלקת את זה לשלושה חודשים. יום כן, שבוע לא. אבל זה גם היה משהו, לפחות לשקט הנפשי שלי".

הטיפול ההורמונלי הפך לעקבי רק כשהחלה את תהליך שינוי המין בבית החולים תל השומר. זהו תהליך ארוך ומייגע, אך בניגוד לניתוחים בחו"ל שעולים כ-20 אלף דולר בממוצע, נעשה חינם על ידי קופת החולים. לפני כשנתיים עברה את הניתוח לשינוי מין וביולי האחרון עברה השתלת סיליקון בחזה, זאת בנוסף לטיפולי לייזר להסרת שיער, ניתוחי פנים ועוד.

"לקהל הרחב אין ידע מה אנחנו עוברות בניתוח כזה", מסבירה וקנין. "לפעמים אני מקבלת משפטים כמו 'הניתוח יצא לך יפה' או שואלים אותי אם השתילו לי דגדגן. בניתוח עצמו יוצרים מאיבר המין הגברי פות נשי, ונשמרים העצבים לגירוי. אבל הניתוח לא משנה כלום בפנים או בגוף. הזקן לא ייעלם אם תעשה ניתוח אף או לסת. מצדי שלא יבינו, רק שיקבלו את זה כמו שצריך".

לפני הניתוח הקפיאה זרע, למקרה שתרצה בעתיד להביא ילד באמצעות אם פונדקאית. עד אז היא צריכה להתמודד עם מערכות יחסים סבוכות, שלרוב מסתיימות כשהיא חושפת את עברה. "ברוב המקרים, הם קמים והולכים", היא מספרת. "מעולם לא היו לי הצעות רומנטיות כל כך כנות כמו שאני מקבלת בשבוע וחצי מאז עזבתי את התוכנית. זו פעם ראשונה שיש לי מחזרים שיודעים עליי, ויותר מאחד. זה כיף, כי אתה יודע שזה כן. אני לא צריכה להתמודד עם הסתרה.

"לפני חצי שנה היה לי בן זוג למשך ארבעה חודשים. אבל הוא קלט שהוא לא יכול להתמודד עם זה מול חברים שלו או משפחה. אם הוא רוצה לפתח מערכת יחסים כנה ואוהבת, הוא רוצה להביא את הבחורה הביתה. כל שקר שאתה מסתיר-מתגלה בסוף. היום, לצאת איתי לדייט, או להסתובב איתי ברחוב - זו כבר התמודדות. אם הייתי בחורה גנטית, אני בטוחה שזה היה אחרת".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...