הצעקה: על המחול "פה גדול"

"פה גדול" היא יצירה שמגעה מהיר ולוהט, ובצלקת שהיא מותירה נותר רישום של משהו חזק, מפוקח, ומלא אהבה. זוהי עבודה שמציפה רוך, כי מה שזורם מהבמה אלינו, אלה הם ממש חיינו

ענת זכריה | 23/12/2009 18:47

כשהמסך מוסט, וחולף זמן עד שהוא נפער, וברקע מתנגן שיר הצעדה: "ואלף מזמורים במימיות ובגרונות, קוראים, קוראים לנו ללכת", אנחנו מזדקפים בכסא דרוכים וחשים דירבון מוכר. כי כשקוראים לנו ללכת אנחנו הולכים, ככה התחנכנו.

וגם הם על הבמה הולכים, נעים בטור - לוי במרכז בחצאית כחולה וחולצה לבנה, משני צדיה שינפלד ולאור בבגדי חג תכולים. והם הולכים זמן ארוך כל כך, בתרגילי סדר מופתי מבלי לחרוג מגבולות המסגרת שהוכתבה להם. הולכים בריבוע מושלם שחוזר על עצמו, ומוחק את עצמו, ושוב חוזר. זהו הסדר החברתי, ימין, ימין, ימין, ימין, חצי דילוג, שבירה משנים כיוון. משורה משחרר רק המות. לתנועה שלהם אין מקום לדו-משמעות, אין מנגד ואין מול, ורק ככה האדם נוטה לשכוח את קיומם של השמים - את הגדול החי והשותק. את היחיד.

שינפלד ולאור ימשיכו כל הזמן לשמור על ההידוק הזה, לא לתת ליחידה - קרן לוי - לפרוע את הסדר. הם יעשו הכל כדי לאחד את השורה, שומרים שהמסגרת לא תתפורר. כשלוי נשרכת מאחוריהם הם יחכו שתתעשת, כשהיא רוקדת סולו הם יתבוננו בה מהצד כמו בגחמה, מחכים שתחלוף. עומדים הם יגישו לה מגבת ומים, הם יציעו לה להישען, הם יעשו לה מקום לשבת. הם יובילו אותה בחזרה דרך תרגילי סדר רכים יותר להיטמע בקולקטיב שלהם. מערסלים אותה, מקיפים את הגוף המבקש לנוח משני צדדיו.

פה גדול צילום: גדי דגון

כשהיא תגלה שהפה שלה עדיין ברשותה, היא תנסה לפתוח אותו, פוערת חושך, בערה מתרגשת לבוא בקצה. לרגע הרצון שלה נשלח אל העולם קורן אליו, פעור, נלהב, מוכן להישמע. ארבע דקות היא תלמד להחזיק בפה הפתוח כדי להאחז. אבל אז מצדו האחר של הזמן הזה, על סף פתח הנביעה, עולה מוזיקה - המנון חטיבה 7 שהלחין אורי וידיסלבסקי למילים של אביגדור קהלני.

הפזמון הולך וגובר "שבע את פלדה רוגשת/ שבע סער ברמה / שבע את אדם על עשת/ ואת החטיבה" ומרסק את האני. השפה אינה יכולה לעבור, הדברים לא יכולים לצאת מהתכסותם, גם חשכת הפה היא לא המקום לאוויר הפתוח.

את ניב שינפלד ואורן לאור אני מכירה ואולי אני משוחדת אבל נדמה לי ש"פה גדול"

היא אחת העבודות השלמות והמרגשות שלהם. זו הנכונות שלהם להיות בשוליים כדי להחזיק את האמצע, זה השידוך המדויק עם המוזיקאי דידי ארז שכבר היה בעבר, אבל ובעיקר זו קרן לוי, רקדנית שיש לה נוכחות כובשת המרתקת את העין.

"פה גדול" היא עבודה שמגעה מהיר ולוהט מאוד, ובצלקת שהיא מותירה נותר רישום של משהו חזק, מפוקח, ומלא אהבה. זוהי עבודה שמציפה רוך כי מה שזורם שם מהבמה אלינו, אלה הם ממש חיינו, עוצמתם, והגעגוע למה שהיה ולא יהיה עוד.

שינפלד ולאור מזכירים לנו ש"קוראים לנו ללכת" היא שורה שאנחנו נאחזים בה כמו במצוף כדי לתת להווה ממשות. כי כאן בארץ למצוא בבוקר את מה שהנחנו אמש, הוא לגמרי לא מובן מאליו.

"פה גדול", ניב שינפלד ואורן לאור