בגדי המלכה החדשים
בק לקח את שרלוט גינסבורג, זמרת מענגת אבל מוגבלת, ותפר לה אלבום שלם הבנוי בדיוק למידותיה. יצא מקסים
היא נולדה בלונדון ב-1971. החלה לשחק בגיל 13 (לצד קתרין דנב בסרט "מילים ומנגינה"). באותה שנה, 1984, גם הקליטה אלבום סולו ראשון (שכתב והלחין לה אביה). ב-1986 זכתה בפרס החשוב של הקולנוע הצרפתי, הסזאר, והיא רק בת 15. ב-20 השנים שבאו אחר כך התרכזה בקולנוע בלבד, על אף שהקפידה לציין את אהבת המוזיקה שלה ואת הערצתה לרדיוהד, בק ופסנתרן הג'אז בראד מלדאו.
מדונה סימפלה את הקול של גינסבורג בפתיחת What It Feels Like For a Girl וב-2003 בדלי דרואון בוי הזמין אותה להשתתף בהקלטות אלבומו You Fed The Fish Have ועורר בה את הזמרת הרדומה. ב-2006 הוציאה אלבום סולו שני ("5:55") שכתבו לה חברי הצמד אייר, סולן פאלפ ג'רוויס קוקר וניל האנון מדיוויין קומדי. והנה יוצא לה אלבום נוסף. והפעם, לצדה, בק. מושא הערצתה.
החדש של גינסבורג פועל בתוך מסורת עתיקה של זמרים-מבצעים המתמסרים ליוצר מסוים, והם מהווים את הפרשנות הווקאלית שלו. גם בישראל היו לנו "אריק איינשטיין שר סשה ארגוב" ו"שולי נתן שרה נעמי שמר", וגם אמנים שהקדישו אלבומים שלמים למשורר (שלומית אהרן שרה מאיה בז'רנו, נורית גלרון שרה נתן זך, אילן וירצברג ושמעון גלבץ שרו יונה וולך). אבל אם חוזרים לגינסבורג ולבק, מבינים ששיתוף הפעולה הזה היה חייב לקרות. שזהו הדבר הטבעי ביותר בסוף העשור הזה לשני האנשים הללו.
בק - האמן-הסולן החשוב ביותר של העשור הזה, לדעתי - חופר בלתי נלאה בעבר ומגלה ארצות סאונד חדשות בעתיד. מנסה ומתנסה, מקליט אלבומים שונים לחלוטין ומצדיע לאליליו המוזיקליים, שאחד מהם - איך לא - הוא סרז' גינסבורג. בק חתום על אחד האלבומים הנפלאים של העשור, Sea Change (2002), שהושפע בתפיסתו מאבא של שרלוט. תזמורי כמיהה ורגש רך, לצד התפרצויות פרועות של באסים, תופים וכינורות צורמים.
הפעם בק כתב, הלחין, ניגן, מיקסס את השירים ובנה את התפאורה המושלמת לשרלוט גינסבורג, כדי לעלות לבמה ולשחק את שיריו. והיא עושה זאת בשלמות מרנינה. הופכת את השירים שלו לשירים (שהם גם) שלה. זה מורגש כבר מהסינגל הראשון, Heaven Can Wait, שנושא את הדנ"א של האלבום כולו. את המתח המתמיד שקיים ביצירתו של בק בין עידון לבין פראות, בין בהירות לעמימות עכורה.
אין באלבום הזה קינקיות וגם לא זימה שפוכה, ושרלוט גינסבורג גם לא מבקשת להצטייר כאישה פרועה ומופרעת (בשביל הפן הזה יש לה את הסרטים), אבל היא נוכחת כאן, שוב, כזמרת רבת קסם שנשענת על השירים המצוינים של בק. בק הצליח לתפור לה את בגדי המלכה החדשים. Me and Jane Doe הוא שיר שמשקף קשיים קטנים של אישה גדולה. Greenwich Mean Time את ההתבגרות, העובדה שלא תמיד נשיג מה שרצינו.
מבחינת העיבודים, בק הלך על אלבום אלגנטי ומהוקצע, עם גיטרות נקיות וקלידים מעוצבים, כי ידע שאין לו בידיים זמרת ברמה של קט פאואר או איימי וויינהאוס, אלא מבצעת מדויקת שקולה מוגבל. שרלוט גינסבורג, כהרגלה, משחקת כהלכה, מהלכת בטבעיות בין הגיטרות החשמליות והאקוסטיות, הפעמונים, הקלידים, הקולות המוכפלים והמיתרים. יפה.
שרלוט גינסבורג, IRM, היי פידליטי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם