סינגולר: על הדרך
לי בירן בדרך להיות כוכב רוק, דני סנדרסון ממשיך להיות אחד היוצרים החשובים בישראל, תומר בן אפרים בדרך הנכונה והגרובטרון ועוזי נבון ממשיכים בדרכם הנוסטלגית. לאון פלדמן עושה לכם סדר באוזניים
שיר נוסף ויפה מתוך אלבומו החדש של דני סנדרסון "לא יפריד דבר" בו הוא שוב מזכיר לנו את כל הסיבות למה הוא אחד היוצרים הגדולים במוזיקה הישראלית. יש פה את כל המהלכים הסנדרסוניים הקלאסיים, עם ההרמוניות הקוליות, הגיטרות, ואפילו המילים, שאמנם רציניות ומדברות באמת על עולם אכזר בו "למדנו למות" ואולי סוף סוף גם נלמד לחיות, אך עדיין נשארות בתוך מסגרת ההומור העצמי האדיר של האיש הזה.
נקודה נוספת, בולטת וחשובה בשיר הזה, לעומת כמה
ציון: תשע בכיכר
תוספת: גם ירין כץ אהב מאוד את האלבום של סנדרסון.
כבר כתבתי על ההפקה הגרובית, מזרחית, משופמת של רן שם טוב (איזבו), שהופך כמעט כל דבר שהוא מפיק למשהו מגניב ביותר להאזנה, אך השיר הספציפי הזה, עם הכתיבה המתוקה מרירה, עם יותר דגש על המרירות, לוקחת את הפזמון לסוג של שביל צדדי וזה קצת עובר ליד האוזן חביבי ולאו דווקא מקצר את אותו תהליך ההתקרבות למרכז.
למזלו, ולעזרתו מגיע השיר יחד עם קליפ, לא פחות ממושלם של אסף בילט, שמסביר את הכתיבה האסוציאטיבית על תהליך ההתבגרות ודרך החיים של בן אפרים. מצד שני, השיר מרגיש קצר מדי, קצת נגמר לי לפני שהתחיל, פרט שמרמז על כך שהוא נשמע טעים ומדויק ושבן אפרים לא אמר את המילה האחרונה, והדרך שפרושה מאחור, מתפתחת גם למסלול עתידי ארוך ומרתק. לכו על זה.
ציון: שבע פלוס, עד מאה ועשרים
גילוי נאות: הבמאי אסף בילט הוא חבר קרוב ואב טרי, מזל טוב.
פסנתר קלאסי בפתיחה, כלי נשיפה רכים, פעמונים וכלי הקשה אחרים ושובבים, כינורות ובס עוצמתי ועמוק, גיטרה פאנקית והאמונד מרטיט לבבות, כל העושר הזה בעיבוד רטרואי, כמעין מחווה ללהקות הביג בנד הגדולות חורכים אש ומציתים את להבת הנוסטלגיה המוזיקלית של עוזי נבון ומכרים.
זאת ערגה לדור המייסדים של הרוק והגרוב הישראלי משנות השישים והשבעים, אותו דור שכלל מעבדים אדירים כקריבושה, סגל ופיאמנטה וזמרים עם נוכחות, כריזמה ודיקציה ברורה כמורה בשיעור באולפן לעברית. בתוך עוזי נבון דרים בכפיפה אחת דמויות זמר היסטוריות כאריק לביא ואריק איינשטיין, מבצעים עם פאתוס של גיבורים כששי קשת ועוזי פוקס, ועם פאסון וסטייל כצביקה פיק ומייק בראנט ועוד כמה וכמה כותבים ומלחינים גדולים ומשפיעים.
ותתפלאו, לכולם נוח שם בתוך אותו נבון, שעם כל הקלישאות המילוליות והמוזיקליות הפזורות על כל תו ואות בשיריו, עדיין נשמע אותנטי ואמיתי ולעולם לא תתפסו אותו על גניבה ספציפית. זהו כנראה גם סוד הקסם של הפרויקט הזה, שממשיך להפתיע עם כל שיר חדש שמשתחרר מפרסונת הרטרו הישראלי האולטימטיבי והנוסטלגי. שאפו.
להאזנה ולשירים נוספים של עוזי נבון ומכרים
ציון: תשע קלאסי
תוספת בעברית: בפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה (כבר לפני כשלוש שנים ניתן היה למצא אותו אי שם במרחבי הרשת), הייתי בטוח שזהו אאוט טייק מתוך "מזל גדי" האגדי של א. איינשטיין מ-68'. האם יש למישהו הצעה לעברות המושג הזה, אאוט טייק? אשמח לשמוע הצעות, תודה.
אם עוזי נבון ומכרים מתכתבים עם זרם אחד מתוך שניים ששלטו במוזיקה הישראלית של שנות השבעים - להקות הקצב ומבצעי הרוק, אזי הגרובטרון נשענים על מסורת מפוארת של מנגינות רוסיות ושנסונים שהנחילו מלחינים כסשה ארגוב ונעמי שמר בפיהם של הפרוורים, הדודאים, דודו זכאי ועוד ונחלו כאן הצלחה אדירה. על אותה פרפראזה, ניתן לומר שאם נבון ומכרים הם רטרו לרוק ישראלי, אז הגרובטרון הם בהחלט המחווה הנאותה והנכונה לזמר העברי הקלאסי, אותם שירי הימאים, הבוקרים, הרוכבים והחבר'המנים.
בתהליך טבעי, הגרובטרון, בהנהגתו של דרור רומם (פעם הוא גם היה מוסיף את המילה אהבה לשמו), שהתחילו את הקריירה שלהם בקאברים לקלאסיקות ישראליות עם המון חן ובטוב טעם, עברו ליצירה מקורית בסטייל ישן ומראים בשיר המקורי הראשון שהם משחררים לאוויר העולם שבהחלט יש להם מה להציע כתרומה אמיתית לשימור אותו זמר עברי בקאנון התרבות הישראלי, אבל גם כהרכב שפשוט כיף לשמוע ולבטח מהנה לראות בהופעה חיה.
השיר הזה, נשמע מאוד מרענן בתוך ים השיבולים הים תיכוניים והדלים שמסביב, שיר נהדר מבחינה מילולית שמקצין את הניגודיות ומפוצץ באוקסימורונים על ימין ושמאל. גם הטוויסט הג'אזי שמקבל השנסון מקסים בהחלט והכל ביחד מבוצע בהמון אהבה (תחזיר אותה לשֶם דרור) והתרוממות רוח. בהחלט לא רק לערבי שירה בציבור.
ציון: שמונה ליד המדורה
התוספת: הגרובטרון עושים כבוד לנעמי שמר בעזרת יאצק האגדי
בירן מתיישב על משבצת הכוכב בה תפקד עד לא מזמן רן דנקר, אשר גם במקרה שלו, השירים עצמם לא היו גדולים מהחיים, אך בהחלט סיפקו את הסחורה המתבקשת. בירן הוא תופעה לגמרי חיובית במפה המוזיקלית הנפרשת בתחילת 2010 בישראל, אני ממש בעד עוד ועוד שירים וזמרים כאלה, על חשבון פרץ הזמרים המשעממים והרדודים שמשתלטים על תדרי ההאזנה. כן ירבו. תנו ליבכם לליבי.
ציון: שבע וחצי, מחר יומולדת
מאי לב - Better: הנה דוגמא לשיר יפהפה, יצירתי ואיכותי שלא סותר את העובדה שהוא גם נגיש ועובר רדיו בקלות ולטעמי גם להיט אלטרנטיבי בהתהוות. מאי לב היא מלאכית קטנה, שתשמור עליכם ברגע קשה. יש לה קול מתוק שימתיק לכם את הלילה. בחיי, פשוט כבר בא לי שמישהי תשבור לי את הלב כדי שאוכל להתכרבל עם השיר הזה מתחת לפוך בגשם שממאן להגיע. מומלץ.
אדם בן אמיתי - 12 סיבות: לשיר טוב מספיקה סיבה אחת כדי להתאהב בו, בשיר הזה יש לפחות 12: 1. הצ'לו המהפנט 2. אני מאמין לו כשהוא שר: "יש לה עיניים כל כך גדולות, אבל אותי לא יכלה לראות" 3. כי זה שיר ראשון מאלבום בכורה ורק זה כבר מפתיע לטובה 4. כי זה רגיש ואינטימי ולא מזוייף 5. כי הלחן הצנוע ממכר 6. תשלימו לבד את החסר.
גילי זיגמן - לא מבינה: זיגמן שייך לז'אנר זמרי הרוק המחוספסים והרגישים, שאותי לא ממש מרגשים, אבל למי שאוהב את המוזיקה שלו אפוקליפטית עם סולואי גיטרה על צוקי הרים, זמרים במעיל עור, ג'ינס ומגפי בוקרים, אז כל מה שנותר לכם זה לתפוס בקבוק בירה ביד אחת ומצית ביד השנייה ואתם מוכנים להאזנה. את האופוזיציה לא בטוח שתמצאו דווקא כאן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם