נער שוליים: Rash באוזניים
ההופעה של להקת Rash, שמשלבת בין מוזיקה אלקטרונית לסול הייתה איכותית, מקורית, קצבית ומחשמלת. אבל בשביל שכל האלמנטים האלה יעברו לקהל, הם צריכים למצוא מקום קצת יותר דחוס ופחות חגיגי מתיאטרון תמונע

Rash, להקת אינדי שאינה מוכרת גם בקרב רבים מחובבי הז'אנר, עושה מוזיקה שהיא שילוב של סול למוזיקה אלקטרונית עם גלישות לכיוונים רוקיים וג'אזיים.
כבר עם צלילי הפתיחה של השיר הראשון, "Alone", היה ברור שהמוזיקה של Rash זה לא משהו שאפשר לשמוע לעתים קרובות מדי באזור תל אביב, בטח שלא ב-40 שקל. הפתיחה - ביט אלקטרוני משולב בסימפולי גיטרה מזרחיים, הייתה מסקרנת. כשהצטרף גם קולה של הסולנית יעל פלדינגר כל העניין כבר ממש נהיה מענג, וההופעה יצאה לדרך עם קטע ראשון מוצלח ביותר.
לפלדינגר יש קול שחור-לבן, מהסוג שבהאזנה ראשונה מבלבל אותך ומקשה עליך להחליט לגבי צבע העור שלה. קול מחוספס, עמוק ומדויק שכאילו נועד למוזיקת הנשמה האלקטרונית ש-Rash עושים. בהמשך ההופעה התברר שלאיכות הקולית שלה מצטרפת גם יכולת טבעית לתקשורת משועשעת עם הקהל בין השירים.
לפני כשנתיים חברה פלדינגר לאיתי צוק, החצי המופנם יותר בצמד היוצרים, וביחד הוציאו השניים את Rash לדרך. רק לפני חודשיים עלתה הלהקה להופעת הבכורה, הפעם כבר עם מתופף (רועי חלד) בסיסט (זיו מן) ולפרקים אף צ'לו (נטע כהן שני) וחצוצרה (יעל גבע).
שירים נוספים שבלטו אתמול היו "Pretty Ugly" - שיר יפה וקודר שאותו ניגנה הלהקה כשקליפ הבכורה המאוייר והקודר בהתאם מוקרן ברקע,
מהצד השני (כן, שוב הצד השני) מספר שירים, במיוחד בתחילה ההופעה, פגעו פחות, ובהם Notice" Hardest" ו-"TV Sucks", אבל אין בזה כדי להפחית מהעובדה שהערב בכללותו היה ערב של מוזיקה איכותית, מקורית, ברמת גימור גבוהה, וכזו שרוב הזמן ממש כיף להקשיב לה.

אלא שספק אם האנרגיה שנוצרה על הבמה הצליחה לחלחל הלאה. על הקהל שנכח בתמונע אתמול יש דבר חיובי אחד להגיד - הוא היה. אולם ההופעות של המקום היה מלא. אמנם "רק" בישיבה סביב שולחנות, אבל גם זה אינו דבר של מה בכך כשמדובר בלהקה שנמצאת בתחילת הדרך.
כאן נגמרים פחות או יותר הדברים החיוביים שניתן להגיד על רוב הקהל, שמלבד מחיאות כפיים בסופי השירים לא ממש הראה סימני חיים לאורך ההופעה שהייתה דווקא מאד קצבית. אלא שהאנרגיה לא ממש הצליחה לעבור מהבמה לקהל, ואפילו נענועי ראש לפי הקצב לא נרשמו בקרב יושבי השולחנות.
כך שלמרות שהערב היה מוצלח מאד מוזיקלית, חשמל באוויר לא היה, וזה חבל דווקא בגלל שמוזיקה מהסוג ש-Rash עושים יכולה לייצר חשמל. בשביל שזה יקרה, הם אולי צריכים יותר שפשוף בהופעות, והם בטוח צריכים ערב פחות חגיגי, במקום יותר דחוס, עם פחות משפחה וחברים ויותר אנשים שבאו בגלל שהם אוהבים את המוזיקה. כשזה יקרה - אתם תרצו להיות שם.







נא להמתין לטעינת התגובות
