מושכים זמן
נהדר שבשידורי רשת החליטו לשדר את כל הפרקים של "הסופרנוס" מההתחלה. חבל רק שצפייה מצריכה לצלוח זמן רב של פרסומות וקדימונים, מה שהופך את העסק למאמץ לא קטן. האם זה שווה את זה? דעה
קודם כל, אני חייב להקדים ולומר שאני נמנה על המעטים והטובים שלא מוכנים לשלם יותר מ-200 שקל בחודש לחברת הכבלים או לחברת הלוויין. לאור סכומי הכסף המופרזים שהם גובים, לעומת התכנים הדלים שהם מספקים, היה ברור לי כי בשנייה שמהפכת שידורי הטלוויזיה הדיגיטלית (DTT) תצא לדרך, אני אשלם 400 שקל ובעזרת ממיר דיגיטלי אוכל לראות את ערוצים 1, 2, 10, 33 ו-99 (בשני האחרונים אין כמובן מה לראות, אבל לקוחות הכבלים והלוויין משלמים הרבה כסף עבור ערוצי טלוויזיה ברומנית ובטורקית, לכן באמת שזה לא נורא).
הלוואי שבערוץ 2 יהיה משהו טוב. ממיר DTT נאור רהב וישראל הדרי
כאחד ממבקרי הטלוויזיה של אתר nrg אני כמובן צופה בשלל תוכניות שמשוגרות לכתבים על גבי תקליטורים, אבל לקראת 11 או 11 וחצי בלילה, לקראת השינה, אני רוצה מדי פעם לצפות במשהו שאני לא צריך לכתוב עליו. ערוץ 10, למשל, משדר לאחרונה בשעה הזו פרקים נבחרים של "החמישייה הקאמרית" (ועל כך יבורך). בערוץ השני שידרו בשנים האחרונות בשעות האלו שידורים חוזרים של "חברים" ושל "כולם אוהבים את ריימונד".
כמובן שאני עצבני על העובדה שצונאמי הריאליטי שיגע את בכירי רשת וקשת והם לא הבינו שצריך לקנות ולשדר סדרת דרמה או קומדיה חדשה. אבל אני והצופים התרגלנו שלא מתחשבים בנו ולמען האמת אפילו נהניתי מ"חברים" ומ"ריימונד", גם בשידור החוזר שלהם.
לסדרות האלו יש יתרון נוסף - אורך של פרק סיטקום אמריקאי הוא חצי שעה (22 דקות ללא פרסומות). בארץ כמובן התוכניות אף פעם לא מתחילות ונגמרות בזמן ובחצות גם משדרים חדשות, לכן הפרקים האלו נמתחו לפעמים לאורך כשלושת-רבעי שעה. אבל זה לא היה נורא, כי בזמן ההפסקות אפשר לצחצח שיניים, לראות שהבית נעול, לראות שהילדים מכוסים וכיו"ב.
רוצים לראות אתכם בשקט. הסופרנוס
צילום: רויטרס
מה קורה ברשת
השבוע חשבתי לי שאולי משהו טוב קרה בשידורי רשת ולמישהו שם ירד סוף-סוף האסימון. הגאונים מרחוב הברזל בת"א החליטו כי בראשון, שני ושלישי, בכל לילה, בשעה 23:30, תשודר "הסופרנוס", ברצף, מהעונה הראשונה ועד העונה האחרונה.
אני כמובן מעריך ומוקיר את הסדרה המתארת את חייו המרתקים של טוני סופרנו, איש המאפיה שמתקשה לעמוד בלחץ החיים ובין פשע לפשע, ובין האישה החוקית לבין האישה הלא חוקית, מוצא גם זמן לטיפול פסיכולוגי וניסיונות עם פרוזאק.
ביום ראשון בשעה 23:30 פתחתי טלוויזיה וגיליתי שעדיין לא נגמר הפרק של "תיבת נח". אחרי עוד כמה דקות המתנה החל שידור הפרק הראשון "הסופרנוס". הסדרה הייתה מעולה בדיוק כפי שזכרתי אותה מצפייה אקראית בעבר.
ד"ר, טפלי בי. מלפוי מ"הסופרנוס" אי.פי
הבעיה הייתה רצף הפרסומות והקדימונים - אחרי הפעם השישית שבה ניסו לשדל אותי לראות "הכל דבש", כמעט יצא לי החשק לראות את התוכנית. אחרי ארבע פרסומות של יוגורט מולר נשבעתי לעצמי שלחופשה בשוויץ אני כבר לא אצא. אחרי הפעם השלישית שבה בדקתי אם הבית נעול שקלתי ללכת בעצמי לד"ר מלפוי, הפסיכיאטרית של טוני סופרנו, כדי לברר אם אני סובל מהפרעה טורדנית כפייתית (ברור שכן. ברור שכן. ברור שכן).
הפרק הראשון של "הסופרנוס" הסתיים בשעה 01:05.
כלומר, שעה וחצי אחרי. אורך הפרסומות-חדשות-קדימונים היה זהה לאורך הפרק. זה לא נורמלי, לא הוגן וגם מדכא כל רצון להתמיד ולצפות בסדרה.
אתמול (ב'), התחלתי לראות את הפרק השני בעלילות טוני סופרנו, אבל אחרי הפסקת הפרסומות השנייה נכנעתי והלכתי לישון. ברשת יכולים לחשוב כמובן שהבעיה היא אצלי והם צודקים כמובן. אבל כמות הצופים הקטנה שלהם, בהשוואה לאלו שצופים בקשת, מלמדת שאולי יש עוד כמה צופים שהם מטורללים (כמעט) כמוני.
הסופרנוס, ימים א'-ג', ערוץ 2, 23:30
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם