ראש לשועלי
ג'וני שועלי התחיל לעבוד על אלבומו השלישי כשבתו נולדה. עכשיו, כשסינגל הבכורה מתוכו יוצא, היא כבר בת שבע וחצי. מה גרם לעיכוב? לא ברור, ייתכן שהקב"ה, אבל אל תחפשו משמעויות בשמים
ג'וני שועלי - זוג יונים
שבע שנים שבהן כתב שירים לאלבום הזה, עיבד אותם, הקליט אותם, גנז אותם, המתין בסבלנות לרע מוכיח ולברי סחרוף עד שיתפנו מפרויקט "אדמי השפתות" שלהם ויוכלו לעבוד איתו על הבייבי החדש (שבו משתתפים גם אסף אמדורסקי, אדם שפלן וחברים נוספים), ושמר על קשר רציף עם הקב"ה - בעיקר בשבתות (שאותן הוא שומר בקפידה), בחגים ובתפילות יומיות.
אל דאגה. זה לא מה שאתם חושבים. כמעט שום דבר שקשור להתחזקות הזאת לא נמצא ב"זוג יונים" או, בכלל, ביצירתו החדשה של שועלי. הטרנד הברסלבי ממנו והלאה. הוא עדיין אותו ג'וני שועלי רגיש, חולמני, מבולבל, אינטימי ומהפנט, שחתום על השאלה המצמררת "מה את מבינה?" (מתוך "לעתים" של רעש) ועל התהייה המשונה "אולי את רועדת, אולי זה מקור" (מתוך "עכשיו", להיטו הגדול מתוך אלבום הסולו הראשון שיצא ב-1995). כן, גם השי"ן המתוקה שלו עדיין שורקת.
"אחרי האלבום הראשון שלי, אנשים אמרו לי 'תשמע, זה נורא יפה, אבל אולי תלמד פיתוח קול?'", הוא מספר, "בקיצור, הלכתי לאחת המורות הכי מפורסמות בארץ, והדבר הראשון שהיא נחרדה ממנו אצלי היה השי"ן השורקת. במשך כמה שיעורים היא ניסתה לתקן לי את זה, אבל ממש סבלתי מזה, אז בסופו של דבר פשוט ברחתי ממנה".
ג'וני שועלי
צילום: אמיר מאירי
מרלבורו אדום, לא לייט
במובנים רבים, הסיפור הזה מסמל את אחד הצדדים היותר חזקים באישיותו של שועלי - זה שמתעקש לשמור אמונים לעצמיותו, לנתוניו האינדיבידואליים. מאותה סיבה, אגב, הוא גם לא מצליח להתחבר לטרנד הברסלבי, המאכלס בעיקר אמנים שמדברים בשיריהם לאלוהים ומשדרים בהם סוג של ניתוק מארציות ויומיומיות. עדי רן - הברסלב המזמר הראשון ואחד המנטורים המרכזיים של שועלי (השניים הופיעו יחד במשך שנים והקליטו יחד את אלבום הבכורה של רן כחרדי) - הגדיר אותו לא מזמן כ"חוזר
לייט". שועלי לא מסכים עם ההגדרה הזאת.
"רבתי איתו על זה הרבה", הוא מספר, "אני לא חושב שאני חוזר לייט. אני מרלבורו אדום, לא לייט. אני שומר כשרות, שבת, ובכלל, אני בנאדם דתי, אבל באופי שלי אני לא בנאדם שלובש שחורים ומחובר לקהילה כלשהי. כל האנשים האלה שמצטטים עכשיו מהמקורות ומרגישים צורך לכתוב בצורה מסוימת - אני לא כל כך בעד זה. אני לא חולה על הטרנד הזה, בוא נגיד ככה. אני בעד אמירה אישית, כי בכל זאת, לכל אחד יש את האופי שלו".
משתפים שוב פעולה. מוכיח צילום: רונן פדידה
"זה אלבום מאוד-מאוד שונה מ'האיש של המסיבות'. קודם כל, הוא לא אלקטרוני. שנית, השירים שבו הוקלטו בלי מטרונום בכלל, כי רצינו שהאלבום יהיה נושם, חי, ממש כמו שהיו מקליטים פעם. הרעיון שמאחורי זה הוא להביא את עצמי, כמו שאני, וגם הטקסטים מושכים לשם. 'זוג יונים', למשל , הוא שיר שמדבר על אדם שיש לו מצד אחד זוגיות ומצד שני פרנסה. זה מעין דיאלוג בין אדם לפרנסה שלו".
ואיך הפרנסה שלך בימים אלה, אם אפשר לשאול? בכל זאת, המון זמן לא הוצאת משהו חדש.
"נכון, הבת שלי בת שבע וחצי היום, והתחלתי לעבוד על האלבום הזה כשהיא נולדה. זה באמת מטורף. מצד שני, אני מופיע לא מעט, מקבל תמלוגים מכל הדברים שהשתתפתי בהם, כך שמצבי עדיין די בסדר".
אני מניח שלפחות ברמה האמנותית היה בך צורך לשחזר את ההצלחה של "עכשיו", למשל.
"בוודאי. אני תמיד מקווה שזה יקרה, אבל אני לא כל כך מצליח לכוון לזה. לא לקחתי איתי איזה מתכון סודי משם. מה שבטוח זה שמעבר לרצון שלי להצליח מסחרית, ישנו הרצון להישאר רלוונטי, להיות אמן עם חיי מדף ארוכים, וזו שאיפה מאוד מחייבת".
מהסיבה הזו גנזת שוב ושוב גרסאות לשירים באלבום החדש?
"לא יודע. זה לא עניין פשוט, לגנוז שירים, אבל בסופו של דבר צריך לקבל החלטות כאלה. יש לי עכשיו ערמות של דמואים גנוזים, ואולי יום אחד אוציא אלבום עם כל הגרסאות האלה, במיוחד למעריצים. כלומר, למעריצות".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם