אגדה יפנית
באלבום הבכורה שלה, מייצרת דניאלה ספקטור פולק מקומי בניחוח יפני עם קול מלטף, לחנים נהדרים וטקסטים מלאי דימיון שיחממו לכם את החורף
ספקטור, באמצעות קולה הדק והמלטף, מתנתקת מהמציאות היומיומית ובוראת עולם דימיוני, שקט ויפהפה מלא בתיאורים של דובי קוטב, ארובות, יערות, ציפורים, עצי דובדבן וכוכבים רחוקים.
כמו הכתיבה של מורקמי, כך גם יצירתה של ספקטור רצופה במין נוגות אסתטית ושקטה. אפשר ממש לחוש בקור המלטף שעולה מן הלחנים כשהוא נתמך בטקסטים עצובים כמו בשיר "הכוכב הזה מת" שנכנס בשבועות האחרונות לפלייליסט של גלגלצ.
השיר יוצר אנלוגיה בין אור של כוכבים שמתו לפני מיליוני שנים ואנחנו עדיין רואים אותם בשמי הערב שלנו, לבין פרידה זוגית שגם האור שלה יראה במקומות אחרים בעתיד ("הכוכב הזה מת/ אבל רואים אותו כאן/ הוא כבר לא באמת/ אבל האור שלו/ לא נעלם/ גם אותנו רואים/ במקומות אחרים/ האור שלנו ממשיך/ אנחנו נגמרים/ הלילה).
דניאלה ספקטור
אלין לב הר
הקול של ספקטור מזכיר מעט את קולה של אפרת גוש והסאונד הכללי של האלבום ביחד עם הטקסטים מלאי הפנטזיה מזכירים מאד את אלבומיה של אפרת נוספת - אפרת בן צור. אפשר ממש לטבוע בתוך השירים והטקסטים מלאי הדמיון, להתלטף על ידי כלים קלאסיים כמו חליל צד, קרן יער וכלי קשת ולחמם את הבטן עם נגינת הקונטרבאס המעולה של יהוא ירון.
ספקטור
מייצרת פולק מקומי בניחוח יפני (במיוחד בשיר "הירושימה" שמעבר לשפה העברית, נשמע כמו שיר יפני לחלוטין) וממשיכה קו מעניין שהתחיל לפני כשנתיים דויד פרץ באלבומו "הייקו בלוז".
עם קול מלטף, לחנים נהדרים וטקסטים שעוסקים רבות בחרדות נטישה מסוגים שונים, דניאלה ספקטור היא ללא ספק המרענן הרשמי של החורף הזה.
לחצו להאזנה לאלבום בשלמותו
נא להמתין לטעינת התגובות
