גאה להציג

אל דאגה, בנות: המורה ההומו שדני גבע מגלם בהצגה "מי מכיר את עמוס חפר" אמין ומשכנע רק מפני שמאחוריו עומד שחקן מוכשר ברמות. לא מאמינות? חפשו אותו ב"מגדלים באוויר"

רות פרל | 21/12/2009 8:04

את דני גבע אתם אולי מכירים בתור החתיך המשעשע מ"גומרות הולכות", החתיך המבוית מ"לא הבטחתי לך", החתיך הבוגדני מ"פרשת השבוע", ואולי גם מהצגות התיאטרון הרבות שבהן השתתף (בתור חתיך כלשהו).

בימים אלה, משחק גבע לצד הדס מורנו בהצגה "מי מכיר את עמוס חפר?", בה הוא מגלם מורה הומוסקסואל בתיכון, המואשם בהטרדה מינית על ידי תלמידה המבקשת לנקום בו. למרות הלחצים שמפעיל עליו בן זוגו, הוא מסרב לחשוף את זהותו המינית כדי לטהר את שמו. מדובר במחזה מקורי מאת טוביה ציפין, שכבר הספיק לזכות בפרס השופטים ובפרס אהוב הקהל בפסטיבל "פותחים במה 9", אחר כך עלה ב"פותחים במה 10" ובימים אלה הוא מוצג בתיאטרון בית ליסין.

"זאת הצגה דחוסה מאוד", מסביר גבע, "כל סצינה בה היא בעצם דרמטית, אבל צריך גם לזכור שגם להצחיק זה לרגש. צחוק של הקהל מעיד על קשר רגשי לדמויות, ואחר כך כשמגיעים לקטעים הדרמטיים, אז גם יותר קל לבכות".

היית זקוק להרבה עבודת הכנה כדי להיכנס לדמות של גיי?
"האמת שלא, כי בתור שחקן אני מכיר את העולם הזה טוב מאוד, עוד מאז שהגעתי לבית צבי, ושם, מתוך 40 בנים, עשרה היו גייז. גם בתחום התיאטרון, שאולי מצטייר כמשהו שמקבל את השונה - לא חסרים אנשים מהקהילה. בואי נגיד שאני מרגיש שאת התחקיר שלי עשיתי בעצם היותי שחקן".

אתה חושב שזה יגרום לאנשים שלא כל כך חשופים לעולם הזה להבין אותו טוב יותר?
"הלוואי. הייתי רוצה שאת ההצגה הזאת יראו אנשים שדווקא כן אוחזים בדעות קדומות, שפחות מכירים הומואים. הערב, למשל, אחרי ההצגה ניגש אליי מישהו עם דמעות בעיניים, אמר לי שהבן שלו הומו, ושעכשיו, בעקבות ההצגה, הוא מבין אותו טוב יותר. בתור שחקן, אחרי שאני הרבה פעמים מתעסק בשאלה אם שיחקתי טוב או לא, זה גורם לי להבין שבעצם שכחתי את השליחות החברתית שבמקצוע. במפגש כמו שהיה לי, אני מרגיש את זה הכי חזק".

מי מכיר את עמוס חפר צילום: אייל לנדסמן

במקביל להצגה, משחק גבע גם את האקס המיתולוגי של איה, השחקנית טלי שרון, בדרמה החדשה של ערוץ 10 "מגדלים באוויר", אותה כתבו ויצרו מרב נחום ומרב צוראל-שקד, בבימויו של ניר ברגמן.

"בתיאטרון העבודה יותר ווקאלית ופיזית, ועל המסך זה בדיוק הפוך", מסביר גבע, "שם זו עבודה יותר פנימית. מה שבטוח, מבחינתי, זה שבלי התיאטרון אני לא יכול לחיות - מה שאני לא יכול

לומר על משחק מול מצלמה. בתיאטרון, כל הקטע החברתי יותר חם ונעים. השחקן יותר במרכז העניין. בדברים מצולמים השחקן הוא עוד אמצעי בתהליך הייצור.

"כמו שאתה לוקח פנס להאיר את הלוקיישן, כך גם משתמשים שם בשחקן. אם בתיאטרון יושבים לשתות משהו אחרי ההצגה, בסוף יום צילומים אומרים לך 'טוב המונית שלך פה'. מה לעשות: איפה שיש כסף, יש פחות דברים אחרים".

הדמות שאתה מגלם ב"מגדלים באוויר" שונה מאוד מהדמות של עמוס חפר.
"הדמות של חפר היא של הומו, אבל אני לא משחק את זה לשנייה. אם הדמות שלי רוצה להיות נאהבת, אני משחק את זה, ולא את זה שאני הומו שרוצה להיות נאהב. גם ב'מגדלים באוויר' לדמות יש קונפליקט, ואותו אני משחק. החיבור שלי לדמויות הוא יותר דרך הבעיות שלהן".

גבע, 35, נשוי, מתגורר במושב במרכז הארץ. במשך כמה חודשים הוא חי בניו יורק ואז החליט שזה לא בשבילו. "זו הייתה מין טעות כזאת", הוא אומר, "כשחייתי שם הבנתי שאצטרך לוותר על הזהות שלי כישראלי ולהפוך לאמריקאי בשביל לעשות את זה באופן מוצלח - וברגע שהבנתי שזה העניין חזרתי לפה. מי יודע, אולי יום אחד ירצו אותי שם דווקא עם המבטא עם הישראלי הזה".