קו המשווה: אנס כבד
האוננות לתוך כבד וניסיון האונס מונעים את פרס נובל מפיליפ רות, וגם: חוברת נפלאה של "עמדה" מוקדשת כולה לשירתה הנדירה של דליה הרץ
- ביג בן: מישהו ב"האח הגדול" דואג לנוכחות הומואית בבית
מה שבטוח הוא שרומן המין הווידויי, הפרוע, השערורייתי, היהודי-אמריקני מאוד, לא התיישן בכלל, והוא נקרא עדיין בקלילות מוחלטת, על כל סיפורי האוננויות האינסופיות של גיבורו, שורת זיוני השיקסות האמריקניות וגילויי האימפוטנטיות המאוחרים (ודווקא עם קצינה ישראלית וג'דאית ישראלית אחרת בביקור בארץ).
עם כל הגועל המבדר, אונס כבד העוף (או הבקר) הוא לפחות לא פלילי. לעומת זאת, ההסתערות האלימה של אלכס פורטנוי בביקורו בארץ על קיבוצניקית שסירבה לשכב איתו, היא בוודאי ניסיון אונס חמור לכל דבר, גם אם הבחורה הגדולה התגוננה לא רע בכלל ("אבל איזו מלחמה היא השיבה, זונת החוות הגדולה הזאת!"). העובדה שפיליפ רות, מועמד סדרתי, לא זכה בפרס נובל, מוסברת בוודאי גם על רקע הסטיות וההפללות של גיבורו. ועדת נובל מעדיפה אותם הרבה יותר מוסריים או לפחות הרבה יותר ספרותיים וצבועים.
לצדק מאוחר, כשהוא נעשה, יש קול של נפץ מתוק. זה הקול שנשמע מתוך החוברת הנפלאה באמת של "עמדה" (בעריכת אריק א. , הוצאת כרמל), המוקדשת כולה לשירתה של דליה הרץ. אינני זוכר מתי נעשה אצלנו מעשה גילוי שירי נלהב כל כך, הקובע בין השאר, כפי שנאמר בהקדמה, כי "שירתה של דליה הרץ היא השירה הישראלית המקורית והמתקדמת ביותר שנכתבה כאן למן קום המדינה". לא פחות.
אפשר אולי לחלוק על הקביעה הקיצונית הזאת - כי הרי היו ויש בשירה הישראלית עוד כמה דמויות מזהירות, כמו דוד אבידן ויונה וולך, שלא לדבר על משורר שהתחיל הרבה לפני קום המדינה, אלתרמן הגאוני - אבל אי אפשר לחלוק על עוצמת מעשה האהבה הגדול שנעשה כאן למשוררת שאף פעם לא קודמה על ידי חבורה כלשהי, ייסרה לא מעט את אוהביה (ובין השאר, איימה בתביעות משפטיות על עורכי החוברת), ואחרי הכול, זכתה כאן למה שלא זכה לו אף אחד מבני דורה:
בין השאר: עמוס אדלהייט, אריק א., רועי (צ'יקי) ארד, אלי אשד, יובל בן עמי, נוית בראל, יהודה ויזן, רפי וייכרט, ריקי טראום, גלעד מאירי, דניאל עוז, דפנה שחורי. ולבסוף, גבריאל מוקד, שפרסם את שיריה הראשונים (ועל כך, בין השאר, הוא ראוי לפרס ישראל), משוחח עליה עם העורכים.
עוצמתיים מכל הם הציטוטים הנרחבים המובאים כאן מתוך שירתה, כשהיופי הסתום מחלחל וקורן מתוך כל אחד מהם. למשל, שורות הפתיחה לשיר "עובדה", שהופיע פעם באחת מחוברות "עכשיו", ולא כונס בספרים, כשהקסם הלא מפוענח הולם בנו: "מחר תבוא השמועה כאופנוען./ הבהמות טובעות במלט כאן./ הבהמות בבניינים. כל טלף סד לאבנים./ נגור בבהמות. נגור בהדף התילתן". אתם מרגישים את החשמל?
וְיֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁנֶּעֱלָם מִן הָעַיִן/ וְרוֹאִים אוֹתוֹ רַק כְּשֶׁהַצְּפַרְדְעִים הֵן עַל הַנַּרְקִיסִים
לאה אילון בספר שיריה החדש ("הנה השם", הוצאת אבן חושן) נוגעת מחדש בפלא האלוהי של העולם, ולא ברור בעצם מי יפה יותר: הנרקיס (האם זה הנרקיס עצמו או הנסיך?) או הצפרדע, שניהם זנים נדירים ונעלמים של יופי אלוהי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם