צדק פואטי
האלבום שמתעד את מופע האיחוד של בלר בהייד פארק מסדר מחדש את ההיסטוריה ומציב אותם כלהקה הבריטית הגדולה ביותר של שנות ה-90
בלר, הלהקה שהייתה שם לפני אואזיס ולפני סוויד, ושרדה אחריהם. בלר, הלהקה שבזמן אמת לא הימרנו עליה כלהקה הראשונה של בריטניה - בכל זאת, אואזיס היו פרועים והמנוניים יותר, וסוויד הייתה התקווה הלבנה הגדולה והתשובה האנגלית לגראנג' של סיאטל. אבל להיסטוריה יש דרכים משלה למקם את גיבוריה במקום הראוי.
"Leisure", אלבום הבכורה שלהם, יצא באוגוסט 1991. האלבום השני, "Modern Life Is Rubbish", יצא שנתיים אחר כך. שניהם התקבלו באופן פושר. האלבום השלישי, "Parklife", שיצא ב-1994, היה אלבום הפריצה, אבל באותה שנה גם יצא אלבום הבכורה של אואזיס, שגנב לבלר את התהילה מתחת לאף.
כך שבלר נתפסה כלהקה טובה מאוד, אבל כעוד להקה אנגלית, וב-2002 קיפלה מפרשים ועגנה בחוף, כשחבריה נפוצים לכל עבר. גרהאם קוקסון, הגיטריסט, פתח בקריירת סולו מעניינת. דיימון אלברן התרכז בהרכב החדש שלו, הגורילז. המתופף דייב ראונטרי פנה לפוליטיקה והתמודד בבחירות לפרלמנט. הבסיסט אלכס ג'יימס פתח קו לייצור גבינה בחווה הכפרית שלו.
בינתיים הגיעו הילדים שגדלו על בלר. להקות כמו ארקטיק מאנקיז, פרנץ פרדיננד, קייזר צ'יפס, בלוק פארטי. רוק הגיטרות הבריטי מושתת על מסורת. יד אוחזת יד אחרת מן העבר. אמר פעם ריי דיוויס מהקינקס: "הראו לי להקה בת זמננו, ואומר לכם איזה תקליטים יש לסולן שלה בבית". בלר, באמצעות גוף עבודה מרשים ומתמשך, עקבי ועקשני, השאירו חותם. פעם הם הלכו בעקבות גוספלים בכנסייה ("Tender"), פעם ניסו שיתוף פעולה עם מוזיקאים מרוקאים ("Out of Time") ופעם נישאו על מניפת קלידים ומיתרים ("The Universal").
הגיוון והסקרנות של בלר הובילו את הלהקה אל האיחוד המרגש בהייד פארק, לונדון, בקיץ האחרון. הייד פארק, המקום שעליו כתב אלברן את אחד השירים הגדולים של בלר: "Parklife". יותר מ-50 אלף צופים גדשו את הפארק ביולי 2009. אלה היו המופעים הראשונים של הלהקה עם הגיטריסט קוקסון מאז שנת 2000. כל הכרטיסים למופעים בהייד פארק נחטפו בתוך דקות ספורות ומיד נוספו עוד הופעות לרשימה.
הקטע האינסטרומנטלי "Collector The Debt" פתח את המופע. אחריו באו כל האחרים. האלבום הכפול מתעד את האירוע. לא הייתי שם, לצערי, אבל ברור לגמרי, מתמונות העטיפה (שעליהן נראים רק אלפי המעריצים הנסערים והשמחים) ומהסאונד הנפלא, כמה אנרגיה, חיוניות וכיף חיים היו בפארק.
שני דיסקים, 25 שירים. יש אלבום שמתעד את המופע מ-2 ביולי ויש
ההופעה הזאת של בלר מצליחה לסגור את המעגל ההיסטורי. למקם את הלהקה באופן המכובד והראוי, לא כלהקה של חנונים (כך הציגו אותם העיתונים האנגלים, בתחילת העשור הקודם, בניגוד לאואזיס הערסים ממנצ'סטר), אלא כלהקת רוקנ'רול נמרצת ומנומקת. המופע המונצח באלבום נע משיא לשיא, כשההדרן הוא "Death of a Party", מינורי יותר, וממריא אל בלדת העל שלהם "The Universal", שחותמת את החגיגה. ממתק רוקנרול צרוף.
נא להמתין לטעינת התגובות
