פרננדו האיום: ראיון עם פרננדו ואייחו
מוחמד? משיח שקר משוגע. האפיפיור? מעודד איידס. כדורגל? חבורה של מפגרים שכלית, המדרדרת את כל האנושות. והיהדות? אחראית לאחד הספרים הראויים ביותר לשמצה בהיסטוריה. פרננדו ואייחו, מגדולי הסופרים הקולומביאנים כיום, פותח פה גדול
כמה שבועות אחרי צאת התרגום העברי לספרו הידוע ביותר, "המדונה של הרוצחים", הוא עונה לטלפון בביתו שבמקסיקו סיטי, רגע אחרי שחזר מביקור מולדת במדיין, שממנה גלה לפני יותר מ-30 שנה. העיר הקולומביאנית, שבזיכרון הקולקטיבי שלנו מתקשרת אוטומטית לקרטלי סמים, קמה בספר של ואייחו לתחייה, אכזרית כמו שרק החיים יכולים להיות. בצבעים בוהקים של אדום וכתום היא זרועה רוצחים צעירים רכובים על אופנועים, שיורים בך אם רק הסתכלת עליהם עקום, לא כל שכן אם דיברת אליהם לא יפה.
ופרננדו ואייחו מדבר לא יפה, על הכול. "אבל כבר לא רוצים להרוג אותי שם, בשבילי כבר אין קליעים", הוא ממהר להרגיע.
ואייחו, 67, אחד הסופרים הקולומביאנים המוכרים כיום, נולד למשפחה טובה: אבא שלו היה פוליטיקאי ואחר כך גם שר, ששלח את בנו ללמוד ביולוגיה בקולומביה וקולנוע באיטליה. כשהבין שבמולדתו אין תעשיית סרטים אמיב תית, הוא עבר למקסיקו, ומאז הוא שם, כבר יותר מב30 שנה, גולה ממולדתו ולא חוסך ממנה את שבטו.
מקסיקו, שבה אתה חי, לא שונה בהרבה מקולומביה.
"כשהגעתי למדינה, לא היו כאן כמעט חטיפות. נכון שהיה סחר בסמים, אבל בקנה מידה די קטן. תרבות הסמים שם היא המצאה של השנים האחרונות, זאת בעצם קולומביאניזציה של מקסיקו. הכנסייה הקתולית, שאני מחשיב כמגיפה הפוגעת באנושות כולה, והכתות הפרוטסטנטיות שמחליפות אותה בדרום אמריקה, הן פשוט מגפה חדשה שמחליפה את הישנה".
הקפיצה של ואייחו להתקפה על הכנסייה היא לא מקרית. הכנסייה הקתולית היא בעיניו התגלמות הרוע. לספר האחרון שלו, שכולו משנה סדורה נגד הנצרות והאסלאם, הוא קרא "זונת בבל", כינוי שהודבק לכנסייה הקתולית על ידי חלק
והאסלאם?
"לאסלאם מעולם לא היה עידן של נאורות, הם עדיין בעידן של לפני הזריחה, והם רוצים להחזיר אותנו לשם. זו דת הזויה שמדברת בשם אללה, שהוא ישות מפלצתית, ובשם משיח שקר משוגע. זו לא המצאה שלי שמוחמד היה תוקף אכזרי, שהיו לו שפחות, שהיו לו יחסים עם ילדה בת תשע. הוא משדל למעשי רצח, בדיוק כמו הרוצחים בספר שלי, ורוצח בעצמו, שחיסל את השבטים היהודיים במכה ובמדינה. ההיסטוריה שלו מוכתמת בדם ובניאוף. מוחמד מתנהג כמו משוגע, הוא דמות שלא הייתה בה ולו מילה אחת של אהבה כלפי בעלי החיים. איך יכול מישהו שלא ראה בעלי חיים כקרובים לנו, להיות דוגמה ומופת לבני אנוש? זה משהו שאני לא יכול לתפוס".
אתה לא פוחד שדברים מעין אלה יכניסו אותך לאותה משבצת של סלמן רושדי, למשל?
"למזלי הספר 'זונת בבל' יצא עד עכשיו רק בספרדית. אילו תורגם לאנגלית, מצבי היה שונה".
דווקא היהדות, שהייתה הראשונה מבין השלוש, יוצאת אצלך בזול.
"העם היהודי היה תמיד נרדף ומותקף. בספר יהושע מתואר כיבוש ארץ כנען, שבו העם הנבחר מחסל את יושבי הארץ בעזרת האל. זה לא קרה באמת, אין שרידים ארכיאולוגיים שיכולים לקבוע שזה אכן קרה ושזו לא רק היסטוריה משוכתבת. אם זה היה נכון, זה אומר שהעם היהודי היה עם שמסוגל לבצע רצח עם, אבל זה לא היה כך, לא היה שום רצח עם.
"אבל הסיפור שונה לגמרי כשמדובר בבעלי חיים. בתנ"ך יש ספר שמבחינתי הוא אחד הראויים לשמצה בהיסטוריה של האנושות - ספר ויקרא - שבו אלוהים נותן את ההוראות והכללים להקרבת בעלי החיים. זה טבח נוראי ולא מוצדק של בעלי חיים. בספר בראשית מתוארת בריאת בעלי החיים כדי שישרתו את האדם, אבל זה לא תואם את התאוריות האבולוציוניות על יצירת העולם, משם ברור שבעלי החיים באו לפני האדם. הטיעון שלי נגד הנצרות ונגד האסלאם נובע מהפשעים נגד בני אדם שהן ביצעו, ומזה היהודים נקיים, אבל היהדות מוכתמת בדם בעלי חיים".
עצם האזכור של בעלי החיים מכניס רוך מסוים בקולו. הוא עצמו צמחוני, מגדל כלבים, ופעיל נמרץ ביותר להגנת זכויות ההולכים על ארבע. בנוגע למין האנושי הוא הרבה פחות סלחן. "אני אדגים לך איך זה עובד בקולומביה. הרחובות מלאים בחורים צעירים, בני 15-16 שכבר יש להם ילד, שנולד להם מצעירה כמוהם, בת 15 או 16. לילדים האלה יש רק אמא, הם לא מכירים את האבא שלהם, ולאמא יש לפעמים ילדים מארבעה גברים שונים. תחשבי מה עושה הכאוס החברתי הזה. המעמד הפוליטי והכנסייה, שהיו צריכים לחנך אותם ולעקר אותם - לא אומרים כלום.
"קולומביה היא היום מדינה של בורים. פעם אנשים היו יותר תרבותיים, יותר מכובדים אבל הדור הולך ופוחת והיום קולומביה היא אסון בכל קנה מידה - אסון כלכלי, אסון חברתי, פוליטי, רוחני, תרבותי, מוסרי, אסון מוחלט. יש רק בריחה לכדורגל ולסמים".
מאוד לא דרום אמריקני מצדך לדבר נגד כדורגל.
"אין לי שום דבר נגד זה שאנשים ישחקו, אבל אני לא מבין איך יכולים לעשות מזה כזה אירוע תרבות, כזה שואו: 22 מבוגרים אינפנטילים בועטים בכדור והקבוצות מזוהות עם מדינות, כאילו שהזהות הלאומית מתמצה בקבוצה של מפגרים שכלית שלא התבגרו, חבורת בורים שבועטים בכדור כדי להכניס אותו בין שלוש קורות, ולשם הם גוררים את כל האנושות. זה תהליך של טימבול קולקטיבי, זו הזיה.
"זה האופק של האנושות - משותקת על ידי הדת, מטופשת על ידי הכדורגל, מוכה על ידי פוליטיקאים שבכל פעם הם אכזריים יותר ובורים יותר. כל אלה שמנהיגים את העולם היום - ובכך מדינות דרום אמריקה לא נבדלות מאירופה - לא רואים את האסון שמתרחש עלינו בעולם המאוכלס מדי".
כמה ממבקריך אומרים שכל הזעם הזה נובע בסך הכול ממרמור אישי על כך שלא יכולת לחיות ולהיות מאושר בתור הומוסקסואל במדיין השמרנית.
"אלה האשמות מטומטמות. הרי איך אפשר ללכלך על בן אדם? איך יהרסו אותי? מעולם לא הייתי באף תפקיד רשמי, אז במה יכולים להאשים אותי, שניצלתי אנשים? כלום, אז אומרים שיש בי טינה. תמיד עשיתי מה שרציתי, שכבתי עם מי שרציתי. תמיד גרסתי שסקס הוא דבר תמים, כל עוד אין בו כפייה או אלימות, וכל עוד הוא לא מיועד לצורכי רבייה. אם הוא מיועד לצורכי רבייה זה כבר מפלצתי, כי לאף אחד אין זכות לכפות חיים על מישהו אחר. זה מביא לעולם כאב וקלון".
הנונקונפורמיזם המתריס של ואייחו לא מנע ממנו להצליח בעולם הספרות דובר הספרדית, וגם לזכות בפרסים שבהם זכו לפניו גדולים וטובים כמו פואנטס, ורגסביוסה, והסופר הקולומביאני הידוע מכולם, גבריאל גרסיה מארקס. אבל ואייחו לא מתרשם. "מארקס הוא סופר שאין בו שום חידוש. אני לא חושב שיש בו שום מקוריות. הוא מספר בגוף שלישי, שזו הדרך הכי נדושה בספרות, הוא עושה ספרות כמו שעשו במאה ה-19: בלזק , דיקנס, דוסטויבסקי, זולא - מספר כול יודע שיודע הכול על הדמויות שלו, על המחשבות שלהן, על החלומות שלהן - זו לא מציאות, זה אבסורד. הרומן בגוף שלישי הוא דרך כבויה, דרך ללא מוצא של ז'אנר הרומן, והרומן יעזוב אותה, וינסה את הדרך של הסיפור בגוף ראשון, זו שאני הולך בה".
מסקרן אותי לדעת, אחרי נאום התוכחה הזה, אם אתה מאמין באלוהים כלשהו.
"אני לא מאמין באלוהים. וגם אם הוא קיים, הוא לא קיים בתור בורא עולם. הוא לא יצור רחמן אלא יצור אכזרי. גם לו היה קיים הוא לא היה מועיל לנו בכלום, כי לא משנה כמה אנחנו פונים אליו, הוא אף פעם לא שומע. אז בשביל מה אנחנו צריכים אותו? הוא מיותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם